פלמה דה מיורקה: קהילה יהודית על סף הכחדה
בית כנסת אחד כמעט ריק, שני מקררים שהם ה"חנות הכשרה", בלי בית ספר ובלי רב: רק כמאתיים יהודים מונה הקהילה בפלמה דה מיורקה - ועוד כ-20 אלף צאצאי אנוסים שלא התבוללו, וחולמים לשוב לשורשיהם. ולמרות זאת, אין קשר בין הקהילות. מה יציל את הקהילה המרתקת וההיסטורית של האי?
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
בשנת 1435 מנתה הקהילה היהודית בפלמה דה מיורקה כארבעת-אלפים איש, ועם השנים פרחה ושגשגה, עד תחילת האינקוויזיציה הספרדית. היהודים שלא נמלטו בזמן, נאלצו להתנצר והמשיכו לקיים את דתם בסתר כשאר אנוסי ספרד. בפאלמה דה מיורקה כינו אותם ה"צ'ואטס" (חזירים).
המסע הקודם:
- סינגפור: גן עדן קטנטן ליהודים
- זה מה שנשאר: שבעה יהודים בטטואן
- מחוץ לגטו: היהודים שחיים בקרקוב 2014
- יהודי גיברלטר: הגויים מעריצים, הישראלים מסתייגים
"הצ'ואטס" היו בעלי 15 שמות משפחה עיקריים: אגילו, בונינו, קורטז, פוסטר, פורטזה, מרטי, מירו, פיקו, פומר, פיניה, סגורה, וולס, ולנטה, טרונגה, וולריולה. כל יהודי שנשא את אחד משמות המשפחה הללו, נידון לחיים קשים.
מצד אחד, הם לא יכלו לחיות כיהודים, אך מן הצד השני הנוצרים סירבו לקבל אותם, והתייחסו אליהם בזלזול רב. הם הושפלו ונחשבו לבני המעמד הנמוך ביותר. הם אף חוייבו להינשא רק בינם לבין עצמם, כך שמאז שנת 1691 ועד היום הם נישאים רק לאנוסים כמותם. רק לאחרונה החלו להתגלות מקצת תולדות חייהם הכפולים של ה"צ'ואטס" בפאלמה, על חלקם שמעתי ממקור ראשון מפי אחד האנוסים, פנחס פיניה.
"בכל יום ראשון היינו הולכים לכנסייה, אך בבית דלק נר באופן קבוע לאורך כל השבוע", הוא מספר. "היה זה נר לכבוד שבת קודש". פיניה החליט לפני שנים לחזור לשורשיו. כששאלתי אותו מתי נודע לו שהוא יהודי, ענה בביטחון מלא ובגאווה, כי תמיד הוא ידע על יהדותו, משום שסבתו הייתה צועקת עליהם בבית שלא לערבב בשר וחלב, ואף השתמשה בסכין מיוחדת על מנת לשחוט את העופות בצורה ייחודית. פיניה עצמו מספר כי הוא שוחט את העופות לביתו ומשתמש באותה סכין ייחודית.
אוהבים את היהדות, פחות את הדת
למרבה האירוניה, הפכה מילת הגנאי "צ'ואטס" - לגאוות יחידה של בני האנוסים המגלים את שורשיהם, ומבקשים
לשוב מחדש לדת אבותיהם. כיום חיים באי בין 20-30 אנוסים הלומדים על בסיס חודשי את הלכות התורה עם ניסן בן אברהם, שליח הארגון "שבי ישראל", ששב בעצמו לדת היהודית לאחר שגילה כי משפחתו שמרה על הסוד במשך שנים רבות. אחד מתלמידיו הקבועים הוא הסופר והעיתונאי מייקל סגורה, הצמא ללמוד עוד ועוד על ההיסטוריה של בני משפחתו.
כיום מונה הקהילה היהודית בפלמה בין 200-250 יהודים - אך רבים אחרים המוגדרים כ"אורחים" מצטרפים לקהילה במהלך השנה כולה. אברהם בר-שילון, נשיא הקהילה המכהן, משמש בתפקיד בארבע השנים האחרונות.
הקהילה בפלמה מגוונת ורב-תרבותית, עדתית וגם דתית. יהודי פלמה אוהבים את החגים, המסורת והמורשת היהודית - אך לא מחשיבים עצמם דתיים. לפני פרוץ האינקוויזציה היו ארבעה בתי כנסת פעילים באי, אך כיום פועל בו בית כנסת אחד, "בנג'מין קליין".
בית הכנסת פתוח לקהל בכל ערב שישי, ונערכת בו קבלת שבת - אך בימי שבת בבוקר הוא סגור, אלא אם כן זהו "יום טוב" (חג) שבו מגיעים יהודים רבים.
"החנות הכשרה": שני מקררי בשר
בערב ראש השנה הגעתי עם משפחתי לבית הכנסת, ממש רגע לפני תפילת ערבית. הגברים התיישבו בקדמת בית הכנסת - ואילו הנשים בצדו האחורי, כשחלקן לבושות במכנסיים, חלקן ללא כיסוי ראש, וחלקן בכתפיים גלויות.
נכון לעכשיו אין רב מכהן לקהילה היהודית בפלמה, ולכן הוביל את התפילה חזן צעיר שהוזמן
ליד כל כיסא המתינה צלחת מלאה ב"סימנים" (תפוח ודבש, סלק, רימון, דלעת, תמר, ראש של דג ועוד). את הסעודה ניהל הרב הצעיר מברצלונה. כששאלתי את בר שילון מדוע אין רב לקהילה – הוא הסביר כי עניינים תקציביים כמו גם העובדה שחבריה מחפשים רב "לייט", מעכבים את המינוי.
ולמרות האופי ה"לא דתי" לכאורה, מקפידים חביר הקהילה על אכילת מוצרי בשר כשרים המיובאים מספרד, בהיעדר שוחט מקומי או משגיח כשרות. שני מקררים גדולים מסחריים, ובהם נשמר הבשר הכשר – מהווים את "החנות השרה" של הקהילה היהודית הקטנטנה.
גם את הבריתות עורכים מוהלים המגיעים במיוחד ממדריד ומברצלונה, באין מוהל מקומי. חברי הקהילה מספרים כי הישראלים המעטים המתגוררים באי, לא לוקחים כל חלק בחיי הקהילה - ואף לא מגיעים לבית הכנסת בחגים ובמועדים.
קהילה בלי ילדים
אחת הבעיות הגדולות שעימם תיאלץ קהילה קסומה זו להתמודד בעתיד הלא רחוק, היא היותה קהילה מבוגרת. כך, בסעודת ראש השנה שמנתה כאמור למעלה מ-90 איש, לא נכחו כלל ילדים לבד מילדיי שלי. ראש הקהילה סיפר בעצב כי מדי שנה עוזבים צעירי הקהילה לטובת לימודים מחוץ לאי, ומיד אחר כך נישאים ומקימים משפחה מחוץ לפלמה דה מיורקה.
ילדי הקהילה ובני הנוער המעטים לומדים בבתי ספר ממשלתיים, מכיוון שאין כל בית ספר יהודי – ומספרם המועט איננו מצדיק את קיומו לכתחילה. אפילו היודמה להקים "בית ספר של יום א'" לא החזיקה מעמד זמן רב.
מדובר באחת מהקהילות המרתקות שביקרתי בהן ברחבי העולם, וככל הנראה טמון הפתרון לבעיותיהם בשילוב האנוסים המקומיים המעוניינים לשוב לחיק הדת ולחיי הקהילה. לו יימצא הרב המתאים, העניין יועיל לא רק לאנוסים וליהודים המקומיים, כי אם אף למורשת והמסורת היהודית לדור זה ולדורות הבאים.
לפנייה לכתב/ת 
