מחקר ישראלי: מרוקאים ועיראקים רגישים לחלב
חוקרי אוניברסיטת אריאל מצאו שיעור גבוה מהמקובל בעולם של אי סבילות ללקטוז אצל יהודים ממוצא מרוקאי, עיראקי ואשכנזי. התסמונת המתאפיינת בתופעות כמו שלשול, כאבי בטן, גזים או נפיחות לאחר שתיית חלב. לסובלים מומלץ להימנע מחלב, אבל לא ממוצרי חלב כמו גבינה צהובה, גבינה בולגרית או קוטג'
סובלים מכאבי בטן, שילשולים או גזים לא מוסברים? ייתכן שמדובר ברגישות לחלב: חוקרי אוניברסיטת אריאל מצאו שיעור גבוה מהמקובל בעולם של אי סבילות ללקטוז אצל
מרוקאים, עיראקים ואשכנזים. הממצאים פורסמו לאחרונה בכתב העת המדעי Gene.
וד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו
אי סבילות ללקטוז היא חוסר יכולת מערכת העיכול לפרק את הסוכר לקטוז שבחלב. לאנשים הסובלים מאי סבילות ללקטוז יש כמות נמוכה עד לא קיימת של האנזים לקטאז, האחראי לפירוק הלקטוז. וכך, עולה ריכוז הלקטוז במערכת העיכול, אותו מתסיסים חיידקי העיכול. התוצאה היא כאבי בטן, גזים ושילשולים.
חדשות בריאות נוספות:
רפאל בן ה-8 חולה בסרטן - וזקוק לעזרתכם
מוות בעקיצת דבורה: אם היה מזרק אפיפן - היה ניצל
חשש: הפילה לאחר שאכלה סושי במסעדה בירושלים
פרופ' רות בירק, דיקן הפקולטה למדעי הבריאות יחד עם ד"ר ברוך ירושלמי מבית החולים סורוקה והסטודנטיות יעל שרון ומיטל רז, בדקו את המבנה הגנטי של 500 נבדקים, שחולקו על פי מוצאם: מרוקאים, עיראקים, אשכנזים ובדואים.
מהמחקר נמצא אחוז גבוה של אי סבילות ללקטוז בחברה הישראלית: הרגישות נמצאה אצל 93% מהנבדקים ממוצא עיראק, 83% מהאשכנזים, 82% מהמרוקאים וכ-59% מהבדואים.
לדברי החוקרים, השיעור גבוה מהידוע בעולם. כך למשל, שכיחות התופעה בקרב אפרו אמריקנים מגיעה לכ-80%, בדרום אמריקה שכיחות אי הסבילות ללקטוז היא סביב 50% ובארצות סקנדינביה מגיעה הרגישות לכ-10% מהתושבים בלבד.
"מדובר בשכיחות גבוהה בישראל, שמצריכה התאמה של התזונה הן במישור האישי והן במישור התעשייתי" אומרת פרופ' בירק, "צריכה של מזונות דלים בלקטוז, כמו גבינות ויוגורטים, חלב דל לקטוז, יכולה לשפר משמעותית את הסבילות ללקטוז. במקביל יכולים הסובלים לצרוך את האנזים לקטאז הנמכר כתוסף, לפני צריכת החלב. אי אפשר לשנות את הגנטיקה, אבל אפשר להתאים את התזונה לתפקוד הגנטי".
כאמור, אי סבילות ללקטוז היא תסמונת המתאפיינת בתופעות של מערכת העיכול הכוללות שילשול, כאבי בטן, גזים או נפיחות בעקבות צריכת לקטוז שאינו מתפרק במעי הדק בשל המחסור באנזים לקטאז. כך, מגיע הלקטוז שהצטבר, למעי הגז, שם הוא עובר פירוק על ידי חיידקי המעיים.
רגישות ללקטוז: אין סכנה לטווח הארוך
אי הסבילות ללקטוז יכולה להיות גנטית כתוצאה ממחזור באנזים או בפעילותו. מחסור כזה עשוי להופיע בילדות, אך במרבית המקרים הוא מופיע בסוף גיל ההתבגרות. לעתים, מופיעה התופעה בשנות העשרים ומעלה לחיים, כשקודם לכן לא הופיעו סימנים לתסמונת. המחסור בלקטוז אינו חייב להיות גנטי, ועלול להיגרם גם בעקבות דלקות מעיים, שילשולים ממושכים, טיפולים כימותרפיים או כל פגיעה ברירית המעי.
אבחנת אי סבילות ללקטוז מתבצעת על ידי בדיקת מימן בנשיפה לאחר שתיית תמיסה המכילה לקטוז או על ידי נסיון הימנעות ממאכלים המכילים לקטוז במשך שבוע עד 10 ימים וצפיה בשיפור התסמינים. דרך נוספת היא מתן מנת העמסה של 50 גרם לקטוז ומדידות חוזרות של רמת הגלוקוז בדם. ניתן גם לבדוק את פעילות הלקטאז בביופסיה של המעי, או בבדיקה גנטית כפי שהתבצעה במחקר הנוכחי.
חשוב להדגיש כי אי סבילות ללקטוז איננה אלרגיה לחלב. בעוד שאי סבילות ללקטוז גורמת לתסמינים במערכת העיכול בלבד, הרי שאלרגיה לחלב היא מחלה קשה הנובעת מתגובה לחלבוני החלב, ומתבטאת בתסמיני אלרגיה כלל מערכתיים חמורים הדורשים הימנעות מוחלטת מחלב.
הטיפול באי סבילות ללקטוז מותאם אישית לכל מטופל, ומטרתו להקל על התסמינים ובמקביל להבטיח צריכה נאותה של סידן, ויטמין D וקלוריות. מרבית הסובלים מאי סבילות ללקטוז מסוגלים לצרוך עד 12 גרם לקטוז ביממה, השווה לתכולת הלקטוז בכוס חלב.
בניגוד לחששות של הסובלים מאי סבילות ללקטוז, חשיפה למוצרי חלב אינה פוגמת במערכת העיכול לאורך זמן, וגם אם האיבחון מתבצע אחרי שנים רבות, אין סכנה לטווח בריאותית לטווח הארוך.
אנשים הסובלים מאי סבילות ללקטוז יכולים להימנע מחלב ניגר (נוזלי), אך לצרוך מוצרי חלב המכילים כמות נמוכה של לקטוז, כמו גבינה צהובה, גבינה בולגרית, קוטג', או חלב דל לקטוז. בנוסף יכולים חלק מהסובלים להשתפר בעזרת שימוש בתוספת לקטאז בנוזל או בטבליות
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
