אם זה רק שם משפחה למה אנו מסתבכים?
לאשתי ולי יש עדיין שמות משפחה שונים. יש שיטענו שזה לא משנה ושזה רק שם, והנטייה האוטומטית שלי להסכים איתם, אבל אז אני תוהה – הרי זה הרעיון בלהתחתן, לא? להקים משפחה קטנה וחדשה משלנו, ומשפחה צריכה שם, אחרת איך יקראו לה לבוא לשחק כדורגל במגרש שלמטה?
למען הסר ספק ולפני שהמתקפות תתחלנה - אני פמיניסט. אני מבין שלאישה זה לא פשוט למחוק חלק מהזהות שלה ומהשייכות שלה למשפחה בה גדלה, ולכן אני גם לא דורש את זה מהאישה שאיתי. כן אמרתי לה בפירוש: בואי ניקח החלטה. אם לך לא נוח לאמץ את שם המשפחה שלי, אני אאמץ את שלך. אך שנייה אחרי שאמרתי את זה, התחלתי להתפתל בתירוץ שיש לי בעיה עקרונית מאחר והשם שלי עברי ושלה לועזי, אבל אפשר לעברת את שלה, ואז הבנתי שכאן כבר סטיתי מהרעיון השוויוני הבסיסי שהצעתי.
עוד בנושא:
לבד בלי האישה, רק אני, הסרטים והחטיפים
על מה אני חושב כשאני חושב על אהבה
אז לקחתי צעד אחורה, והבהרתי שאפשר גם להשאיר את שם המשפחה שלה כמו שהוא ואני אתמודד. אחר כך התחלתי לחשוב שאולי התופעה הזו של אי-אימוץ השם מצביעה על משהו גדול יותר. אולי זה מצביע על הקושי הכרוך בהתחייבות, ומה הפלא?
נוכח אחוזי גירושין שהאמירו בעשורים האחרונים ונוכח המרדף אחרי ההגשמה העצמית, רוצות הנשים שלנו גם הן לשמור על עצמן בתוך הזוגיות, בתוך המשפחה, לשמור על זהותן ולא לאבד אותה. לדעת שבמידה ויתרחש הסביר ותתפרק החבילה, הן לא ימצאו עצמן מתלבטות אם לשחק פינג-פונג עם משרד הפנים ויותר מכך - על גבם של הילדים.
אך פה נכנס לתמונה הקורבן האמיתי של האבסורד: בעוד דור או שניים מהיום, אל הנישואים יגיע בחור עם שם משפחה כפול. מתחת לחופה הוא יפגוש בחורה שגם לה שם משפחה שמורכב משני חלקים, והאיחוד הזה ייצור משפחה שיותר משם משפחה, תדמה לשמו של משרד עורכי הדין לגירושין ודיני משפחה.
אני מבין את הרצון להמשכיות השם, ולמרות שיש בזה משהו ארכאי, אני מסוגל אפילו לכבד את זה. אבל בני זוג, כאנשים בוגרים, צריכים להיות מסוגלים בכניסה לחייהם המשותפים לקבל את ההחלטה איך יקראו למשפחה שלהם. כי זו המשפחה שלהם, לא של ההורים שלהם. ואם אף אחד לא מסוגל לוותר, יש לבצע משפט שלמה ולהמציא שם משפחה חדש.
זה יכול להיות שם שמורכב משם המשפחה שלה ושלו, או שזה יכול להיות סתם שם שהזוג יבחר כרצונו. אבל הכי חשוב זה פשוט להחליט. כי בבסיס הקמת משפחה חדשה נמצאת החלטה, התחייבות, ובהתחייבות יש ויתורים. ובסופו של דבר, אין מה לעשות מזה כזה סיפור – כולה שם.
לפנייה לכתב/ת 
