שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    סופרמן עם שפם

    האיש בעל אלף הפרצופים: הפוליטיקאי שהיה ילד בנשמתו, השמרן שפרץ גבולות, איש הרוח שלא הפסיק לעצב את פני השטח: בכירי הקומיקסאים בישראל מצדיעים לאורי אורבך, האיש שגידל גם מאיירים

     (איור: מיכאל נצר) (איור: מיכאל נצר)
    (איור: מיכאל נצר)

     

    הוא היה "מתקן החלומות" - אבל גם פוליטיקאי עם שתי רגליים על הקרקע. ילד בנשמתו – אך גם שמרן משופם. דתי מחמד, אבל כזה שלא מפחד לירות לכל הכיוונים. סופר ילדים, פובליציסט מושחז - ועכשיו הוא גם תערוכה.

     

    <<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>   

     

    בימי הטירוף האחרונים, יש מי שמתגעגע לקול הטהור שהשמיע אורי אורבך ז"ל, והגעגועים הולידו מחווה מיוחדת בפסטיבל "אנימקס" לאנימציה וקומיקס שנפתח השבוע בסינמטק בתל אביב. הערב (ג') נערך שם אירוע מיוחד לזכרו, בהשתתפות קומיקסאים שעבדו עמו במהלך השנים, ובהם שי צ'רקה, אורי פינק, בני לוין, נעם נדב, ניסים חזקיהו, וגם מיכל אורבך, אלמנתו, שהייתה שותפה מלאה לעבודת היצירה של אורבך.

     

    כל מה שחדש ומעניין - בערוץ היהדות :

     

    הן בתקופה שבה היה עיתונאי - והן לאחר שעבר לכהן כחבר כנסת, עסק אורבך בכתיבה ספרותית ענפה, ושיתף פעולה עם בכירי הקומיקסאים והמאיירים בארץ. למעשה, ראה את עצמו קודם כל כיוצר, ולכן על גב שני ספרים שהוציא בתקופה שבה החל את כהונתו כחבר כנסת, הוא התעקש על הכיתוב: "אורי אורבך הוא סופר ועיתונאי, המכהן כיום כחבר כנסת".

     

     (איור: שלמה כהן) (איור: שלמה כהן)
    (איור: שלמה כהן)

     

    כוח הקריקטורה

    תחת הכותרת "מתקן החלומות, מחבב ההגזמות" יוצגו מבחר כרזות של אורבך, שאיירו בכירי הקומיקסאים, במסגרת כתבות שפורסמו בתקשורת. "שיתוף הפעולה של אורי עם מאיירים היה פורה מאוד", מספרת מיכל אורבך. "ב'אותיות', למשל, הוא יזם חידות מצוירות, ובספרים שלו היה מקום משמעותי לאיורים. עם אורי פינק, למשל, הוא יצר את הספר 'ילד רע ירושלים'.

     

     (איור: בני לוין) (איור: בני לוין)
    (איור: בני לוין)

     

    "בספר הסאטירי הזה מככבים ערבי, חרדי, חילוני ודתי. הנה דוגמה לשורה מתוכו: 'לאחותי חיה גיטל משותקת היד/ מצאו לה שידוך/ ספרדי אבל נחמד'. הספר ירה לכל הכיוונים, כולל למתנחלים בסילוואן, ובהומור שלו היתה הרבה פעמים ביקורת עצמית.

     

    "שיתוף הפעולה שלו עם מאיירים המשיך גם אחרי שהפך לשר לאזרחים ותיקים. יחד עם ניסים חזקיהו הוא יזם בכנסת תערוכה של איורים בשם 'זקני השבט', שבה חברי הכנסת בחרו דמות ותיקה שהם אוהבים, ולצד האיור של הדמות, הם כתבו עליה מספר מילים. אורי הכיר בכוח של הקריקטורה, והוא התייחס גם לאמנות בתור כוח. בתור כלי ביטוי".

     

     (איור: שי צ'רקה) (איור: שי צ'רקה)
    (איור: שי צ'רקה)

     

    אידיאולוג עם הומור

    אחד האמנים שנחשב מהקרובים ביותר לאורבך הוא שי צ'רקה. בשנת 1986, כשצ'רקה החל ללמוד בישיבת ההסדר שבקריית שמונה, הפגיש אותו ראש הישיבה, הרב צפניה דרורי, עם אורבך שהיה מבוגריה, והחל את דרכו בתקשורת. אורבך שהתלהב מהציורים של הצעיר המוכשר, החל לשתף איתו פעולה - והשניים הפכו לחברי נפש.

     

     (איור: שי צ'רקה) (איור: שי צ'רקה)
    (איור: שי צ'רקה)
     

     

    באחד הספרים שיצר אורבך, התבקש אחד מבכירי המאיירים בישראל לצייר ילדים דתיים. אורבך התלונן שהדמויות נראות מבוגרות ולא שמחות. המאייר השיב בכנות שהוא לא יכול לברוא דמויות שונות. צ'רקה שהכיר מקרוב את עולמו הרוחני של הציבור הדתי, וגם את כתיבתו של ידידו הקרוב - גויס למשימה, והפליא לעצב איורים שקלעו היטב לרוח הספר, והפכו לאהובים על רבים מילדי המגזר.

     

    "אורי תפס את עצמו כשמרן", מספר צ'רקה. "הוא היה אפילו שמרן גאה. גם השמירה על השפם, אני חושב, הייתה חלק מזה. לאורך השנים הוא עבר התפתחויות והיפתחויות. זה נבע מהצניעות שלו. מהיכולת שלו להגיד 'אני לא מושלם. אני טועה לפעמים', וגם מהרצון לתקן. אך זה היה תהליך מבוקר.

     

    "בהתנגשות שבין השמרנות לבין הצניעות שלו, הייתה היפתחות איטית. כך לדוגמה, בהתחלה הוא סירב לפרסם קומיקס שלי על משניות, ולבסוף הוא הפך את זה למדור עם מקום מרכזי בעיתון. הוא גם היה פלורליסט, וקיבל באהבה אנשים עם מחשבה שונה משלו".

     

     (איור: מושיק לין) (איור: מושיק לין)
    (איור: מושיק לין)

     

    על הספר המצליח "אסור להפוך תנין בשבת", שכתב אורבך ואייר צ'רקה, הוא מספר כי "פעמים רבות כותבי פובליציסטיקה מאוד מגויסים לאמירה מסוימת, וכתיבת נונסנס היא בדיוק ההפך מכך. אין פה פואנטה, אלא השתוללות יצירתית של מילים. אבל למרות שאורי היה כותב אידיאולוגי מאוד, הייתה בו גם היכולת להשתולל עם המילים, בלי אמירה פוליטית או דתית. פשוט ליצור הומור בדרך יצירתית".

     

    "קטסטרופה גרפית"

    ניסים חזקיהו שהנחה את האירוע לזכרו, פגש את אורבך לפני כשלושה עשורים. אורבך החל אז לערוך את עיתון הילדים המיתולוגי "אותיות", וחזקיהו למד באותה התקופה ב"בצלאל". "אורי התקשר, ואמר שהוא אוהב את הקריקטורות שלי", נזכר ניסים. "הוא סיפר על העיתון החדש, וביקש שאעצב אותו. הגעתי וראיתי קטסטרופות גרפיות".

     

     (איור: נוסקו) (איור: נוסקו)
    (איור: נוסקו)

     

    ואיך מסבירים לאנשים דעתניים כמו בני הזוג אורבך, שאין להם מושג ירוק בעיצוב?

     

    "בגלל שהם אנשים מצחיקים וחכמים, זה היה קל. דווקא לי זה היה מוזר, כי אני מגיע מרקע חילוני לגמרי,
    לא ממש בדעות האידיאולוגיות של אורי - ופתאום הייתי צריך לעצב עיתון דתי. זה היה מאתגר, אבל מה שהיה חשוב לי הוא הקשר האישי שנוצר עם אורי. מין קליק מיידי. הכרתי לו מאיירים ישראלים חילונים שהוא שמח לטפח ולפרסם ב'אותיות', והקשר שלו איתם המשיך.

     

    "זה היה סוד הקסם שלו. אורי רצה לעשות עיתון ילדים ברוח עיתוני הילדים של פעם, כמו 'הארץ שלנו' ו'דבר לילדים' שהיו מלאים בתוכן. לא כמו עיתונים של היום שהם פלטפורמת יחסי ציבור של זמרים וכוכבים. הוא רצה עיתון עם עומק ועם ערכים, וסליחה על הביטוי".

     

     

    דרכים רבות להנצחה

    דרכים רבות להנצחה

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    איור: נוסקו
    לא רק כותבים: האיש שטיפח גם מאיירים. אורי אורבך
    איור: נוסקו
    מומלצים