"נשות הכותל"? אאוט: לא מוותרות על הכותל המערבי
הכירו את הלוחמות החדשות-ותיקות: קבוצת מתפללות מסרבת לקבל את מתווה הפשרה, ותמשיך להגיע לכותל ולהילחם על הזכות להתפלל בו "כדרכן": "אנו בעד הסכם אמיתי שיאפשר לנו להתפלל מול הכותל - ולא למצוא פתרונות השולחים את הנשים ל'ירכתי האוטובוס' רק כדי לפייס את החרדים", כותבת פרופ' שולמית מגנוס
לאחרונה חתמה הממשלה על הסכם - או אם נדייק, "דיל" – בנוגע לסידורי התפילה בכותל, ובכך נרשם כישלון נוסף במאבק על הזכות של כל אחד ואחת לחיות לפי השקפת עולמו. שוב התחוור לנו כי ידם של השואפים לבנות בישראל חברה פלורליסטית ושוויונית היא על התחתונה, והממסד החרדי מכתיב את תפיסותיו על כלל האזרחים. במקרה זה, על צביון התפילה שעל פיו יש להתפלל במקום הקדוש ביותר לעם היהודי.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
הכרזת ההסכם הפכה למצג שווא תקשורתי. מחד, גורמי הממשלה שהציגו את ההסכם כ"פשרה היסטורית" המאפשרת לכל הצדדים לבוא על סיפוקם - ומאידך, הזרמים הפלורליסטיים שניסו לקחת קרדיט להסכם כמי שהצליחו, כביכול, להביא להכרה ראשונה של המדינה בזכות להתפלל בכותל, ואף לזכות בתקציבים מטעמה.
קראו עוד בערוץ היהדות :
כדי שלא יהיו עוד עודד גז: שבע דרכים להכניע את סרבן הגט
אלא שבדיון הציבורי שהתפתח בעקבות "ההישג", נשכח דבר קטן: הוא למעשה פוגע בסטטוס-קוו כפי שנקבע בהחלטה תקדימית של בית המשפט העליון משנת 2003. ההחלט ההיא הכירה בזכותן של נשים יהודיות לקרוא בתורה בכותל, לערוך תפילה בציבור בקול, להניח תפילין ולהתעטף בטלית, זאת על אף שגורמים חרדים ניסו לא פעם לפגוע במהלך התפילה התקין.
ההסכם המוצע מטעם הממשלה ישנה את המציאות הקיימת, כך שאישה לא תוכל לעלות לתורה בכותל, לא תורשה להתפלל בקול רם או להתעטף בטלית. במקום זאת, נשים תאלצנה להגלות את עצמן ל"קשת רובינסון", מתחם צדדי שאינו נמצא מול הכותל עצמו, ובכך הוא מנותק לא רק פיזית - אלא רגשית. בצורה זו הממשלה מעניקה גושפנקא רשמית למונופול החרדי על רחבת הכותל, והופכת את המקום הקדוש לעם כולו – דתיים וחילונים כאחד - לבית כנסת חרדי שעל פיו יישק דבר.
זה לא הסכם אמיתי
האם זו "פשרה"? הממסד הרבני האורתודוקסי שוב ניצח במערכה על מרחב החיים הציבורי
בישראל, בדומה לטקס ברית הנישואין, למשל, המוכתב על ידו. לא זו הדרך לקיום חברה בריאה ופתוחה. יש להכיר בזרמים השונים ביהדות, ולתת לכל אחת ואחד את החופש לבחור כיצד לקיים את אורח חייו הדתי, מבלי לכפות אותה על זולתו.
המאבק שלנו החל כבר לפני 27 שנה, בדצמבר 1988, כאשר עלינו לכותל קבוצה של נשים - וביניהן כותבת שורות אלו - כדי לקרוא בתורה ולהתפלל יחד מתוך אמונה שגם לנשים יש הזכות להתפלל באופן שוויוני, כפי שיש לגברים מאז שנת 67'.
כך, למעשה, הקמנו את תנועת "נשות הכותל", ומאז המשכנו להתפלל יחד בקביעות. גם מקרי האלימות והאיומים לא הרתיעו אותנו. המשכנו נאמנות לדרך גם לאחר שהנהלת ארגון "נשות הכותל" - שאנו היינו בין מייסדיו - בחרה לאמץ את מתווה ההסכם שהתגבש.
לאור זאת, החלטנו קבוצת נשים להמשיך את הדרך המקורית ואת הערכים שעל-פיהם הקמנו את "נשות הכותל", והקמנו את הארגון "תפילת נשים בכותל". במסגרת מאבקנו הגשנו לפני חודשים ספורים עתירה לבג"ץ, כדי לממש את הזכות המוכרת של נשים יהודיות לקרוא בספר התורה בכותל - וזו עומדת לדיון בימים אלה ממש.
שלא יהיה ספק: אנו בעד הסכם אמיתי שיכבד גם את הזכות שלנו, ויאפשר לנו להתפלל מול הכותל - ולא למצוא פתרונות השולחים את הנשים ל"ירכתי האוטובוס" רק כדי לפייס את החרדים. זו צריכה להיות דרישה של כל יהודי או יהודייה באשר הם, הרואים בדאגה את המשך מדיניות ההפליה הדתית כלפי נשים.
יותר ויותר נשים מבקשות לראות ביהדות דת שיוונית. אנו תקווה כי מי שתומכים בנו יצטרפו אלינו על מנת למנוע את יישום הסכם הכניעה הזה. אם לא עבורם - עבור בנותיהם ועבור יהדותם שלהם.
- פרופ' שולמית מגנוס, מראשי תנועת "תפילת נשים בכותל"
לפנייה לכתב/ת 
