שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "הבלנית צעקה עלי: לכי לטבול במקווה רפורמי, ושלא תבואי יותר!"
    מ-א' דרשה הבלנית להסיר את שערות רגליה "כדי להיות יפה בפני בעלה", ד' שמעה מהבלנית כי "כי אם כולן תבקשנה לטבול לבד - לא תהיה לה עבודה", ר' גורשה - ואילו ע' עזבה את המקווה לאחר שהבלנית ליטפה את גבה בחיפוש אחר שערות סוררות. "יצאתי מהמקווה עם דמעות"
    בג"ץ המקוואות – שלב העדויות: 13נשים עתרו נגד המשרד לשרותי דת, הרבנות הראשית לישראל והמועצות הדתיות, שלטענתן אינם מאפשרים להן טבילה במקווה טהרה על פי מנהגן – ובמסמך המתפרש על פני עשרות עמודים, הן מתארות יחס משפיל ופגיעה בפרטיות, שלטענת עמותת "עתים", שריכזה את התלונות, גובלים בהטרדה מינית מצד בלניות בכל הארץ.

     

    <<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>

     

    א' סובלת מפוסט-טראומה בעקבות התעללות מינית שעברה בילדותה, שתסמיניו מתגלים סביב הטבילה בפני בלנית. בשל כך, לדבריה, הטבילה לבד היא לא פחות מצורך הישרדותי עבורה. האפשרות כי תישלל זכותה לקבוע מתי אישה רואה אותה ערומה, מדרדרת את מצבה הנפשי עוד בטרם הגעתה למקווה.

     

    כל מה שקורה, חדש ומעניין - היכנסו לערוץ היהדות :

  1. בג"ץ המקוואות: "רוצות לטבול בלי בלנית"
  2. תתפלאו: הרבנים שהתגייסו לשיקום הכנסייה
  3. הומו, אתאיסט ואליהו הנביא

     

    היא מתארת כיצד לאחר טבילתה בפני בלנית, צפה הטראומה. ״איני מסוגלת שבן הזוג שלי ייגע בי או ידבר איתי על מגע לאחר שהבלנית בודקת אותי״, א' אומרת. אך גם זה לא שכנע את הנשים האחראיות בכמה מקוואות טהרה שבהם ביקרה, לאפשר לה טבילה בתנאים נוחים יותר - וכמנהגה.

     

    ״לא הגיוני שכאדם דתי שחי במדינה דמוקרטית, אני אצטרך לשלם מחיר נפשי כה כבד על הפולחן הדתי שלי״, אמרה. "אני זכאית לחופש דת, והתחושה שלי שמערך המקוואות נועד להפקיע מהאישה לא רק שליטה על הגוף שלי, אלא גם שליטה על העולם הדתי שלי".

     

    "יצאתי מהמקווה עם דמעות"

    מקרה בוטה במיוחד אירע לה באוגוסט 2014, במקווה במעלה אדומים. בעתירה מתואר כיצד דרשה

    ממנה הבלנית בתוקף כי תסיר את שערות רגליה, עניין שאינו חובה הלכתית, כי אם החמרה בלבד. לאחר ויכוח ארוך, נאותה לבסוף הבלנית להניח לא' לטבול, אך העירה: ״אני לא מבינה, לא מגיע לבעלך שתגיעי הביתה יפה ומגולחת?"

     

    מדובר בעדות אחת בלבד מתוך שרשרת ארוכה. כמו א' – גם ע' נוהגת לטבול בלי בלנית. בסוף שנת 2013 הגיעה למקווה בהרצליה, וביקשה לטבול לבדה על פי היתר הלכתי שקיים. להפתעתה, נתקלה בסירוב מוחלט ותוקפני, בטענה כי הרב שאתו מתייעצת הבלנית אינו מתיר זאת. בלית ברירה, הסכימה לנוכחות הבלנית בטבילה עצמה, אך זו החלה לתחקר אותה בשאלות אישיות אודות הכנותיה לטבילה ובדיקות הטהרה שביצעה בכל יום.

     

    החקירה נמשכה גם כאשר ע' דרשה ממנה להפסיק, והיא מתארת כיצד הרגישה מובכת בעודה נחקרת כשרק מגבת לגופה. רק לאחר שהטיחה בבלנית כי היא מאלצת אותה לשקר כתנאי לטבילה – הניחה לה. ״אני לא אדם כל כך רגיש ורגשני", סיפרה ע', "אבל הסיטואציה של המקווה היא כל כך אישית ופרטית. סף הרגישות שלי עולה ובמיוחד שאני עומדת שם ללא בגדים. יצאתי מהמקווה עם דמעות, ובכיתי כשהגעתי לבן הזוג שלי״.

     

    כעבור פחות משנה הגיעה ע' למקווה בירושלים, ונשאלה על ידי הבלנית האם היא אשכנזייה או ספרדייה. היא ענתה ״לא זה ולא זה״, והסבירה כי השאלה אינה רלוונטית בתפיסת העולם הדתית שלה ושל בן זוגה. הבלנית קבעה באופן חד-צדדי כי ע' לא תטבול לפני רדת החשכה, כמנהגה, וגם לא הסכימה לאפשר לה לטבול לבדה, ללא נוכחות אישה אחרת.

     

    "הסיטואציה של המקווה היא כל כך אישית ופרטית. סף הרגישות שלי עולה ובמיוחד שאני עומדת שם ללא בגדים" ()
    "הסיטואציה של המקווה היא כל כך אישית ופרטית. סף הרגישות שלי עולה ובמיוחד שאני עומדת שם ללא בגדים"

     

    "גם ככה הטבילה תמיד קשה לי", סיכמה ע', "ידעתי שאם מאלצים אותי לקיים את המצווה הזאת בצורה הפגאנית שבו אישה זרה צריכה להסתכל עלי ערומה, ולומר לי בסוף 'כשר' - אני מעדיפה לא להיכנס. הרגשתי שהיא דוחקת אותי החוצה מהחיים היהודיים".

     

    "חוויות טבילה קשות, מבזות ומטלטלות"

    רוני חזון-וייס, מזכ"לית סיעת "ירושלמים", ומובילת המאבק לחופש הטבילה ״תנו לטבול בשקט״,

    היא היחידה שהסכימה להיחשף בשמה. חזון-וייס מספרת כי חדלה מטבילה במקווה לאחר שהמעמד בעירום מול אישה זרה והשאלות הפולשניות אליהן נחשפה, העיקו על חוויות טבילתה. המקרה ששבר אותה אירע לפני כארבע שנים, כאשר נדרשה להתקלח בשנית ואף להסיר את הנזם באפה כתנאי לטבילתה - בניגוד לתפיסותיה ההלכתיות.

     

    עותרת אחרת, ד', מתארת "חוויות טבילה קשות, מבזות ומטלטלות". גם היא סורבה כאשר ביקשה לטבול לבדה, וחברתה של הבלנית התערבה והטעימה כי אם כולן תבקשנה לטבול לבד - לא תהיה לה עבודה. תחנוניה לא עזרו, גם כאשר הבהירה כי ייתכן שלא תספיק לטבול במקווה אחר, ובכך תפר את דיני טהרת המשפחה.

     

    היא עזבה את המקום "מזועזעת מהאטימות והנוקשות, עצבנית ועצובה", ואכן נאלצה לדחות את הטבילה ביום, עד אשר מצאה מקום נוח יותר. במקווה אחר בירושלים, הבהירה לבלנית שנוכחותה פוגעת בצנעת הפרט שלה, וזו ענתה כי אין בסמכותה לאשר פרטיות בטבילה, משום שזו "חסרת ערך, כמו לטבול בבריכה", ויצרה קשר עם הרב האחראי עליה.

     

    העותרת טענה כי מדובר במקום ציבורי, ולכן יש לאפשר לה לקיים את מנהגה. היא סירבה לעזוב עד שיאפשרו לה את מבוקשה. רק אז התיר זאת אחד הרבנים. ועם זאת, האחראית על המקוואות הגיעה בעקבות המקרה במיוחד למקום, ונזפה בטובלת: "לכי לטבול במקווה רפורמי, ואל תחזרי לכאן יותר!"

     

    "יצאתי מהמקווה בהרגשה נוראית", מתארת ד'. "כיצד ייתכן שבמדינה מתוקנת קורים אירועים כאלה? כיצד ייתכן ששירות של בלניות, שנועד במקורו לעזור לנשים לקיים את המצווה, הפך למשטור וכפייה? חזרתי הביתה בפנים נפולות, עם כאב גדול בלב ודמעות. עדיין לא התגברתי על המקרה. אני כאובה, מזועזעת ומצולקת מהאירועים".

     

    מאז היא נאלצת להרחיק שלושת-רבעי שעה נסיעה מביתה למקווה הממוקם ביישוב מעבר לקו הירוק, שם מתאפשר לה לטבול באופן עצמאי. "למרות הטרחה והסכנה שבדרך, הרגשתי שאני בטוחה ומוגנת", היא אומרת. "בטוחה מפני פלישה של הממסד הדתי למצווה שהיא כל כך פרטית וטהורה בעיניי, ביני ובין הקדוש ברוך-הוא".

     

    הבלנית התעקשה, ה' גזזה את תוספות השיער

    עותרת נוספת, ה', קלעה לתוך חלק משיערה תוספות שיער מחוטים צבעוניים, שלא ניתן להסירן ללא

    גזירתן יחד עם שיערה. מבחינה הלכתית, למדה, תוכל לטבול עם תוספות אלו במקווה בלא שהדבר ייחשב ל"חוצץ" בין גופה למים – אך לא כל הבלניות קיבלו זאת. אחת מהן הטיחה בה: "מה זה? האם זאת עבודה זרה? מדוע את לא מורידה את זה?" לאחר הצקות חוזרות ונשנות היא גזזה את תוספות השיער.

     

    ה' ו-נ', שתי חברות, נהגו לטבול זו בנוכחות זו, במקום הבלניות, אך נתקלו בהתנגדות נחרצת ויחס מזלזל מצדן. "אמרו לנו שאין דבר כזה, שזה אסור. כל השיחה הייתה ברמה של לגחך עלינו, להקטין אותנו", תיארו. "אמרו לי: 'מה יש לך?! רק טבילה אחת קטנה איתי ואז תישארי לבד. מה אכפת לך' - הרגשתי שמדברים אלי כמו אל ילדה בגן".

     

    באחד המקרים התערב בבקשתן ראש אגף המקוואות במועצה הדתית ירושלים, שקבע: "ככה פסקו רבני ירושלים מדורי-דורות", והוצע להן לטבול בים או במעיין מבודד, על אף הסיכון הבטיחותי הקיים בדבר. הן נאלצו ללכת מן המקווה מבלי לטבול.

     

    אישה אחרת, א', מספרת כיצד טבלה לפני כשלושה חודשים ללא נוכחות בלנית במקווה בירושלים, וביציאתה לוותה בצעקות רמות מצד הבלנית: ״את יודעת שזה אסור? אסור לך לבוא לפה!״ היא ניסתה להסביר כי המקווה הוא של כולם, ושהיא משלמת מיסים כמו כולם, ונענתה כי ״הרב בלומנטל אמר!״ כשהבהירה כי יש פוסקים אחרים, והרב בלומנטל אינו הרב שלה - החריפו צעקותיה של הבלנית: ״עשית עבירה! שלא תבואי יותר!״

     

    הבלניות חוששות לאבד את מקום עבודתן

    קשה יותר הוא סיפורה של נ', נפגעת אלימות מינית, שאינה יכולה לטבול בנוכחות בלנית משום שהיא חווה התקף חרדה ודיסאסוציאציה. היא מתארת תגובה קשה לסיטואציה שבה הבלנית הסירה את המגבת מגופה בלי לבקש ממנה אישור, והחלה בבדיקה קפדנית על גופה העירום. היא החליטה שהציפורן של העותרת לא מספיק ישרה, ושפשפה אותה בניגוד לרצונה.

     

    "מאז", מתארת נ', "אני באה מדי חודש למקווה מוכנה לקרב, בתחושת לחץ מתמיד. החשיבות במצווה הזאת היא הכוונה והתפילות שצריכים להיאמר- אבל לקחו ממני את הכוונות הטובות, פלשו למרחב הפרטי שלי ללא הסכמתי, והפכו מצווה כה חשובה למאבק כוחני מול הממסד״.

     

    לצד זאת, היא מספרת גם על "רגע מכונן" במקווה בשכונת ארנונה בירושלים, שם הבלנית שאלה אותה האם היא מעוניינת בבדיקה. ״זה שינה את כל השיח", שחזרה נ', "הבלנית שימשה כעזר למצווה שלי, וזה עשה את כל ההבדל. יכולתי לקיים את המצווה בנחת ובכוונה. מגיע לכל נשות ישראל את הזכות הזו לקיים את מצוות טהרת המשפחה באחריותה ובדרך שלה״.

     

    אישה נוספת, ר', נתקלה בבלנית שהתעקשה כי היא ״לא מרשה״ לה לצאת מהמקווה, לאחר שטבלה שלא בנוכחותה, מחשש ש"העבירה״ של ״טבילה לא כשרה״ תהא מונחת עליה, ואף עירבה בכך את הרב האחראי.

     

    לאחר זמן מה חזרה למקווה, ושוב הבהירה לה האחראית כי לא תקבל "בשום אופן״ את רצונה לטבול בפרטיות. כשהתעקשה, נאמר לה: ״עלייך לשוב הביתה ללא טבילה״. ״אני חוששת מאוד לקראת הטבילה הבאה שלי", אומרת ר'. "אני שוקלת לוותר ולהימנע מקיום המצווה, מכיוון שאינני מעוניינת להיכנס שוב ושוב לעימותים ותחינות, ולאלץ לוותר על זכותי לטבילה לבד למען נוחיותן של הבלניות, או של מי שנותן להן את ההוראות״.

     

    כאן המקום לציין כי במקרים רבים בלניות הבהירו כי היו מסכימות לאפשר לכל אישה לטבול על פי מנהגה, אך הן חוששות לאבד עקב כך את עבודתן, מכיוון שרבני המועצות הדתיות אוסרים זאת עליהן.

     

    "מחפשות שערות סוררות"

    לא רק בירושלים נתקלות נשים ביחס כזה: גם טובלות במרכז מתארות שאלות פולשניות וכפיית נוכחות

    של הבלנית בטבילה. ע' מראשון לציון מספרת כיצד עברה "בידוק ביטחוני" (כלשונה), שכלל שאלות פרטיות וחודרניות מצד הבלנית, כגון כיצד בדקה שנגמרה לה הווסת, למה היא אינה מכסה את ראשה, וכן בדיקות פיזיות ומשפילות.

     

    בכל פעם שע' ביקשה לטבול ללא בלנית – היא נענתה בשלילה, למשל בהסבר כי גם היא אישה ו"לכולן יש אותו הדבר". במקווה אחר הבלנית הרשתה לﬠצמה ללטף את גבה ולחפש אחר שערות סוררות – ללא אישורה. ע' עזבה את המקום בלי לטבול. לדבריה, חוויית הטבילה לוותה בבכי ובמצב נפשי רדוד, עד ש"במקום התעלות רוחנית ותחושת טוהר, הרגשתי מרוקנת ועצובה".

     

    ברמת השרון בלנית משכה וסובבה בכוח את עגיליה של הטובלת פ', למרות שהצטיידה בהיתר הלכתי מרב לטבול בלי להסירם. בעתירה נכתב כי "הבלנית הכריחה אותה להסיר את הנזם מאפה כתנאי לטבילתה, דבר שגרם לה לדמוע מכאב, ואף גרם לדימום מקומי באפה".


  4.  

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: נעם פיינר
    הבלנית הכריחה להסיר את הנזם. רוני חזון-וייס
    צילום: נעם פיינר
    מומלצים