שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    שתי גדות לשמאל
    למדינת ישראל מגיע מחנה שמאל ראוי ולמחנה השמאל המתון מגיע ייצוג מתאים. כי גם לשמאל הישראלי יש שתי גדות, זו שלנו, והשנייה - לא כל כך

    תחקיר "עובדה" על פעיל השמאל הקיצוני, עזרא נאווי, יצר מצב לא פשוט בשמאל. פעילי שמאל נתפסו כאשר הם מוכנים להפעיל טקטיקות מזעזעות ואמצעים לא מוסריים בכדי לממש את תפיסת עולמם. מיד, רבים וטובים יצאו כנגד בכדי לגונן על מחנה השמאל. זה אינו מצב חדש. תהליך דומה מתרחש מזה זמן רב עם ארגוני זכויות אדם, כגון 'בצלם' ו-'שוברים שתיקה'.

     

    עוד בערוץ הדעות:

    איך להגיב להחלטה לסמן מוצרים

    בונים שפה דמוקרטית משותפת

    נתניהו מ פ ח ד

    "דמינו כדמכם"

    מספיק לעמוד מנגד

     

    במבט מהצד, נראה כאילו מחנה השמאל מעלה על עצמו עוד ועוד מתנגדים בהתייצבות זו. אבל זו קביעה לחלוטין לא מדוייקת. אין זה מחנה השמאל בכללותו שמאבד עוד ועוד תומכים, אלא רק הפלג הקיצוני שלו אשר מתנתק מן היתר, ככל שחולף הזמן. ההבחנה הזאת בין הצדדים השונים בתוך מחנה השמאל היא חשובה והרשו לי להסביר אותה בפשטות.

     

    גילוי נאות, אני כנראה אתפס כאיש שמאל בעיני רוב העם. העניין המשעשע בעיני הוא שאם אני איש שמאל, אז להבנתי רוב העם הוא שמאלני בדיוק כמוני. פשוט הרבה אנשים עוד לא הבינו זאת, כי שמאל נתפס בעיניהם כמשהו אחר. משהו זר ולא מחובר. לכן צריך להבין מה באמת עומד מאחורי האיפיון הזה.

     

    הסיבה שאני איש שמאל היא שאני לא מאמין בארץ ישראל השלמה במצב הקיים. העם חשוב לי הרבה יותר מהאדמה, ואם המשמעות של בידול בין עם הישראלי לעם הפלסטיני היא ויתור על אדמה, אין לי בעיה עם זה. אני לא חושב שזה צריך להיות על חשבון הביטחון הישראלי. קרי, ייתכן מאוד שצה"ל ייאלץ לשלוט בדרך כזו או אחרת בגדה המערבית או בשני עברי הירדן בכדי להבטיח את ביטחון ישראל, גם אחרי שלא יהיה שם אפילו מתנחל אחד. זו כבר סוגיה ביטחונית, ולשם עניין זה יש מומחי ביטחון.

     

    מדינת ישראל מעניינת אותי

     

    המדינה הפלסטינית איננה באמת בראש מעייני. זה עניינו של העם הפלסטיני, לא שלי. מדינת ישראל מעניינת אותי ולכן אני מאחל ליום שנגיד לפלסטינים שלום ובהצלחה ולא ייפגשו דרכנו לשנים טובות. כל אחד יחיה בצד שלו ובבעיות שלו. זה לא אומר שאני לא מצטער וכואב על אובדן חיים של חפים מפשע בצד השני. אינני פסיכופט ואני מרגיש חמלה על כל ילד או בוגר שנהרג בשוגג, יהא הלאום שלו אשר יהא.

     

    העניין הוא שכמוני יש לא מעט. יש רבים וטובים אשר חושבים ככה, הן במחנה השמאל והן באוכלוסייה הכללית, גם זו שלא מגדירה עצמה כשמאלנית. אלו האנשים שרוצים חיים שלווים, שקט ורווחה. בצד הפרקטי, לתפיסה הזאת יש השלכות מיידיות על מדיניות ההתנחלויות. באופן כללי, ההתנחלויות יכולות להיות רלוונטיות רק תחת טיעון משיחי-דתי של גאולת הארץ.
    הן לא רלוונטיות לאנשים אשר רוצים להפריד את העמים והן לא יכולות רלוונטיות תחת שום תירוץ ביטחוני. להערכתי רוב המרכז המתון יבין זאת בשלב כזה או אחר. אלא שבנקודה הזאת מתחילה בעיה חדשה.

     

    הבעיה היא שתמיד יש את הקצוות. הקצוות לרוב מייצרים את מרבית הרעש ואנו רואים עדויות חיות לכך כמעט כל יום גם בכנסת ישראל. הקצוות לרוב מנסים למצוא את הגורם המתסיס התורן בכדי להסית ולהסיט עוד אנשים לתפיסת עולמם. בדיוק בגלל זה האבחנה בין חלקי שמאל השונים היא חשובה. היא חשובה לא רק לעם ישראל באופן כללי, אלא גם לשמאל בפרט. כי למדינת ישראל מגיע מחנה שמאל ראוי ולמחנה השמאל המתון מגיע ייצוג מתאים. כי גם לשמאל הישראלי יש שתי גדות, זו שלנו, והשנייה - לא כל כך.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים