שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    היהודים באים
    פחות מ-3,000 עולים מצרפת הגיעו לישראל בשנה שעברה, אך מתחילת 2014 כבר הוכפל מספרם והוא חצה את ה-6,000. אחד מהם הוא מוריס רפוביץ, שהחזיק מעמד גם כשאיבד את אמו ושני אחיו בשואה - אך בגיל 76 נכנע להשתלטות המוסלמים על אירופה. בשבוע שעבר השתתפף בכינוס של קק"ל: "כשדאעש יגיע אל מרכזי הערים יהיה מאוחר מדי"

    בגיל 76 החליט מוריס רפוביץ שהגיעו מים עד נפש. אחרי שחי כל חייו בצרפת, איבד את אמו, אחותו ואחיו בשואה, הקים משפחה משלו, שירת בצבא הצרפתי ומצא את ייעודו כרופא - האנטישמיות הגואה במדינתו הכריעה את הכף והוא החליט לעזוב הכל ולעלות לישראל.

     

    << הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>

     

    בגילויי האנטישמיות פגש מוריס בגיל צעיר. "הייתי בן ארבע כשבאו לקחת את היהודים וניצלתי מהאקציה שנערכה ב-16.7.42 רק כי הייתי חולה", הוא מספר. את תקופת המלחמה עבר כילד כשהוא מוסתר בבתים של אנשים שריחמו עליו. בסוף המלחמה הבין שאמו אידה, אחותו סוזן ואחיו סמואל כבר לא ישובו. נשארו רק הוא ואביו הרמן.

     

    בבית הספר, בתקופה שאחרי המלחמה, סבל לא אחת מהצקות בשל דתו. קריאות גנאי כמו "יהודי מלוכלך" נזרקו לעברו - מה שהוביל לקטטות רבות שבהן היה מעורב. אבל עם הזמן הוא השתנה והסביבה השתנתה - וגילויי האנטישמיות הלכו והתמעטו. בין הסיבות לכך: החיים במחיצת יהודים אחרים – "הכל היה מוגן, כמו בתוך בועה".

     

    עוד בערוץ היהדות - קראו:

    שו"ת פוריות: מותר לבחור את מין העובר? / הרב יובל שרלו

    נפש בנפש: "הביקוש לעלייה גבר בעקבות צוק איתן"

    השתכנזתם ונפגעתם? אכלו את הטשולנט שבישלתם / אסף וול

     

    בשנת 1958, לאחר שסיים את לימודיו בתיכון פריזאי, התגייס רפוביץ לצבא ושירת בחיל השריון בנורמנדי. בשנת 1961 התחתן עם ניקול ובחר בלימודי רפואה. בינתיים נולדו לזוג שני ילדים ומוריס פתח מרפאה פרטית. במשך 36 שנים היה רופאם של כל מי שהידפק על דלתו וביקש עזרה.

     

    "אני לא זוכר גילויי אנטישמיות כלפיי או אל משפחתי", הוא מספר, "המטופלים במרפאה לא ראו אותי מעבר לרופא שאני. היו ביניהם מוסלמים ונוצרים, וכולם התייחסו אלי כאחד האדם".

     

    אדמת אירופה הפכה לאיסלאמית זרה

    בעשר השנים האחרונות חל שינוי באווירה ובצורה הדרגתית השתנה מאזן הכוחות, עם התחזקות האוכלוסייה המוסלמית והתגברות הרדיקליזם הערבי. "הנוף האנושי בשכונות שלמות השתנה, אין בהן אירופאים, יש רק ערבים מוסלמים, ועם הזמן גם ראו יותר ויותר את הלבוש המוסלמי המסורתי, דבר שלא נראה עד אז ברחובות", אומר רפוביץ.

     

    "בעשור האחרון ישנה תחושה שהפרברים בערים שונות באירופה הפכו למעוז האיסלם וכשאתה מגיע לשם אתה מרגיש כאילו אתה על אדמה זרה, אדמת איסלאם – וזה מה שהוביל אותי להחלטה לעזוב את צרפת".

     

    מוריס מדגיש כי כל חייו הבוגרים לא הותקף באופן אישי בשל יהדותו, אך הוא מרגיש שהמצב הולך ומחמיר ואף צפוי להיות גרוע משהוא היום. "לא רחוק היום שהמוסלמים הקיצוניים ודאע"ש יגיעו אל מרכזי הערים האירופיות ואז אולי יהיה מאוחר מדי".

     

    התנכלויות על בסיס יומי

    בשנים האחרונות הולך ומתחזק תהליך הדה-לגיטימציה של מדינת ישראל ובמקביל לו מתרחבות הגזענות והאנטישמיות. בשנתיים האחרונות המגמה מחריפה עוד יותר, בעיקר נוכח העובדה שהדברים מתרחשים במקביל להתחזקות האיסלאם הרדיקאלי במערב אירופה.

     

    ההשלכות הן קושי ברור לקיים חיי שגרה של קהילות יהודיות מאורגנות בכל מדינות מערב היבשת - בדגש על צרפת ובלגיה. הפגיעה הנראית לעין היא ברכוש בעל סממני יהדות מזוהים, כמו חנויות מזון כשר או בתי כנסת, ובמקביל לה - הטרדות, אלימות מילולית וגילויי שנאה נוספים, על בסיס יומיומי, ובסך הכל אלפי מקרים בשנה.

     

    רוב האירועים אינם מטופלים על ידי המשטרה. הסיבה ראשונה לכך אי דיווח או תלונה, מחשש לנקמה, והשנייה – היעדר כלים חוקיים ומשפטיים לטיפול בעבריינים.

     

    האנוסים של צרפת

    כתוצאה מכך, רבים מיהודי אירופה וצרפת בכללם אינם "מצהירים" על דתם: הם מסירים את הכיפה לפחות ברשות הרבים, עוקרים את המזוזות מדלתות הבתים ועוד. הסתרת הזהות היהודית נפוצה בערים מרכזיות בצרפת בהן קהילות יהודיות גדולות, כמו פריז, ליון ומרסיי.

     

    מפתח נוסף להבנת התבססות האנטישמיות הוא מצבה הפוליטי המורכב של מדינת ישראל בזירה הבינלאומית ובאירופה בפרט, שחלק ממדינותיה עסוקות בקונפליקט הפלסטיני ובהכרה ברשות כמדינה עצמאית. במצב זה האנטישמיות מתפרצת במסווה של עמדה פוליטית אידיאולוגית לגיטימית כנגד ישראל.

     

    גם התקשורת האירופאית אינה אוהדת, בלשון המעטה, את ישראל. ניתן היה לראות זאת בבירור במהלך מבצע "צוק איתן" בקיץ 2014, בעקבותיו סיפרו עיתונאים זרים על האופן בו הורו להם להציג את ישראל. רפוביץ מסביר שלדעתו הכסף שתומך בכלי התקשורת בצרפת מגיע ממדינות מוסלמיות במזרח התיכון וכך נוצרת תמונת מצב המעמידה את ישראל באור שלילי ומלבה את השנאה כלפי היהודים בעולם.

     

    במסגרת הניסיונות ליצור סביבה אוהדת ליהודים נערך בשבוע שעבר בישראל כנס קק"ל "ישראל היום ומחר" שמטרתו לחשוף אח"מים – לאו דווקא יהודיים – למציאות הישראלית כהווייתה, אל מול תדמיתה הבעייתית של המדינה באירופה. קדם לו כנס שהתקיים בפברואר האחרון בפריז בהשתתפות אלפי צרפתים, שביקשו אף הם לפגוש את "ישראל האמיתית".

     

    רפוביץ טוען שהצרפתי הממוצע לא מבין מה זו ציונות ולא יודע מה זו ישראל. דעותיו מבוססות על הדברים שאליהם הוא נחשף בתקשורת. "נוצר מעין תא מחשבתי, יותר נכון כלוב מחשבתי אנטי-ישראלי, וצריך לעבוד קשה כדי להסביר לצרפתים על ההיסטוריה היהודית", הוא אומר, "הבעיה היא שיש דואליות בין להיות אזרח המדינה לבין להיות יהודי. רוב היהודים רואים בעצמם קודם כל אזרחים ורק אחר-כך יהודים, ומכאן נובע הקושי שבהסברה".

     

    יחד עם זאת, המספרים מראים על שינוי בחשיבה בקרב יהודי צרפת: מתחילת השנה עלו לישראל למעלה מ-6,000 עולים, בעוד שבכל 2013 עמד המספר על כ-2,900. הזינוק מלמד שאין מדובר רק ביהודים דתיים העולים לישראל מתוך רצון להמשיך ולקיים אורח חיים דתי, כי אם גם במשפחות המבינות כי היכולת לשמר את יהדותן גם בדור ההמשך לא יכול להתקיים יותר בצרפת.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים