שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    "המתנה": שי קטן אבל אפקטיבי

    השחקן האוסטרלי ג'ואל אדג'רטון לא צריך הרבה כדי להפוך את בכורת הבימוי שלו "המתנה" למותחן פסיכולוגי שמעורר עניין. לאט לאט נבנה אלמנט אי הוודאות בסרט ומפלס המתח עולה, רק חבל שבסוף הוא לא נמנע מסנסציות

    בפרפרזה על אמירתו הידועה של ז'אן לוק גודאר ניתן לשאול מה נדרש עבור מותחן פסיכולוגי? התשובה  גבר, אישה ועוד גבר. מבנה של שלוש צלעות המכילה את כל מה שנדרש ליחסי שליטה, ודינמיקות משתנות. בהתאם לכך, "המתנה" ("The Gift") מתבסס על מבנה בסיסי זה ועליו תולה לא מעט אלמנטים מוכרים מסרטי מתח-אימה: הזוג שעובר למקום חדש, הגבר הזר שמתחיל להיות חלק מחייהם, היציבות המתערערת והסודות הנחשפים.

     

    עוד ביקורות סרטים בערוץ הקולנוע:

     

    הבמאי והתסריטאי הוא ג'ואל אדג'רטון המוכר בעיקר כשחקן ("לוחם", פרעה ב"אקסודוס: אלים ומלכים"). בשנתיים האחרונות אדגרטון העלה הילוך בעבודתו כתסריטאי ושני תסריטים שלו הופקו: המותחן "עבירה", שהוקרן בישראל לפני שנה, ובו שוטר מנסה להסתיר עבירת דריסה בשכרות בה היה מעורב, ו"הרובר" מותחן דיסטופי/פוסט אפוקליפטי של הבמאי האוסטרלי העולה דיוויד מישו. כעת הוא מגיע לסרטו הראשון כבמאי.

     

    בהמשך לעבודתו ב"עבירה", גם "המתנה" עוסק בחטא ואשמה. בשונה מהסרט הקודם בו התאונה מתרחשת בתחילתו, כאן יש תהליך הדרגתי החושף את השכבות הנסתרות. הסרט מצליח לעורר מידה לא מבוטלת של חרדה מהסוג הרצוי במותחן פסיכולוגי. סגנון הבימוי של אדג'רטון מרשים בסבלנותו, ובאופן המדוד בו הוא מהדק את הברגים אט אט. ישנם רגעים בו טריקים קטנים של בימוי יגרמו לקהל לקפוץ לסאונד של נייר דבק. אבל באופן מהותי יותר, תחושות אי הוודאות והחרדה - אלו שקשה יותר להשיגן - יהפכו למאוד נוכחים עם התקדמות העלילה.

     

    ג'ואל אדג'רטון מביים ומככב ()
    ג'ואל אדג'רטון מביים ומככב
     

    מטבע הדברים יש מעט מאוד מידע אותו ניתן לחשוף על סרטים מסוג זה. יחד עם זאת, ניתן להתייחס לנקודת המוצא, ואפשר גם לציין כי האירועים המטלטלים שיתרחשו בסופו ניתנים לחיזוי החל מהרגע בו מתרחשת פעולה שתוביל אליהם. זהו ניסוח מעורפל במתכוון לעבודה הפשוטה שהסרט אינו מצליח להפתיע כפי שהוא מנסה להיות, ושהוא מקריב קצת יותר מדי בכדי לנסות ולהשיג הפתעה זו.

     

    הבעל והאישה במרכז הסרט הם סיימון ורובין קאלן (ג'ייסון בייטמן ורבקה הול). הוא עובד כאיש מכירות בחברה שעוסקת באבטחת מחשבים, ואשתו היא מעצבת פנים. בתחילת הסרט הם עוברים משיקגו לבית החדש והיפה שלהם בלוס אנג'לס, העיר בה סיימון גדל. רמזים, ומאוחר יותר אף מידע המועבר באופן ישיר, מלמדים אותנו על הריונות שכשלו ועל ציפייה מתסכלת לילד. רמזים נוספים שניתנים בתחילת הסרט הם על דיכאון שבו היתה נתונה רובין והקשור, ככל הנראה, לאי הצלחה זו.

     

     

    והנה נכנס הגבר השני. בסרטים כמו "סכין במים" (רומן פולנסקי, 1962) או "הארי, חבר אמיתי" (דומיניק מול, 2000) הוא הופך לסוג של טריז הנתקע בין בני הזוג וחושף את היסודות המעורערים עליהם הקשר בנוי.

     

    האדם הזה הוא גורדון המכונה "גורדו" (אדג'רטון עצמו). הוא פונה לסיימון בחנות לכלי בית, אולם סיימון לא מזהה בהתחלה במי מדובר. לאחר הזיהוי, יש החלפה של מספר הטלפון, והבטחה מעורפלת לפגישה שבה ישוחחו על הימים שבהם למדו יחד בתיכון. אך עוד לפני שזה קורה, מחכה לבני הזוג מתנה קטנות מגורדו על סף ביתם - בקבוק יין. בהמשך יהיו מתנות נוספות.

     

     

    ככול שגורדו הופך לנוכחות קבועה יותר בחייהם של סיימון ורובין כך גוברת תחושת אי הנוחות ממה שמכונה בסרט "חברות א-סימטרית". אדג'רטון בעל המראה הפיזי המרשים הופך בסרט לדמות לא מרשימה ואפילו מעוררת תחושת אי נוחות. התסרוקת, העגיל הקטן באוזן, הבגדים הלא מחמיאים, ובעיקר המחוות המופרזות ודביקות היתר - כל אלו משדרים תחושה שמדובר באדם שלא ממש מצליח להתחבר לאחרים באופן נורמטיבי.

     

    לא במקרה - כך מספר סיימון לאשתו - הוא וחבריו קראו לו בתיכון "ווירדו". לאחר מפגש שבו מתרחשים מספר דברים המעוררים אי נחת בזוג, הבעל מחליט לעשות מעשה ולומר לגורדו בפניו כי הוא לא מעוניין יותר בקשר איתו. כצפוי, במקום היפרדות מגורדו, פעולה זו רק תאיץ את התהליכים והגילויים הלא סימפטיים.

     

     

    החרדה אליה הסרט מנתב היא לא רק בגילוי ההדרגתי של המניעים של אותו גורדו, אלא גם - ואולי בעיקר - של המוטיב המלודרמטי הקלאסי,

    שבו תוכנו האמיתי של הבעל הולך ונחשף בהדרגה. מכתב שיגיע מגורדו, אחרי ניסיון פרידה זה, ובו הוא מביע את אכזבתו מכך שהוא היה מוכן לתת לדברים שקרו בעבר להישכח, מעורר את חשדה של האישה לגבי מעשיו של בעלה בימי התיכון. כפי שיתברר בהמשך, זה גם משליך על השאלה מיהו האדם אליו היא נשואה כעת.

     

    הסרט אפקטיבי ועוכר שלווה, ללא דמויות דמוניות והתרחשויות הגובלות בעל טבעי. יחד עם זאת הוא לא מעז לוותר על תנועה לעבר התרחשות סנסציונית, שבה האישה היא קורבן הלכוד בין הסודות והחשבונות של שני הגברים.

     

    "המתנה" (אוסטרליה/ארצות הברית) - במאי: ג'ואל אדג'רטון. שחקנים ראשיים: ג'ייסטון בייטמן, רבקה הול וג'ואל אדג'רטון. אורך הסרט: 108 דקות.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ג'סטין בייטמן ורבקה הול ב"המתנה"
    לאתר ההטבות
    מומלצים