שתף קטע נבחר

המתנדבות השקופות של מדינת ישראל: "אנחנו כל כך לבד"

ממש כמו החיילים הבודדים, מגיעות מאות בנות דתיות להתנדב לשירות הלאומי בישראל, מדי שנה. המטרה: לתרום. בפועל, המדינה לא מכירה בהן, והן לא זכאיות כמעט לשום הטבה מאלו הניתנות לחיילים הבודדים. "ביום ראשון החברות חוזרות עם האוכל של שבת שאמא בישלה, ואת לא. בשבת או בחג, את צריכה למצוא לעצמך מקום, במדינה שאת לא מכירה בה כלום"

מאות "בנות שרות בודדות" – המקבילה הדתית ל"חיילים בודדים" – מגיעות להתנדב בישראל. ממש כמו החיילים הבודדים, רובן עולות חדשות שהגיעו ארצה - אך שלא כמו החיילים הבודדים, בנות השירות הלאומי הן "בנות חורגות" למערכת.

 

<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

 

הן מוצאות עצמן לבד. צרכיהן והקשיים שהן חוות במהלך השירות, נותרים ללא מענה הולם, בהשוואה לחיילים הבודדים מחו"ל המתנדבים לשירות בצה"ל. גורמים המטפלים בהן טוענים כי החוק הישראלי פשוט לא מכיר דיו בצרכיהן הייחודיים, וכך הן נותרות עם רצון טוב, והרבה מאוד אלתורים.

 

קראו עוד בערוץ היהדות :

 

כעת מנסות עמותת "בשביל" ותנועת האישה הדתית לאומית "אמונה", לסייע להן. ביום שלישי הבא תייחד "אמונה" את האירוע השנתי שלה, לטובת העלאת המודעות הציבורית לבנות השירות הלאומי הבודדות, שבינתיים חומקות, שוב ושוב, מתחת לרדאר של קובעי המדיניות והציבור הישראלי.

 

לבד, שבתות וחגים

"יום חמישי בערב בדירה. כולן אורזות כביסה לקחת הביתה, ואת לא. ביום ראשון הן חוזרות עם האוכל של שבת שאמא בישלה, ועם הרגשה וחיבוקים של בית, ואת לא. בשבת או בחג, שזה הזמן הכי משפחתי, את צריכה למצוא מקום שיהיה לך נוח לשהות בו יומיים, במדינה שאת לא מכירה בה כלום. אני אמנם מדברת עברית, אבל לא מדברת ישראלית", כך מתארת אסתר קול מארה"ב, את חוויית "בת השירות הבודדה" בווידוי מצולם. 

 

 

את נעמה בן פזי מעמותת "בשביל" זה לא מפתיע. "מיתוס הדוד העשיר מאמריקה הוא הכי רחוק מהאמת", היא אומרת ל-ynet. "אנחנו מתמודדים עם הרבה מאוד בנות שבאו לתרום ולשרת, לא מעט מהן בלי גב כלכלי. ממה שהן מקבלות, רובן צריכות לשרוד.

 

"המעמד של 'חיילים הבודדים' ומתנדבים בצבא התקבע במסגרת התקנות של המדינה, ולכן יש הזרמה קבועה של תקציבים ותנאים. מלבד צה"ל, יש עשרות ארגונים ועמותות שמסייעות לחייל כזה, שדואגות למשפחות מאמצות ופינוקים שצריך. אך 'בנות שירות בודדות' פשוט לא שם. השורה היחידה שמוקדשת להן ספציפית, זה תוספת ימי חופשה. זהו".

 

"אנחנו לבד בסיפור הזה"

בעוד צה"ל מכיר בחייל הבודד או במתנדב כבעל מעמד מיוחד הזכאי להתייחסות מיוחדת וסיוע כספי מוגבר מהמדינה, המעמד הזה לא חל על בנות השירות הלאומי. "ההטבה היחידה שבנות כאלו מקבלות זה ממשרד הקליטה, כעולות", היא מבהירה. "מי שלא השלימה את הליך העלייה שלה, או באה רק כמתנדבת, לא זכאית רשמית לשום הכרה".

 

"שתהיה דירה שאפשר להיות בה בשבת אם אין סידור אחר, מקום לעשות כביסה. לדעת לאפשר למי שצריכה לקחת יום לטובת טיפול ביורוקרטי". חנה אש ()
"שתהיה דירה שאפשר להיות בה בשבת אם אין סידור אחר, מקום לעשות כביסה. לדעת לאפשר למי שצריכה לקחת יום לטובת טיפול ביורוקרטי". חנה אש

 

עמותת "בשביל" היא מציאות חדשה יחסית בנוף הישראלי. רק לפני שנתיים הושלם הליך הקמת העמותה, שאותה יזמו מספר צעירות דתיות בוגרות מדרשת "מגדל עוז", לאחר שנחשפו לתופעת "בנות השירות הבודדות" במהלך שירותן ולאחריה.

 

"אנחנו הארגון היחיד שמלווה אותן", אומרת בן פזי. "וזה שוב, בניגוד למה שקורה עם חיילים בודדים ומתנדבים בחו"ל, שיש אינספור ארגונים שמסייעים להם. עם זאת, עמותות השירות משתדלות מיוזמתן ובאופן וולונטרי להעניק הטובות נוספות".

 

במקום "סאמר סקול", קיבוץ

מדי שנה מטפלת עמותת "בשביל" בכ-700 בנות. 250 מהן, תוך כדי שירות פעיל. 300 - בשלב הרצון לבוא

לישראל ולתרום למדינה, ועוד כ-150 שסיימו את השירות, וכעת צריכות לעשות את צעדיהן הראשונים בחברה הישראלית. "חלקן ללא גב או תמיכה - לא של המשפחה שנשארה בחו"ל, ולא של המדינה או ארגונים חברתיים אחרים".

 

סיפורה של חנה (האנה) אש הוא אחד מני רבים. חנה היא "בת שירות לאומי בודדה", שבמסגרת תפקידה מסייעת מידי יום לילדי עולים להשתלב בחברה הישראלית, במסגרת השרות שלה בבית הספר "חורב" בירושלים.

 

"אני מסייעת בארגון פעילויות חברתיות בבית הספר, עוזרת לילדים עולים חדשים עם חשבון וקריאה, ומאחר ואני עצמי עולה חדשה, הקטנים רואים בי מישהי שמבינה אותם, שמבינה מה זה אומר להשיג חברים חדשים, במקום שבו לא מכירים את השפה - וגם לא את המשחקים שהילדים האחרים משחקים.

 

"זה פשוט חשוב לי לקום בכל בוקר מחדש ולתרום למדינת ישראל. אני נהנית מכל רגע, מנהל בית הספר מדהים, הצוות חם ומפרגן מאוד. אבל אני גם יודעת שלא אצל כולן זה ככה. יש לי חברות שלא זוכות להבנה ולתמיכה שאני מקבלת במקום השירות שלי".

 

אש, עולה טרייה-טרייה מניו-ג'רזי, התייתמה בגיל 5 מאביה, ומגדירה עצמה כ"ציונית נלהבת". "בפעם הראשונה שמשפחתי יכלה להרשות לעצמה כלכלית חופשה בחו"ל, זה היה לכאן", היא מספרת. "ומאז בכל פעם שיכולנו להגיע לישראל – הגענו".

 

"היה ברור לי שאם אני עושה עלייה, אני תורמת למדינה. לא הרגשתי שיש לי זכות לעשות את זה בלי לתרום מעצמי". חנה אש   ()
"היה ברור לי שאם אני עושה עלייה, אני תורמת למדינה. לא הרגשתי שיש לי זכות לעשות את זה בלי לתרום מעצמי". חנה אש

 

בגיל 16 יצאו חבריה כולם למחנה קיץ בישראל, אבל אש שלא יכלה להרשות זאת לעצמה מסיבות כלכליות, מצאה עצמה מתנדבת בקיבוץ מירב - חוויה שבעקבותיה החליטה לקשור את גורלה בגורל מדינת ישראל, "לעשות עלייה" ולשרת במסגרת השירות הלאומי.

 

"הנחה בדירה? מה זה לרלוונטי לילדה בת 19?"

איריס זנגי, מנהלת מחוז ירושלים בתנועת "אמונה", מספרת ל-ynet על תנאי בנות השירות הבודדות:

"כמו חיילים בודדים הן מתמקמות ב'דירות שירות', אבל אין באמת מעטפת. אף אחד לא ממש בודק ביום-יום מה איתן? איפה הן בסופי שבוע? תנועת 'אמונה' נכנסה לתמונה אחרי שמתנדבות עמותת 'בשביל' פנו לסיוע מעיריית ירושלים, ושם הפנו אותן אלינו".

 

"אנחנו מנסות כרגע לסייע בשני תחומים: הן במערך 'משפחות מארחות' שיוכלו לקלוט את הבנות אליהן לשבתות וחגים, ושתהיה להן כתובת רגשית ותמיכה בכל צורך כמו 'בית' - והן בסיוע פסיכולוגי, שכן רבות מהן משאירות מאחור קונפליקטים מאוד מורכבים עם המשפחה. חלקן מצליחות לפתוח דף חדש, ואחרות מתקשות. יש ל'אמונה' מרכז יעוץ משפחה, והחלטנו לאפשר להן להגיע לטיפול ללא תשלום, ובשפות האם של הבת המשרתת".

 

החיילים הבודדים, למותר לציין, זכאים לטיפול פסיכולוגי המסופק להם על ידי צה"ל ללא תמורה או עלות. "המדינה נותנת קצת כסף לעולות החדשות, והנחות בקניית רכב או דירה", מציינת זנגי. "אבל מה זה רלוונטי לילדות בנות 19"?

 

חולמת על כרטיס טיסה לביקור משפחתי

אם תשאלו את אש עצמה, הדרך לאזרחות ישראלית הייתה ועודנה תהליך מורכב ובודד מאוד. "היה ברור לי שאם אני עושה עלייה, אני תורמת למדינה. לא הרגשתי שיש לי זכות לעשות את זה בלי לתרום מעצמי. מצד שני, בניגוד לבנים שבאו לשרת בצבא - ויש להם בסיס, מפקד שהוא הכתובת לכל דבר, ואת המסגרת - פה זה להיות ברשות עצמך לגמרי".

 

"זה מאוד מפחיד לעשות עלייה לבד", היא מודה. "הרבה אנשים גם הזהירו אותי מזה. אמרתי לכולם: לא משנה, אני אמצא חברים, ובאמת מצאתי. אבל אני לא מרגישה שיש מספיק הבנה של מה זה להיות 'בת שירות בודדה'.

 

"זה לא מתוך כוונה רעה", היא ממהרת לסנגר, "אבל שתהיה דירה שאפשר להיות בה בשבת אם אין סידור אחר, מקום לעשות כביסה. לדעת לאפשר למי שצריכה לקחת יום לטובת טיפול ביורוקרטי. אלה דברים קטנים, אבל לא מובנים מאליהם כלל".

 

ועם זאת, אש נזהרת מאוד עם ההשוואה לחיילים בודדים. "אני לא מרגישה שאני כמוהם", היא אומרת. "הם מסכנים את החיים שלהם, לפחות הקרביים. לכן לא חושבת שזה שווה. אני במקום שונה, האתגרים הם אחרים. אבל להגיד לך שלא הייתי רוצה לקבל כרטיס טיסה הביתה פעם בשנה, כמו 'חייל בודד', כשאני משוגעת מגעגועים למשפחה? הייתי מאוד-מאוד רוצה".

 

"עמותת 'בשביל' עושים עבודה נפלאה, החל מהרעיון שאני יורדת מהמטוס - ויש משהו שיחכה לי. והם אכן היו שם עם שלט, עם פרחים ושתייה קרה, ונתנו לי את ההרגשה שאני רצויה. גם דאגו לי למשפחה נפלאה מטלמון, שאני יכולה לשהות אצלה בשבתות, ולחזור לדירה עם קופסאות אוכל משבת, כמו שאר הבנות שיש להן בית ומשפחה. מבחינתי, בתור התחלה אסתפק בכך שאנשים בישראל פשוט יבינו מה זה אומר להיות 'בת שירות בודדה".

 

"מדינת ישראל לא מכירה בי"

גם טליה שוורץ היא בת שירות בודדה, אך רשמית היא על תקן מתנדבת, מאחר והמדינה לא מכירה

בשירות לאומי של מי שאינם אזרחי מדינת ישראל. שוורץ שהגיע לכאן מטורונטו שבקנדה, משרתת בגן לילדים הסובלים מאוטיזם. ואף שאיננה "בת שירות" מבחינת המדינה, הרי שהיא מחויבת באותו שירות כמו בנות ישראליות אחרות - ובאותם התנאים.

 

"מדינת ישראל לא מכירה בנו", היא אומרת גלויות, "אבל עמותות השירות הלאומי כן, אז אני מקבלת את מה שמקבלת כל בת שירות אחרת, אבל רשמית, כאמור, אני לא מוּכרת".

 

בניגוד לאש - לשוורץ יש אח שחי בישראל, אך עדיין חוויית הבדידות נוכחת. "אני לא דוברת עברית, וזה מורכב. אני לא מתלוננת על זה, אני גם מסתדרת עם מה שיש, אבל ההכרה בנו היא חשובה. כאשר אני מספרת לאנשים למה אני פה, ומה אני עושה - אנשים לא יודעים על מה אני מדברת.

 

"אני חושבת שאם יכירו בנו ובחשיבות של העשייה שלנו, זה יעזור. אנשים לא באמת מבינים שאני פה לבד לגמרי, מתוך רצון פשוט לתרום למדינת ישראל – בשעה שכל החברים שלי לומדים עכשיו בקולג'. פשוט לא יודעים עלינו כלום".

 

תגובת המִנְהלת: מקדמים השוואת תנאים

מִנְהלת השירות הלאומי-אזרחי מסרה בתגובה כי היא מעודדת מתנדבים בודדים לשירות, ופועלת להטבת תנאיהן של הבנות הבודדות. "במסגרת זו, מקדמים השר הממונה, אורי אריאל, ומנכ"ל הרשות, שר-שלום ג'רבי, השוואת תנאים לאלה הניתנים לחיילים הבודדים.

 

"כך, פנה מנכ"ל הרשות, לקרן לחיילים משוחררים במשרד הביטחון, בבקשה לקבלת יחס שווה הניתן לבוגרי השירות הלאומי הבודדים בסיום שירותם, באופן זהה להטבות הניתנות מהקרן לבוגרי הצבא הבודדים, ואנו ממתינים לתשובתם.

 

"בכל הנוגע לנהלים בנושא מתנדבים בודדים: מוקצים 15 ימי חופשה מיוחדת, בנוסף לימי החופשה השנתית הרגילה, שבהם יכולים המתנדבים לבקר את הוריהם בחו"ל. בנוסף, ביוזמת הרשות, ניתן מענק חודשי ממשרד הקליטה, באמצעות מנגנון שמעביר אוטומטית את המתנדבים למשרד הקליטה, המבטיח את קבלת התוספת המשמעותית לדמי הכיס שלהם, כפי שזכאים לה חיילים עולים. מדובר על תוספת לדמי הכיס החודשיים של כ-350 ₪ למתנדבים העולים.

 

"לאחרונה אף הוחלט כי צעירים בודדים שהוגדרו כ'קטינים נטושים' או 'יתומים', יוכלו לזכות בגמלת הבטחת הכנסה לא רק בעת שירותם הצבאי, אלא גם בעת השירות הלאומי. ההחלטה החדשה מאפשרת למתנדבים לקבל מהביטוח הלאומי את הגמלה, המגיעה לכדי תוספת של אלף ₪ לחודש למתנדב.

 

"יצוין, כי בנוסף לנהלים אחידים אלה, מפעילים הגופים המוכרים מעטפת נוספת עבור המתנדבות, שבבמסגרתה זכאית המתנדבת לדירה מאובזרת באופן מיוחד המותאם לשהייה הקבועה במקום, ליווי מיוחד של רכזת שירות הנותנת מענה לבעיות סוציאליות, סדנאות תעסוקה והכנה לאזרחות, היכרות עם עמותות המסייעות לבנות שירות בודדות, שיעורי העשרה ייחודיים, משפחה מאמצת ועוד".

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
"לא יודעים עלינו כלום". טליה שוורץ
חוויית בדידות נוכחת. טליה שוורץ
"מאוד מפחיד לעשות עלייה לבד". חנה אש
מומלצים