בחרו בחיים: "לא נחזור הביתה, עדיף לרעוב"
הם ראו מול עיניהם גברים נהרגים ונשים נאנסות וברחו כמה שיותר רחוק: המלחמה במזרח קונגו הבריחה אלפים שמצאו בית במחנות פליטים. "גם אם יגרשו את המורדים מרואנדה לא אשוב לשם. לא רוצה לאבד עוד ילדים"
דו"ח: רואנדה ואוגנדה מחמשות את המורדים בקונגו
עוד חדשות בעולם :
מהחווה לצלחת. החג העצוב של תרנגולי ההודו
אנה הולכת: הבעל לקח שוחד, השרה התפטרה
אז מה עשית בשביל השחורים, ברק אובמה?
אלפי בני אדם כמו אוקגנה מעדיפים לחיות בעוני המחפיר של מחנות הפליטים מאשר להסתכן בכך שמורדים בני הוטו יאנסו, יהרגו או ישדדו אותם.
"גם אם יגרשו אותם, עמוק בתוכי אני מפחדת לשוב הביתה", אמרה אוקנגה בת ה-50 לסוכנות הידיעות הצרפתית. "ראיתי מול עיניי אנשים נהרגים ונשים נאנסות".
רוצחים, בוזזים ומגייסים בני נוער בכפייה
אף שהם מתמודדים עם רעב ונלחמים לשלוח את ילדיהם לבית הספר, רבים מהאנשים שחוסים בלוקוואנגולו ובמחנות פליטים אחרים במחוז קטנגה עשיר המינרלים מרגישים אותו הדבר.
לוחמים בארגון המורדים "הכוחות הדמוקרטיים לשחרור רואנדה" (FDLR) הילכו אימים בארץ מולדתם מאז שגורשו מרואנדה בשנת 1994 והואשמו בנטילת חלק בטבח כ-800 אלף בני אדם, רובם בני המיעוט משבט טוטסי.
רציחות, מעשי ביזה וגיוס בכפייה של בני נוער מקומיים - כל אלה לא פסקו מאז שה-FDLR, שמספר לוחמיו עומד על כ-1,500, הקים בסיסים במחוזות המזרחיים הבעייתיים בצפון ובדרום קיבו כמו גם בחלקים בקטנגה והלאה לכיוון דרום-מזרח.
הרשויות בקונגו הזהירו את ארגון המורדים הרואנדי שאם לא יתפרק מנשקו עד 2 בינואר 2015 הוא יעמוד בפני מתקפה משותפת של צבא קונגו וחטיבה של חיילי או"ם שמוצבים במדינה. אלא שהצבא הקונגולזי וכוח האו"ם שקועים עמוק בניסיון לנצח את המורדים האוגנדים שטבחו בחודש שעבר בכ-200 בני אדם במחוז צפון קיבו בשורה של מתקפות מאצ'טות.
"איבדתי את אמי ואת שני אחיי"
רוב האנשים במחנה הפליטים לוקוואנגולו נסו על נפשותיהם מדרום קיבו, שנמצאת במרחק של 100 קילומטרים מצפון קיבו.בונט, בן 37, פילס את דרכו ביער במהלך בריחתו וננשך ברגלו על ידי נחש. הוא ניסה לרפא את הזיהום עם תרופות צמחיות, "אבל הרגל שלי התנתקה בעצמה מהגוף בגלל נמק שהתפתח בה. טיפלתי בגדם עם צמחים", הוא אמר.
קילולי, אב לשבעה ילדים, הוא בין הפליטים שנחושים להישאר במקום מגוריהם הנוכחי. "איבדתי את אמי, את שני אחיי. לפי מה שאני יודע, אני לא רוצה לשוב בחזרה לדרום קיבו. אפילו אם יגרשו משם את ה-FDLR". טאבו שאמני, אישה בת 53, מגיעה מאותו הכפר של קילולי וכמוהו - גם היא סובלת מטראומה. "יש לי 11 ילדים. שניים נהרגו וגם בעלי. לא אחזור לשם בעבור שום הון שבעולם. שום דבר לא מבטיח שבטוח שם. אם אחזור אני אאבד עוד ילדים", היא אמרה.
ראש השבט הפיגמי בלוקוואנגולו, קאבווה אסומאני לוקוואנגולו, קלט את העקורים ללא אפליה, ללא קשר למתיחות שקיימת במקום אחר בין פיגמים לבין בני הקבוצה האתנית בנטו. "כשהגענו הוא אסף בשבילנו קסאווה (צמח מאכל)", סיפר אסאני סלמאני, מורה שהגיע למחנה ב-2010. "הוא הזעיק עובדי סיוע לטפל במצב שלנו, שם אותנו במקומות עבודה. הוא ראש שבט טוב".
כמורה, סלמאני קיבל רשות לשים את כל ילדיו בית הספר המקומי. אולם, רבים מההורים לא יכלו לשלם שכר חודשי בשווי 2,500 פרנקים קונגולזים (2.7 דולר) עבור בית הספר במחנה הפליטים.
אנשים עקורים עובדים עבור חוואים מקומיים, אבל לעתים קרובות משלמים להם רק עם קסאווה - לא מספיק בשביל להתקיים.
אזור קטנגה הוא ככל הנראה אחד האזורים העתירים ביותר במינרלים בעולם, עם עתודות עצומות של קובלט, נחושת, אורניום ויהלומים, אולם הפליטים סובלים מרעב קשה.
בשבוע שעבר, משרדו של הנציב העליון לעניינים פליטים אמר שהוא "מודאג מאוד מהמצב ההומניטרי הקטסטרופלי", והעריך כי מספר העקורים באזור עומד על 600 אלף. "הנוכחות המוגבלת של ארגונים הומניטריים היא בעיה רצינית שמובילה לסיוע לקוי לאנשים עקורים שנלחמים כדי לזכות בגישה לשירותים בסיסיים", מסרה סוכנות האו"ם.
בעקבות המחסור של תוכנית המזון של האו"ם במזומנים מחו"ל, צוות האו"ם נאלץ לצמצם בחצי את קצבות האוכל שהוא מעניק לפליטים. "אם רק מישהו היה יכול לעזור לנו ליצור פעילויות שיוצרות הכנסה", אמרה אוקנגה שאחראית על נשות מחנה הפליטים.
המורה סלמאני מנסה להשיג זרעים וכלי חרישה. "אנחנו לא הולכים להסתייע כל הזמן בתוכנית המזון של האו"ם", אמר הפליט.
לפנייה לכתב/ת 
