שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "אמרו לי: אתה לא יכול להיות גם יוצר וגם דתי"
    שי אזולאי, מבכירי הציירים בישראל, מצא את האמונה בגיל 30 - אבל לא נטש את האמנות. ולמרות זאת, הממסד מתקשה לקבל יוצרים עם כיפה: "יש מבקרי אמנות פה בארץ, שלא יבקרו ולא יסקרו אמנות של דתיים. פשוט לא יגעו בזה", הוא אומר

     

    צילום: אורות

    צילום: אורות

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    בשיא הקריירה שלו, כשהוא כבר בן 30 - מצא שי אזולאי, אחד הבולטים והמרכזיים שבציירי ישראל, את אלוהים. מאותו רגע, הוא מעיד – השתנתה האמנות שלו, החל מבחירת הצבעים – וכלה ביחס ליצירה. וגם היחס של הממסד השתנה, הוא מעיד, ומנסח כתב אישום כלפי "התיאוריתיקנים של האמנות הישראלית", כהגדרתו.

     

    <<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

     

    עדכונים שוטפים - גם בטוויטר של ynet

     

    "היו כאלה שאמרו לי במפורש: אתה לא יכול להיות גם יוצר וגם דתי", הוא אומר ל-ynet ו"אורות - טלוויזיה יהודית". "יש מבקרי אמנות פה בארץ, שלא יבקרו ולא יסקרו אמנות של דתיים. פשוט לא יגעו בזה... זה השדה האחרון היום אחרי הקולנוע, המוזיקה והתיאטרון שהוא לא נגוע כמעט. שעדיין עוד לא נפרץ על ידי דתיים". ועל כך הוא מיצר: "אני חושב שיוצר שלוקח מהתוכן הדתי, מביא תכנים אדירים. כל כך חבל לוותר על התוכן הזה".

     

    עוד בערוץ היהדות - קראו:

     

    אזולאי מעיד כי המאבק בין החילוני והדתי עדיין קיים בו, "ואני לא חשב שהוא יעזוב אותי אי-פעם", הוא אומר. "המאבק הזה כל כך הכרחי, וכל כך מתקיים... אי אפשר לבטל 30 שנה. זה לא נכון. אני חושב שצריך להכיר ולדעת מתי אתה מתחיל להתקרב למקום שאתה לא צריך להיות בו".

     

    "סבלתי פיזית"

    אזולאי הוא דמות חריגה בנוף האמנות הישראלית הכל כך חילונית, אבל את הציור הוא מגדיר כ"פעולה רוחנית" ו"דרך לעבודת ה'". "אמנות יוצאת מקונפליקט", הוא אומר. "בזה כוחה. אם אין קונפליקט ביצירה, אז היא משהו שטחי ואסתטי בלבד. יש משהו בחיפוש של יצירה שקשור מאוד לעבודת ה'".

     

     (צילום: אורות) (צילום: אורות)
    (צילום: אורות)

     

    "הדרך שציירתי לפני שחזרתי בתשובה, שונה לגמרי מהדרך שציירתי אחריה. ברגע שהכרתי את רבי נחמן, הכל השתנה: הצבע, השפה, הדרך שאני מצייר, והאופן שבו אני מסתכל על היצירה. הציור היה אלוקים, ומרגע שמצאתי אותו, הציור כבר אינו אלוקים יותר.

     

    "כחילוני הייתי מנסה להתעסק בדיוקים, דיוקים שאני הייתי סובל מהם ממש בגוף שלי, וזה השתנה. כחילוני היו פתאום רגעים
    שבהם הייתי עוזב את היצירה ברגע שהתחלתי להקפיד עליה. עכשיו זה כבר לא קורה לי, וזה חידוש אדיר בשבילי".

     

    העבודה, מבחינתו, היא "חרדיוּת": "לבוא לסטודיו כל יום – כמו תלמיד ישיבה. אתה צריך להיות מרוכז ואתה צריך להיות מחובר, לדעת מה אתה רוצה, ובמיוחד אם אתה יוצר שהוא בעמדת מיעוט. בתור יוצר דתי, בכל מקום שאליו תגיע תהיה ברוב המקרים אחוז אחד בלבד".

     

    כיום הוא מרגיש כ"גשר המחבר בין העולמות", אבל ההתחלה הייתה בקצה אחד של הגשר: "לא היינו בית דתי. סבא היה דתי, ואמא דווקא רצתה שנהיה דתיים - אבל 'לא שמנו' על זה. היינו עושים קידוש, ואחר כך מעשנים בסלון. היום אני רואה את זה בבירור: החזרה בתשובה הייתה מעין השלמה עם ההורים שלי".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים