בכל העולם היא שוס, בארץ היא דוס
הוא חוקר מוזיקה וקיבוצניק חילוני, שמפיק פסטיבלים של מוזיקה יהודית, ומנסה לחנך את ההמונים לאהוב את פיוטי בית אבא (לא אבא שלו). פרופ' יובל שקד אומר שהמוזיקה היהודית היא טרנד בינלאומי, חוץ מאשר בישראל. "בעולם זה חלק מהפתיחות כלפי הזר, אבל בארץ הזר זה אנחנו"
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
רוצים לדבר עם עורכי וכתבי ynet? כתבו לנו בטוויטר
זה כבר ארבעה עשורים שהוא עושה כבוד לפיוטים מבית אבא (לא אבא שלו), ומנסה לעורר את העניין הציבורי בניגון היהודי. "מניסיוני אני יודע שכאשר אנו עורכים קונצרט של שירי לאדינו, לעולם יגיעו מי שקשורים משפחתית ותרבותית ליהדות ספרד", הוא אומר. "לאירוע של מוזיקה תימנית יגיעו יוצאי-תימן וקרוביהם, ומוזיקה הודית צורכים יוצאי הודו.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
"רבים בארץ לא צלחו את המעבר שמאפשר לרבים אחרים בעולם להקשיב ל'מוזיקת עולם', כמו מוזיקה אפריקנית או זו של אמריקה הלטינית. מדובר בחלק מהתנועה הגדולה של רב-תרבותיות, פתיחות כלפי הזר. בארץ הכול יותר מסובך, כי הזר והאחר הם אנחנו".
דווקא בגרמניה
פרופ' שקד, יליד 1955, גדל בקיבוץ החילוני גזר – והוא מודה בכנות שגם בית אביו לא היה מופת לפתיחות ולסובלנות מוזיקלית. "בכל שבת השמיעה רשת ב' קטעי חזנות", הוא נזכר. "ברגע שהשידור התחיל, אבי היה מזנק לכבות את הרדיו. עבורו חזנות הייתה תמצית הגלותיות". דרך ארוכה עבר מאז ועד היום (היום הזה ממש, יש לציין), כשהוא מפיק קונצרטים של חזנות (רק השבוע, פסטיבל המוזיקה היהודית), המגישים קטעים מתוך תפילת השבת.
כאשר היה בן 11 החל לנגן גיטרה, ובהמשך עבר לקלרינט. אחר כך למד
שקד, הקיבוצניק לשעבר, למד להכיר ולאהוב את הצד המוזיקלי של המסורת היהודית. באופן פרדוקסלי, דווקא כאשר שהה בגרמניה, גילה עניין חדש במוזיקה היהודית. לדבריו, "מוזיקה יהודית מסוימת זוכה שם להצלחה גדולה, מסיבות היסטוריות מובנות".
בהמשך, הצטרף לפרויקט "המרכז למוזיקה יהודית על שם פהר", מייסודו של ד"ר אבנר בהט, בבית התפוצות. בשנת אלפיים הפך שקד למנהל המקום, המאגד אוסף מרשים של כ-7,500 הקלטות של מוזיקה יהודית, אודיו וגם וידאו, חלקן נדירות. בנוסף, המאגר הממוחשב מאפשר חיפוש לפי מלחין, משורר, מבצע וסגנון מוזיקלי.
הסוד - בהתמדה
במהלך הראיון, דוחה פרופ' שקד על הסף כל ניסיון לתמצת או לאפיין
מוזיקה יהודית. "זה עולם ומלואו", הוא אומר. "מוזיקה יהודית היא הוורלד מיוזיק האולטימטיבי. היא משפיעה על מוזיקה בכל העולם, ויש בה השפעות מכל העולם. אנחנו מוציאים לאור ספר ובו ההרצאות שניתנו בסימפוזיון שנערך אצלנו בשנה שעברה. כותרת הספר היא 'הסתגלות וסגולות'. מתוך סיגול ההשפעות, נוצרות סגולות מייחדות".
אם נדמה לכם ששקד הוא דון קישוט בעולם של ניכור תרבותי, תחשבו שוב: "לפני כחמש שנים, כשהתחלתי למלא את תפקיד ראש החוג למוזיקה, מספר המאזינים לקונצרטים שלנו היו עגומים. היו מקרים שבהם נכחו בקונצרטים פחות מעשרה אנשים. כיום, יש אירועים שנערכים לפני אולם מלא. ההסבר היחיד לזה נעוץ בהערכה שאנשים רוחשים להתמדה. הקהל הסטריאוטיפי של פסטיבל המוזיקה היהודית מתרחב לכל חובבי המוזיקה, יהודים ולא יהודים, מבוגרים וצעירים".
מטבע הדברים, פרופ' שקד עוקב בעניין אחר ההתקרבות של אמנים ישראלים למוזיקה היהודית, למשל הניסיון של קובי אוז לשלב בשירו קטע שבו סבא שלו קורא בתורה, או כשברי סחרוף ורע מוכיח חיברו מוזיקת רוק עכשווית לפיוטים שכתב אבן גבירול במאה ה-11.
"איני בטוח שיש לי הסבר לתופעה, או שההסבר שלי כמוזיקאי טוב מזה של סוציולוג או חוקר תרבות. כמו כן, אינני חושב שבאוניברסיטת חיפה נקבע מהי מוזיקה יהודית, ואיך היא צריכה להישמע. אבל אנחנו יכולים להרים תרומה בהארה של התחום, ובהרחבה שלו. למשל, אנחנו עושים שימוש בעוגב שנמצא באוניברסיטה, והוא משולב, למשל, בנגינה של קטעי תפילת שבת שאנחנו מבצעים בקונצרט ביום חול, באודיטוריום של אוניברסיטת חיפה. זהו אחד המקומות היחידים בארץ שיש בהם עוגב והם אינם כנסייה".
פסטיבל "ימי המוזיקה היהודית" שהסתיים היום, בניהולו האמנותי של ד"ר יובל רבין ובהפקת פרופ' שקד, כלל השנה שבעה קונצרטים. וגם כאן ראה שקד שליחות ציבורית: "לנסות ולהבין את חלקה ומשמעותה של המוזיקה היהודית, בגיבוש הזהות היהודית הלאומית הקולקטיבית, וגם את מהותה כיום".
