יהודי גאורגיה מחכים למשיח. "ועד אז - אנחנו כאן"
מאבקי מזרחים-אשכנזים, צלקות מהשלטון הסובייטי, אחוזי התבוללות אפסיים - והתבדלות קנאית כמעט מהקהילות היהודיות מצפון לגאורגיה: הקהילה היהודית במדינה שהפכה למוקד תיירות ישראלי, חיה בדו-קיום נדיר עם השכנים הנוצרים, ולא מראה סימנים לעלייה
בכניסה לבית הכנסת הגדול בטביליסי הבירה אין שומר. בניגוד חד למחזות הנפוצים כמעט בכל בית כנסת יהודי בתפוצות, ובוודאי שבאירופה – אין אפילו גלאי מתכות בכניסה. בית הכנסת "שערי תפילה" ממוקם בלב הרובע היהודי העתיק של העיר, והוא פתוח לרווחה.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
בדרך לשם אנחנו עוברים ליד פאב מקומי, שם מנגנים זוג גיטריסטים את "ירושלים של זהב". נוכח מבטי ההתעניינות שלנו, מספר אחד מהם בחיוך רחב כי המבנה שבו שוכן היום הפאב, היה בעבר בית הכנסת, אחד מני רבים. עדות לקהילה ענקית שמנתה בשיאה, לדברי המקומיים, לא פחות מ-250 אלף בני אדם.
קראו עוד בערוץ היהדות :
הקרב החרדי על הר הבית: "העלייה מסכנת את כולנו"
כיאה לשנת הקמתו (1904), בית הכנסת המפואר של הקהילה - על שני היכלי התפילה שבתוכו - מעוטרים באיורי ארט-נובו קלאסיים. שני היכלות התפילה משלבים קסם השמור לבתי כנסת מהמזרח, על מושבי הקטיפה והפרוכת המעוטרת בכבדות - במבנה מערבי קלאסי, עם רצפת עץ מזרח-אירופאית מקורית, הנאנקת תחת רגלינו מכובד השנים.
לצפייה בבית הכנסת המפואר - לחצו כאן
בעזרת הנשים אפשר עדיין למצוא חומשים מראשית המאה הקודמת, המשמשים עדיין את המתפללות. הקסם ממשיך גם לחדרם של הרב והגבאים, ולתמונות השמן המעטרות את הקירות המאוירים.
לא בקלות הם מוכנים לדבר. על הספסלים שמחוץ לבית הכנסת יושבים בין מנחה לערבית אנשי הקהילה, גברים מבוגרים ושתקנים שהחיים תחת השלטון סובייטי הותירו בהם את רישומם. וזרים (או זרות) ששואלים שאלות, גם אם בעברית, לא בהכרח מתקבלים בברכה.
"אין כאן אנטישמיות!"
בסוף הם מִתרצים לשלח אותי אל הרב, ומבטיחים בעברית רהוטה - באופן מפתיע - שהוא יענה על כל הקושיות. "הרב" מתגלה כרב רחמים מרדכישבילי (36), שגדל ממש כאן, אך את השכלתו התורנית פיתח בישראל. בירושלים, ליתר דיוק.
"תמיד הייתה פה מסורת יהודית מפוארת", הוא אומר, ומצביע על "קיר החכמים" הניצב בכניסה לבית הכנסת - ועליו צילומים של חכמי הקהילה לדורותיהם. "גם בתקופת השלטון הסובייטי, בגאורגיה המשיכה היהדות לפרוח. היו לנו כאן מאפיית מצות, מקווה ושוחט יהודי. היו פה רבנים גדולים מאוד, לפעמים היו שולחים להם מארץ ישראל שאלות, וחלקם אגב גם הגיעו מארץ ישראל".
הרב מרדכישבילי מתאר קהילה קטנה, קנאית לזהותה ולעצמאותה, שמעדיפה להתבדל מקהילות יהודיות אחרות בברית המועצות לשעבר. אחוז ההתבוללות בה - תופעה של השנים האחרונות בלבד - מזערי.
על אף היותה מדינה נוצרית אדוקה, חיים בני הקהילה בדו-קיום נדיר עם שכניהם. "מעולם לא הייתה פה אנטישמיות", אומר הרב. "גם היום אין בכלל. אפשר ללכת עם כיפה וציצית. יהודים וגרוזינים תמיד היו ביחסים טובים".
אך מהעידן המפואר של אלפי יהודים, ורובע שוקק בתי כנסת - הידלדלה יהדות גאורגיה באופן משמעותי. כיום חיים 4,000-5,000 יהודים בלבד בכל המדינה, מרביתם בטביליסי הבירה. רוב אנשי הקהילה מצאו עצמם בישראל, אך לא רק. חלקם בחרו להישאר במזרח-אירופה, והיגרו לבירת רוסיה, מוסקבה - ואחרים הגיעו לצפון-אמריקה.
אתם מעודדים את היהודים לעלות לישראל?
"כן, בהחלט. גם את הצעירים וגם את הזקנים".
"כל אחד והגישה שלו"
המדינה שהפכה עם קריסת ברית המועצות ליותר נוצרית ויותר פרו-ישראלית מתעוררת לחיים. לא רק תיירים באים לכאן, גם צעירים ישראלים ממוצא גאורגי, שמחפשים הזדמנויות עסקיות במדינה שהכריזה מלחמה על הבירוקרטיה.
גאורגיה הפכה לתחליף ראוי (וזול) לתורכיה המוחרמת, ובעונת התיירות שזה עתה הסתיימה שמעו עברית,
ובכן, בכל מקום כמעט. ביקור במחנה המדרשה הציונית בגאורגיה הפגיש אותי עם קהילה ייחודית ומרתקת.
"יש פה המון אפשרויות עסקיות. הממשלות והשרים כולם טובים ליהודים, אין שנאה דתית, רק עוזרים אחד לשני. לכן הקהילה כאן תשרוד. יכול להיות שמחר המשיח יבוא וכולנו נבוא לירושלים, אבל עד אז, אנחנו כאן".
בטביליסי ישנו בית כנסת נוסף השייך לחב"ד, ובית כנסת אשכנזי שבו התפללו, לדברי הרב, בני המיעוט האשכנזי שהגיע למדינה. ליהודי המקום גם שני בתי ספר יהודיים המשלבים לימודי קודש עם לימודים כלליים: האחד של הקהילה היהודית, והשני של חב"ד. כשאני מנסה להבין למה קהילה קטנה כל כך צריכה שני בתי ספר יהודיים - מסביר הרב בדיפלומטיות: "כל אחד וגישתו".
בין מזרח למערב, ובין פוטין לכל השאר
הזהות העדתית של הקהילה היא אחת מנקודת המפתח המבדילות אותה משאר הקהילות במזרח-אירופה. "אנחנו מתפללים בנוסח ספרדי", מודיע הרב מרדכישבילי. "לא חב"ד ולא אשכנז", הוא מדגיש, ומתאר כיצד רבנים אשכנזים שהגיעו לגאורגיה, בעקבות מלחמות וגירושים בשנים עברו- יצרו קונפליקט מול הקהילה המקומית.
"הרבה מנהגים והלכות הם הכניסו לפה לפי אשכנז, אף על פי שרוב-רובם של היהודים פה היו ספרדים.
הרבנים האשכנזים כעסו עליהם, למשל, כשראו אותם אוכלים אורז בפסח".
שלמה נאמן, מייסד המדרשה הציונית וכיום יועץ בכיר לשר הקליטה, מציג את "הפערים היהודיים" בין האשכנזים לספרדים דווקא בקרב מדינות ברית המועצות לשעבר, ששנים של שלטון קומוניסטי לא הכחידו.
"בגאורגיה", הוא מספר, "היהודים מאוד שורשיים. הם רוצים שחיטה, רוצים מקווה, רוצים לשמר זהות יהודית. תמיד היה פה את כל זה, גם בתקופות הכי חשוכות בעידן הסובייטי. דווקא בגלל זה, הם רואים ביהדות המאורגנת של ברית המועצות סוג של פטרונות.
"המזרחיים מגיעים מאזורים שרוצים להתנתק מרוסיה - ומי שהוא אשכנזי קשור, לרוב, ל'רוסיה הגדולה' בין אם הוא רוצה ובין אם לאו. כלומר, יש פה גם עניין של פוליטיקה מקומית.
"האשכנזים גם פחות שורשיים מבחינת הזהות היהודית. רובם המוחלט התנתק לחלוטין מהשורשים תחת השלטון הסובייטי, בוודאי במובן הדתי. לכן בעדות המזרח כאן, רואים את יהדות אשכנז כיהדות כופרת שאפשר לפקפק בה".
מחנה "שלהם" ו"שלנו"
"בעיית הצעירים", מצד שני, משותפת לכולם – אשכנזים כמזרחיים. "לפני 20 שנה, אם היה יהודי שהיה מתחתן עם לא יהודייה, זה היה משהו נורא. זה היה הופך לשיחת היום בין היהודים", אומר הרב מרדכישבילי. "היום הקהילה מאוד קטנה, יש עזיבה גדולה. לדאבוננו יש קצת התבוללות, אבל זה עדיין במיעוט. אנחנו מנסים לארגן אירועים לצעירים, מסיבות, כדי שיהיו להם הזדמנויות להיפגש".
מחנה "תכלת" של המדרשה הציונית, המיועד לסטודנטים – עושה בדיוק את זה. המטרה הרשמית הייתה "חיזוק הזהות היהודית והקשר למדינת ישראל" - אך בפועל תיפקד המחנה כאתר חם למפגשי "פנויים-פנויות" לצעירים יהודים מרחבי מזרח-אירופה. 23 זוגות הספיקו להתגבש כבר במחנות הקיץ האלה, שניים מהם אף ממשיכים לשמש כמדרכים ליותר ממאה הסטודנטים המגיעים מדי שנה מכל רחבי חבר העמים לשעבר.
אבל ההיכר היחידי לגאורגיה נמצא בחצ'פורי המוגש בחדר האוכל התוסס של המחנה, השוכן בכפר נופש על שפת אגם זלטי - 60 קילומטר מטביליסי. אך אף לא סטודנט אחד מהקהילה המקומית נרשם. "זה לא שלא ניסינו", אומר בצער אלישע הנקין, מנכ"ל "המדרשה הציונית". "פנינו לצעירים מקומיים, ניסינו לעניין אותם, לצערי זה לא קרה".
יהדות שהיו מוכנים למות בשבילה
הבחירה לקיים את המחנה דווקא בגאורגיה איננה מקרית. הקהילה היהודית העתיקה המיוחסת עד לימי
הבית הראשון, שזורה היטב במסורת הנוצרית-המקומית – ועד לעת המודרנית.
מה לדעתך חשוב שתיירים ישראלים המגיעים לגאורגיה ידעו על הקהילה?
"חשוב שיידעו שכל שרידי היהדות שהם רואים שם - כל בית כנסת, כל ספר תורה - שזור בהמון מסירות נפש. שהיהודים האלה שהם רואים מול העיניים, שאולי מנסים למכור להם יין במחיר מופקע - מסרו את נפשם על היהדות, בידיעה שזה עלול להביא למותם. זה שיש היום יהודים גאורגים המחוברים ליהדות ולישראל, זה לא מקרי. מישהו מסר את נפשו בשביל זה".
המסעות הקודמים:
- סוף העולם, שמאלה: יהודי אוקלנד לא מוותרים
- פלמה דה מיורקה: קהילה יהודית על סף הכחדה
- סינגפור: גן עדן קטנטן ליהודים
- זה מה שנשאר: שבעה יהודים בטטואן
- מחוץ לגטו: היהודים שחיים בקרקוב 2014
- יהודי גיברלטר: הגויים מעריצים, הישראלים מסתייגים
