שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    "אהבה וחסד": מוזיקה לנפש וההיפך

    חייו מלאי התהפוכות של בריאן ווילסון, מנהיג להקת הביץ' בויז, מוצגים בסרט "אהבה וחסד" בשני צירי זמן הנשזרים זה בזה. התוצאה היא דיוקן מורכב ומרתק של יוצר מוכשר אך בעל אישיות מרוסקת. מהמאבק הפנימי בתוכו נבעה מוזיקה נהדרת, ועכשיו גם דרמה מצוינת שבוקעת ממנו

    הגבול שבין השראה גאונית ותהום הנפש, בין מימוש עצמי והשלטות על ידי האחר, נבחן ב"אהבה וחסד" ("Love & Mercy") - סרט שגיבורו הוא בריאן ווילסון, הכוח היצירתי מאחורי להקת הביץ' בויז. זהו סרט המתחיל בצלילים המורכבים-מעוותים הנשמעים באוזנו הפגועה של ווילסון, אוזן שבה כמעט והתחרש לאחר שאביו הכה אותו בילדותו.

     

    באור יהפכו צלילים אלו להרמוניות המורכבות אותן יעצב וילסון בשיאו, ובאפלה הם יהיו הקולות הרודפים ומערערים אותו ומסייעים לתיוג שלו כחולה נפש. היכולת לממש נקודת מוצא זו לסרט בעל אמירה שלמה נסמכת על חיבור מוצלח בין התסריט (אורן מוברמן הישראלי ומייקל אלן לרנר), העריכה (דינו גונסאטר) והצילום (רוברט יאומן). הסרט נסמך בין השאר על ספרו הביוגרפי של ווילסון בן ה-73, שאף לוקח חלק בסרט בהופעת אורח קצרצרה.

     

    הבמאי ביל פוהלאד הוא מפיק ואיש ממון שצבר רקורד מרשים ביותר בעשר השנים האחרונות (בין השאר "עץ החיים" של טרנס מאליק, ו"12 שנים של עבדות" זוכה האוסקר של סטיב מקווין). "אהבה וחסד" הינו הפיצ'ר השני שאותו הוא מביים לאחר "Old Explorers" מ-1990 שנעלם בתהום הנשייה. את ההחלטה להוסיף להפקה את הבימוי, קיבל פוהלאד ממוברמן (שהיה הבמאי המיועד בפרויקט) לאחר שהאחרון התרשם מהחזון המדוקדק של המפיק לגבי אופיו של הסרט.

     

    עוד ביקורות סרטים בערוץ הקולנוע:

     

    מוברמן ממשיך ב"אהבה וחסד" את עבודתו ב"אני לא שם" (2007) המבריק של טוד היינס, סרט שבחן את זהויותיו השונות של "בוב דילן". בשני המקרים נעשה שימוש במבנה נרטיבי לא שגרתי כדי לעסוק בחייו של מוזיקאי פורץ דרך בתרבות שנות ה-60. שני הסרטים נמנעים מסקירה ביוגרפית כרונולוגית רחבה, ומעדיפים להתמקד ברגעי מפתח, לבחון את המתח הקיים בין חלקים בזהותו של היוצר.

     

    אך אלו הם גם סרטים מאוד שונים. "אני לא שם" הוא סרט קונספטואלי, ו"אהבה וחסד" הוא דרמה שיש בה תחושה ממשית של חרדה וכאב. הבדל זה נובע משונותו של המבנה הנרטיבי, וגישתו של כל במאי. בעוד "אני לא שם" משתמש באווטרים המייצגים אספקטים בחייו של דילן (מבלי להציג את היוצר עצמו), "אהבה וחסד" עוסק בווילסון "עצמו", אך עושה זאת בשני צירי זמן הנשזרים זה בזה, ומייצרים מתח בין שתי פאזות בחייו של הגיבור.

     

    בריאן ווילסון על הסרט עם פול דאנו וחברי הביץ' בויז מהסרט ()
    בריאן ווילסון על הסרט עם פול דאנו וחברי הביץ' בויז מהסרט
     

    במקום להשתמש באותו שחקן ולהזקין אותו באמצעות איפור, פוהלאד משתמש בשני שחקנים שונים לגילום דמותו של ווילסון. פול דאנו הוא הגרסה הצעירה השייכת למחצית השניה של שנות ה-60 ומציגה אמן בשיאו היצירתי אך גם מי שהולך ומתערער. ג'ון קיוזאק הוא ווילסון של שנות ה-80 המנסה להתאושש ממשבר נפשי קשה ומהחסות הפטרונית של "שוחרי טובתו".

     

    אלו שני צירי זמן שהסרט לא מחבר אלא מדלג ביניהן. פאזות שונות של הדמות שמעוצבות בסגנון משחק שונה בדרך המעצימה את תחושת השבר בחייו של הגיבור. האלמנט המשותף לשני הצירים הוא ההד העמום לאלמנטים של אימה הנובעים מהסיפור.

     

    ג'ון קיוזאק ואליזבת' בנקס ב"אהבה וחסד" ()
    ג'ון קיוזאק ואליזבת' בנקס ב"אהבה וחסד"

    ווילסון של אמצע שנות ה-60 נמצא בתקופת מעבר. הביץ' בויז זוכים להצלחה, אך חרדותיו של ווילסון מפני הטיסות, ומנגד האתגר היצירתי שמציבים בפניו הביטלס, דוחפים אותו למקד את מאמציו באולפן ההקלטות, ביצירת האלבום השאפתני "Pet Sounds" מ-1966. כלפי חוץ הוא צריך להתמודד עם הספקות שעולים בנוגע לכיוון הניסיוני והמשוכלל שאליו הוא לוקח את הסאונד של הלהקה, כמו גם התכנים של השירים המתחילים לגלוש למחוזות אפלים.

     

    יריב קשה במיוחד הוא האב מארי ווילסון - האב של שלושת האחים ווילסון החברים בלהקה ומי שהיה האמרגן שלהם עד שפוטר ב-1964. קול הביקורת המגיע בצורתו העזה והמשפילה ממשיך לאיים (אך אולי גם לאתגר) את ווילסון בתקופה זו.

     

    פול דאנו ב"אהבה וחסד" ()
    פול דאנו ב"אהבה וחסד"
     

    חלק זה של הסרט מציג שחזורים מרתקים של תהליכי העבודה הקפדניים של ווילסון. סצנות שצולמו באולפנים המקורים בהם הוקלטו השירים, בהשתתפותם של נגנים מקצועיים.

    יחד עם העבודה המדויקת של פול דאנו והצילום בשוטים ארוכים במצלמה מוחזקת ביד, מושגת התחושה הנדירה של הצבה אותנטית של הצופה מול תהליך התגבשותה של יצירה אמנותית. היצירה של הרמוניות מורכבות באולפן מתרחשת מול מקור ההשראה ואלמנט הסכנה בערעור הנפשי של הקולות הלא הרמוניים במחשבתו של ווילסון.

     

    ציר הזמן השני מתרחש לאחר השבר פסיכולוגי הקשה שחווה ווילסון באמצע שנות ה-70 (לאחר מותו של אביו), והטיפול המשקם שקיבל ממטפל קיצוני ויוצא דופן בשם יוג'ין לנדי (פול ג'יאמטי). לנדי אולי הציל את ווילסון מהתאבדות או צריכה מפורזת של אלכוהול וסמים, אך עד המחצית השניה של שנות ה-80 הוא הפך אותו לאסיר בתוך ביתו. פגישה של ווילסון עם סוכנת מכירות של ביואיק בשם מלינדה לדבטר (אליזבת בנקס), מתחילה קשר רומנטי מאוד לא פשוט המנסה להתמודד עם החומה שנבנתה מסביב לחייו.

     

    פול ג'יאמי כמטפל יוג'ין לנדי ב"אהבה וחסד" ()
    פול ג'יאמי כמטפל יוג'ין לנדי ב"אהבה וחסד"
     

    כל השחקנים מפגינים עבודת משחק ראויה לשבח: בנקס כדמות המוצאת עצמה מול גבר ואורח חיים מאוד לא שיגרתי (ההופעה המוצלחת בקריירה שלה), קיוזאק בגילום המהוסס ופגוע של ווילסון הבוגר, ג'יאמטי כדמות מפלצתית ומוחצנת, ובעיקר דאנו שמפגין עושר מורכב חריג של הבעות רגשיות בעודו נושא דמיון יוצא דופן לווילסון הצעיר להתנהגותו ולהבעותיו. "אהבה וחסד" הוא לא רק סרט משמעותי על חייו של ווילסון, אלא סרט משמעותי על יצירה, סכנת האובדן העצמי ואפשרות הלידה מחדש.

     

    "אהבה וחסד" (ארצות הברית) - במאי: ביל פוהלאד, שחקנים: פול דאנו, ג'ון קיוזאק, פול ג'יאמטי, אליזבת בנקס וג'ייק אייבל. אורך הסרט: 121 דקות. 

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים