שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    השבת אינה עניין לדתיים בלבד
    אנו צריכים לשאול את עצמנו בכנות, מי יותר מחוייב בהגנה - הזכות של כולנו לחיי משפחה, או הזכות לקנות מה שבא לנו ומתי שבא לנו?

    הצעתו של ח"כ מיקי זוהר "יום המנוחה השבועי" אושרה בתחילת השבוע בוועדת שרים לענייני חקיקה. אישור הצעת החוק היא אמירה ברורה של בית המחוקקים כי השבת אינה עניין לדתיים בלבד, אלא סוגייה כלל ישראלית. ערכה הגדול הוא באמירה למערכת המשפט כי לא ניתן עוד להיאבק בנחיצותו של יום מנוחה שבועי לכולם, במסווה של ערכי הליברליזציה. ערך השבת כיום מנוחה שבועי לכול, הוא לא מותרות של מעמד הביניים ועשירי החברה, אלא הזכות של כל אחד באשר הוא.

     

    עוד בערוץ הדעות:

    מה האמת שלכם?

    ושבו לוחמים לגבולם

    לא מלחמת דת

    האם הציונות סיימה את יעודה ההיסטורי?

    תפקידי היועץ המשפטי הבא

     

    הפיכת יום השבת ליום סחר פוגעת אנושות במי שהשבת חשובה לו ואינו מעוניין לפתוח את עסקיו בשבת. לחילונים רבים, למסורתיים ולדתיים רבים חשובה המשפחה והקהילה, רבים מהם מבקשים שיום השבת יוכרז כיום מנוחה ללא תחרות. עם זאת, עמיתיהם הסוחרים שמעוניינים בקיום מסחר בשבת פותחים את עסקיהם "ולוקחים את כל הקופה". לא מדובר בסכנה היפותטית. מאות בתי עסק נסגרו מפני שיום השבת החל בהפיכת יום מסחר לכל דבר - זו פגיעה אנושה, לא הוגנת שמתגמלת את מי שהחליט לעבור על החוק.

     

    הפיכת יום השבת ליום סחר פוגעת בזכותו של אדם לפנאי, לזמן צמיחה, לזמן עם בני משפחתו. אנו מדברים הרבה על יוקר המחיה ועל הזכות לדיור, אבל אדם זכאי שיהיה לו הזמן לחיות, ולא רק בשוק העבודה. מנוחה ופנאי הם ביטוי אמיתי לחירות, וזו דורשת הגנה מפני מעסיקים שיותר ויותר מקבלים לעבודה רק מי שמוכן לעבוד בשבת. אדם יכול לעבוד בשבת באופן פרטי, וזו חירותו. על כך, אין עוררין במדינה היהודית הדמוקרטית שלנו. ואולם, אנו צריכים לשאול את עצמנו בכנות, מי יותר מחוייב בהגנה - הזכות של כולנו לחיי משפחה או הזכות לקנות מה שבא לנו ומתי שבא לנו?.

     

    בפועל מי שמועסק בשבת הם עובדים עניים ואמהות חד הוריות. השבת הפכה להיות דרכם להשלים את חוסריהם הבסיסיים. לנוכח זאת עולה השאלה: האם לא נכון לתת לבעיה זו טיפול שורש? האם המצב שבו אדם מוכר את יום החופש שלו כדי לאפשר לעצמו תנאי מחיה בסיסיים אינו פגום מיסודו? לא כל עיסקה מותרת. יש עיסקאות אסורות. לסחור בזכות של אדם לחיי משפחה אינו עניין לזלזל בו. ואכן, עבירה גוררת עבירה. הבאת אדם למצב שבו הוא מוכר את זמנו המועט, על מנת להבטיח לעצמו מינימום הישרדות היא עבירה, לקיחת הזכות לשבת היא עבירה אחרת. למול זה, יש להתחיל בתהליך הפוך. הגנה על חלק מהזמן של האדם כלא סחיר, תעודד את הצורך להיאבק על תנאי מחייה ראויים. פגישה של אדם עם כבודו תעצים אותו ותוציא אותו ממעגל ההישרדות שבו הוא נתון, לדרישה שלא יחמסו את פועלו, את כבודו, ויאפשרו לו להתפרנס בכבוד.

     

    מנקודת מוצא זו, יצאנו לדרך ארוכה והגענו לאמנת גביזון-מידן שהביאה להסכמה חשובה לגבי צביון השבת, תרבות בילוי- כן, ואילו סחר - לא. אני מתאר לעצמי שיש מה להעיר ולדון בהסכמה זו, והרי אין היא מונעת העסקת עובדים מכל וכל, ועם כל זאת, מדובר בהסכמה משמעותית. ואולם, השאלה הלא קלה הרובצת לפתחינו היא מה אם אותם יהודים חילונים שהתרגלו לקנות בשבת, והסחר בשבת הפך לשגרה עבורם. האם לכפות ולהתעלם מן המרירות? ואכן, כמי ששומר שבת חשוב
    לי שהשבת תשרה שלום, בימינו לצערי, הביטוי "מלחמת השבת" יוצרת את התחושה ההפוכה. על כן נדרשת כאן תבונה, רגישות והתחשבות - נדרשת הצעת פשרה שתגשר על הפערים הקיימים.

     

    הצעת החוק ברורה, ומבוססת היטב למיטב הבנתי, ועדיין אני רואה אותה מכוונת בראש ובראשונה לרשות השופטת, ולראשי רשויות שאפשרו החלת מגמות שמשנות שגרה במקומותיהם. היכן שכבר התרגלו, אני סבור שתבונת האכיפה, שיח של שכנים ואזרחים יקח אותנו למקום אחר. במקביל ניתן יהיה למצוא זמן בו אפשר לקנות ולמכור. יהיה זה יום ראשון כמסגרת של סוף שבוע ארוך, או יום שלישי אחה"צ. במצב זה אפשר יהיה לפתוח את כלל בתי העסק. מה שיגביר את המגוון, יגביר את התחרות בין הסוחרים וייטיב עם הקונים.

     

    ד"ר מאיר בוזגלו, יו"ר תנועת תיקון

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים