תאונות עבודה אינן גזירת גורל
עובד אינו אמצעי ייצור. חיים הם ערך חשוב ומרגע שאתה מגדיר זאת כך, העלויות מהוות שיקול משני
זו בדרך כלל אחת הידיעות האחרונות במבזק החדשות ברדיו, קצת לפני התחזית. "פועל בניין נהרג היום בתאונת עבודה בתל אביב". משנת 2010 ועד 2015 נהרגו 184 עובדים בענף הבניין. למספר ההרוגים הגבוה יש רק משמעות אחת: אף אחד לא קיבל על עצמו את האחריות לעצור את תאונות העבודה. חשוב להבהיר - המספר הגבוה של הרוגים בתאונות עבודה, במיוחד בבינוי, אינו גזירת גורל; ניתן להילחם בו ולצמצמו בצורה משמעותית מאוד.
עוד בערוץ הדעות:
אל תביאו מחו"ל - תשקיעו בישראל
נתניהו מוודא שהערבים לא ינהרו לקלפיות
האיום הנשקף מזכויות אדם
ראש הנחש: החרם האקדמי על ישראללהפסיק להתעלם מהקטל הפרוע בדרכים
מדובר ביעד שהעומד בראש ארגון צריך לקחת על עצמו ולייחס לו חשיבות מירבית, מבלי לבזר סמכויות בנושא או לתת לספק, מנהל בכיר פחות או שותף צד שלישי לעסוק בכך. כשהבנתי במהלך השדרוג הקודם של מפעל אינטל ב-2006 שתאונות הבינוי אינן מחוייבות המציאות, התחלנו במסע חדש לשינוי מספר והיקף הפציעות מתאונות עבודה. ראיתי בנושא כבעל חשיבות עליונה, וסחפתי את כל הארגון, כולל השדירה הניהולית, בהכרה שבטיחות זה נושא מהמעלה הראשונה.
יש משפט אחד שאסור לעובד אינטל לומר לי בתור מנכ"לית, אחרת מאוד אתעצבן. אני קוראת לו "לא לתפילה. לא למזל. לא לתקווה". אינני מסכימה באופן חד משמעי שעובדים ומנהלים יאמרו שהם
לאחר שראש הארגון או המנכ"ל מציב את נושא הבטיחות כיעד עליון אפשר להנהיג את המסר של שינוי התרבות הארגונית. מתחילים בהנהגת מדיניות של "אפס סובלנות" לתאונות עבודה. זה לא דבר של מה בכך. אינטל כיום היא הרבה מעבר למהנדסים שיושבים מול מחשב. בקריית גת אנחנו בעיצומו של פרויקט בינוי עצום לשדרוג המפעל, שבו עובדים אלפי עובדים ומבצעים משימות מורכבות ולעתים מסוכנות. מדובר במיליוני שעות בנייה, גם לגובה, ובכל זאת, בניגוד למצב באלפי אתרי בנייה ברחבי הארץ, קורות לנו מעט מאוד תאונות ופציעות.
הנחלת ערכי בטיחות
עשינו זאת בדרך של הנחלת ערכי בטיחות, בתדריכים ופעילויות חינוכיות ומעל הכול - אכפתיות. אכפת לנו מכל אדם ואדם ולא נסבול פגיעה באף אחד. עובד אינו אמצעי ייצור. חיים הם ערך חשוב ומרגע שאתה מגדיר זאת כך, העלויות מהוות שיקול משני. עוד נקודה שצריך לשים אליה לב היא שעבודות בינוי רבות בישראל מתבצעות עם קבלני משנה וכשזה קורה רמת האכפתיות נוטה לרדת. זו רעה חולה שצריך לטפל בה. היעדר הקשר בין ההנהלה שמובילה פרויקט בינוי לרמת האכפתיות לעובדי הבינוי, שמועסקים דרך קבלן.מה צריך לעשות? לאחר שראש הארגון מחליט על טיפול בתאונות ושמירה על בטיחות כיעד חשוב אפשר לעבוד לצעדים קונרקטיים. ראשית, הדרכות חובה לעובדי בניין חדשים, שמי שלא עבר אותן אינו מוסמך לעבודה.
שנית, הדרכות מקצועיות – הכוללות הסמכות רגולטוריות, ודרישות ספציפיות לעבודה במערכות ואזורים באתר. ושלישית, מלבד הדרכות בנושא בטיחות - בקרה שוטפת. באינטל עובדים כ-40 ממוני בטיחות המבצעים בקרות יומיומיות לכלל מערך פעילות הבינוי באתר. הם נמצאים באתר הבנייה סביב השעון ומצלמים אירועי בטיחות שונים, טובים ורעים. לאחר מכן הם מנתחים אותם ומדברים עם העובדים שפעלו כראוי - או לא כשורה. במהלך פרויקט עבודות הבינוי עבדנו עד כה כ-3 מיליון שעות; היו לנו 4 פציעות שהובילו לכך שעובד הפסיד יום עבודה.
אני טוענת שצריך לשאוף גבוה, למרות שזהו תהליך ארוך, הכולל השקעה משמעותית בחינוך לבטיחות והגברת הפיקוח על חוקי העבודה. יעד של אפס תאונות עבודה בבנייה אינו מופרך אלא יעד שאפתני וראוי, שאפשר להצליח להשיגו. כאשר מחליטים להילחם בתופעה שלילית, מקצים לכך את המשאבים הדרושים ולא מגלים סובלנות לתקלות - חיי אדם ניצלים.
הכותבת היא מנכ"לית אינטל ישראל
לפנייה לכתב/ת 
