שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    "עלים אדומים": אתיופי, איזה יופי

    הבמאי בזי גטה מספק ב"עלים אדומים" הצצה מסקרנת וקורעת לב למשבר הזהות שעובר על קהילת העולים מאתיופיה. ישראל האחרת עצובה ועגמומית, אבל מי אשם בכך? הסרט היפה הזה נמנע מלתת תשובות ברורות

    חשיבותו של "עלים אדומים", סרט הביכורים היפה של בזי גטה, הוא בהיותו ביטוי אותנטי לתרבות יוצאי אתיופיה החיים בארץ. קדמו לו אמנם סרטים דוגמת "זרובבל" (2008) של שמואל ברו, אך עדיין התחושה היא שמעט מדי יצירות דוברות אמהרית בעלות אופי אוטו-אתנוגרפי, כלומר כאלה המספקות מבט מבפנים, נוצרות ומגיעות אל האקרנים שלנו. מבחינה זו, הסרט הוא עדות לקולנוע רב-תרבותי אמיתי שנעשה בישראל.

     

    עוד ביקורות סרטים ב-ynet:

     

     

    הטריילר של "עלים אדומים"

    הטריילר של "עלים אדומים"

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    בהשראת "המלך ליר" השקספירי מביא גטה, בוגר המחלקה לקולנוע וטלוויזיה במכללת ספיר (ובמאי הדרמה הקצרה והאינטנסיבית "מדיום רייר" מ-2010), את סיפורו של מסגניו (אשטו דבבה), קשיש אתיופי שהתאלמן זה לא מכבר. בתחילת הסרט הוא מכנס את שלושת ילדיו ומודיע להם כי החליט למכור את ביתו, וכי מעתה בכוונתו לעבור לחיות במחיצתם. הבנים מתקשים לעכל את המהלך, ואמנם הסדקים בינם לבין אביהם נגלים כבר מרגע הגיעו אל בית בכורו.

     

    מסגניו מתקשה למצוא שם את מקומו, חש בחריפות את פערי התרבות והדורות מול בנו (מאיר דסה), כלתו ונכדיו, ושיחת טלפון שהוא שומע באקראי מבהירה לו זאת באכזריות. לא פחות קשה בעבורו היא התייצבותו מולו של בנו במהלך משבר משפחתי, ואשר מוביל לעזיבתו. אלא שגם בבית בנו השני (סולומון מרשה) לא ממש ששים לקבל אותו, ובמהלך שהותו שם, מסגניו מגלה פרט הנוגע לחיי הבן, שמזעזע אותו. בהמשך, כאשר ילדיו מעלים בפניו הצעה קוסמת לכאורה - המציאות מכה בו בעוצמה.

     

     

    "עלים אדומים" עוסק בסוגיות הנוגעות להגירה ומסורת. האב הוא פטריארך נוקשה שאינו דובר מילה עברית, ומקווה להנחיל לבני-בניו את המסורת (באחת הסצינות הוא מנסה להסביר לנכדו כיצד להסיר את השומן מבשרו הנא של גדי שזה עתה נשחט). בניו, לעומת זאת, רואים בו לא יותר מאשר מטרד, ומה שיפה בסרטו של גטי הוא הימנעותו מהצגה דידקטית של העימות הבין-דורי, והפיכתו את מסגניו לדמות טרגית שנדמית, אכן, מנותקת מהקשר של מרחב וזמן.

     

    "עלים אדומים" הוא סרט שבמרכזו אב קשיש הנמצא בתנועה מתמדת. זוהי תנועה של אדם החש עצמו בגלות ממשית ופנימית, של ראש משפחה שמגלה שהמסורת כבר אינה קרקע יציבה כל כך, של המלך שאיבד את מלכותו ויצא לניכר. נציגי הישראליות מופיעים בסרט רק לקראת סופו, וגם אז דרך דימוי בוטה וצורם, לחיוב הכוונה, המדגיש את ההתערערות שחווה גיבורו ואת האיום שהוא מסמן, לגמרי בטעות, בעבור אותה "ישראליות".

     

    זהו סרט על הוויה בקריסה שהולך ונהפך לסיפור של הישרדות. הוא מתאר את הניתוק ההדרגתי שחווה האב הקשיש, תחילה מבני משפחתו הקרובה ובהמשך מהסביבה עצמה. זהו מצב מוחלט של גלות - כזו שמסומנת גם באמצעות הנסיגה מהשפה וגם דרך אובדן זהותו - וחלקו החותם של "עלים אדומים", במיוחד תמונת הסיום האמביוולנטית, הוא, על כן, אירוני וקורע לב כאחד.

     

    מי שמחזיק את הסרט הזה על כתפיו, הן בתנועתו המתמשכת והן בהבעת פניו החתומה, הוא אשטו דבבה, מבכירי השחקנים באתיופיה, שמצליח להעביר באמצעים מינימליסטיים את הטרגדיה של האב. אין זה סרט גדול, אבל מבחינות רבות הוא מייצג קולנוע פריפריאלי אותנטי, שנוגע במצוקות אמיתיות ובסוגיות כואבות של זהות והגירה. יחד עם "בן זקן", סרטה של אפרת כורם שעלה לאחרונה על המסכים כאן, הוא משמיע קול אחר, מן השוליים התרבותיים והגיאוגרפיים, ואת הקול הזה ראוי בהחלט לשמוע.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים