שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    בחינוך דרוש תקצוב דיפרנציאלי
    יש לתקצב כל עיר בנפרד ופעמים על פי שכונות בתוך העיר. יש לנייד תקציבים מבתי ספר שמשאירים יתרות גדולות של כספים לבתי ספר גרעוניים

    מודלים שונים שהגיעו מבית היוצר של משרד החינוך, ניסו בעבר ליישם את התקציב באופן דיפרנציאלי ואף הצליחו לעשות חיל מבחינת תוספת שעות. אך כל תקציב שיוגש ושאינו בוחן מדדים, תפוקות, הישגים ומנתח אותם מתעלם מהצרכים השונים של כל אוכלוסייה - העצמה רגשית ,טיפול בלקויות העשרה תרבותית ועד מפעלי הזנה, הינו מודל לוקה בחסר מכיוון שאין בו מדידת תפוקות של תוצרי ההשקעה בחינוך.

     

    עוד בערוץ הדעות:

    מהפכה תיאולוגית ב-4 מערכות ואפילוג

    הערוגה, לא העשבים

    מי מפחד מביקורת?

    לעצב את השבת יחד

    השבת אינה עניין לדתיים בלבד

     

    תקצוב החינוך במדינת ישראל, שהוא כיום התקציב השני בגודלו אחרי תקציב הביטחון, לא ניבחן לעומק ולא קיבל עיצוב מחדש מזה שנים רבות על פי הצרכים האמתיים של האוכלוסיות ומדידת תפוקות - לאן כל שקל מנותב, ועל איזה צורך הוא עונה? במרבית הארגונים המתקדמים מקובל לעצב חזון, לקבוע יעדים ומדדים ובהתאם להקצות תקציבים. התקציבים לבתי הספר ניתנים מזה שנים רבות מבלי מבחני עומק ובוודאי מבלי מדידת תפוקות.

     

    העיסוק הלא רלוונטי בניתוח תקציב לפי מגזרים, מחזק את הטענה שהמבנה התקציב הוא מיושן ואיננו עונה לצרכי השטח. מהם צרכי השטח? איש אינו יודע מכיוון שמעולם לא נעשתה בדיקה מעמיקה של מיפוי הצרכים של כל בית ספר ברמת התלמיד. האם כך בונים חינוך במדינה מתקדמת?

     

    כדי לשבור אחת ולתמיד את שיטת התקצוב המסורתית אני מציע להנהיג מודל של חינוך "הוליסטי" - תוכנית שכבר עומדת במבחן המציאות ברשת אורט בשתי רשויות שבהן התקציב מעוצב ונקבע על פי צרכים ויעדים מדידים. כחלק מתהליך המיפוי מבצעים ניטור של צרכי התלמידים הנכנסים למערכת במעבר מגן הילדים. על פי התוצאות קובעים את מסגרות ההתערבות החינוכית לה זקוקים התלמידים ועל פי המסגרות נקבעים התקציבים, תוך כדי מדידת ההתקדמות של התלמידים בתהליכים המתערבים.

     

    האם תלמידי בית שאן הינם בעלי אותם צרכים של ילדי רמת השרון? האם תלמידי ערד הינם בעלי אותם צרכים של תלמידי צפון תל אביב? האם הרכב האוכלוסייה ורמתה הסוציו-אקונומית אינה דורשת התערבות והעצמה שונה? האם בית ספר שמאכלס אוכלוסיות של יוצאי אתיופיה, עולים מחבר העמים ואחרים לא זקוק להתערבות שונה כדי לאפשר לתלמידים שוויון הזדמנויות אמיתי?

     

    איך לחלק?

    כאשר מבצעים מיפוי צרכים גודל הכיתה אינו קובע, מה שקובע הוא נושאי ההתערבות והעצמה בקבוצות למידה, כל אלו מצמצמים את מספר ה"סרדינים" מול כיתת האם.

     

    יש תלמידים הזקוקים להעצמה אישית, אחרים זקוקים לטיפול בלקויות ובבעיות רפואיות, אחרים בית הספר מהווה עבורם הבית הראשון וחייב לספק להם ארוחות חמות והעשרה תרבותית. כדי לבצע את הפעילות המתערבת יש לבנות מסגרות תקציב שונות מהתקציב האחיד המיושן המיושם היום.

     

    יש לתקצב כל עיר בנפרד ופעמים על פי שכונות בתוך העיר. יש לנייד תקציבים מבתי ספר שמשאירים יתרות גדולות של כספים לבתי ספר גרעוניים, יש לאפשר לרשויות קטנות שהיקף אוכלוסיית התלמידים בהם הינה קטנה כירוחם, חצור, בית שאן, שלומי ועוד, תקציבים מיוחדים משמעותיים למתן הזדמנות שווה הן בבתי הספר היסודיים והן בבתי הספר התיכונים, כולל מגוון גדול יותר של אפשרויות בבחירת מגמות לימוד.

     

    ומה קורה למדידת התפוקות? רשתות ורשויות רבות מנהלות את החינוך, המדינה משקיעה מיליארדים רבים מה נעשה עם הרשויות והרשתות שבהן התפוקות נמוכות, האם יש וועדה מלווה לעשייה החינוכית? האם יש הפקעת בעלות בבתי ספר תת משיגים בעל-יסודי מרשתות שלא עומדות ביעדי התפוקה?

     

    המערכת זועקת לשינוי, כסף יש בה לרוב, צריך אומץ לב, מנהיגות ויושרה לבצע אותו, כי בכך תלוי עתידו של העם היושב בישראל.

     

    צבי פלג - מנכ"ל רשת אורט ישראל

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים