התסמונת שגרמה לי לכאבים ולסבל ביחסי המין

שמונה חודשים שאני נקייה.

התחלתי לקחת גלולות למניעת הריון  בגיל 18. כמו רוב החברות שלי קבעתי תור לרופא נשים והגעתי עם אמא. ילדה טובה. "פעם ראשונה שתתחילי לקיים יחסי מין?", הוא שאל. כשאמא לידי מחייכת עניתי "כן" קצר וענייני. הבדיקה נמשכה לא יותר מחמש דקות. הגניקולוג כתב לי מרשם לגלולות עם מינון הורמונלי נמוך והסביר לי מה "החוקים" של נטילת הגלולות.

בלי בדיקת דם, בלי הסבר על תופעות לוואי.

ואז, בגיל 18, אחרי מספר חודשים של זוגיות עם החבר הרציני הראשון, התחלתי לקחת את הגלולות למניעת הריון וקיימתי יחסי מין בפעם הראשונה.

מהפעם הראשונה סבלתי. סבלתי מאוד. החדירה הייתה נוראית, הכאב היה פנימי וחיצוני וחתכים וקרעים בעור היו תופעה שבשגרה. כל ניסיון ליחסי מין עם חדירה הוביל לכאבים, צריבות ונפיחות שנמשכו לפעמים גם יומיים שלושה לאחר מכן. גם בדיקות גניקולוגיות כאבו מאוד. לא היה לי חשק מיני בכלל.

קיראו עוד

לא לוותר: יש טיפול לכאבים כרוניים בנרתיק

הרגשתי כישלון בחיים

שיתפתי כל הזמן. בהתחלה אמרו לי "את צעירה, אלו הפעמים הראשונות שלך, זה כואב לכולן". לאט לאט השנים עברו, הקשר שלי ושל החבר נמשך, אבל הבעיה נשארה. ניסיתי לאורך כל השנים האלה להבין מה הבעיה. שיתפתי והתייעצתי.

שיתפתי את אמא, שיתפתי את החברות בגילי, שיתפתי חברות מבוגרות ממני - כולן הקשיבו אבל לא הבינו באמת. שיתפתי רופאת משפחה שפטרה אותי במשפט "זה באמת קצת כואב". שיתפתי והתייעצתי עם רופאת נשים שאמרה שהיא לא רואה שום דבר חריג בבדיקה, שיש נשים שיותר כואב להן מאשר אחרות, והמליצה לי ללכת לטיפול פסיכולוגי.

ניסיתי כל מיני טיפולים אלטרנטיביים, שיניתי את התזונה אבל לא היה שיפור. "אולי את לא מינית כל כך", היה עוד משפט שאמרו לי.

הרגשתי לא בסדר. לאורך כל הדרך בן הזוג שלי היה סבלני ורגיש. מתחשב ולא לוחץ. ולמרות הכל המשכתי לסבול. כמעט כל ניסיון ליחסי מין נגמר בבכי ובכאבים שנמשכו יום -יומיים אחרי. ויחד עם זה הקשר שלנו המשיך, אבל יחסי המין כמעט ולא המשיכו. בקושי היינו מקיימים יחסי מין.

הרגשתי כישלון. כישלון בתור בת זוג, כישלון בתור אישה. לא אהבתי את הגוף שלי ולא הייתי מחוברת בכלל למיניות ולנשיות שבי. סלדתי ממיניות. לא הבנתי איך חדירה נתפסת אצל נשים אחרות כמשהו חיובי ואפילו מהנה ומענג. בעיניי זה נתפס כמשהו אלים ולא הגיוני להכיל לא פיסית ולא נפשית, כמעט כמו אונס.

חשבתי שאני צריכה להשלים עם זה

לפני שנה חשבתי שאני צריכה להשלים עם זה. חשבתי שאולי רופאת הנשים שלי צודקת – אולי כואב לי יותר מאשר אחרות ואולי כדאי שאנסה טיפול פסיכולוגי, ואז במקרה נתקלתי באתר אינטרנט של מרכז רפואי גדול במחקר אודות הקשר בין נטילת גלולות עם מינון אסטרוגן נמוך לבין תסמונת הווסטיבוליטיס.

קבעתי תור לאבחון במרפאה ומאז כל החיים שלי השתנו. בבדיקה וגינאלית רגילה אובחנה הרגישות הגבוהה שקיימת באזור וזוהו העור והשרירים הפגועים והחלשים. מסתבר שהגלולות יצרו אצלי את מספר תופעות לוואי וגרמו להופעת תסמונת בשם וולבר וסטיבוליטיס (Vulvar Vestibulitis).

התחלתי טיפול שכלל את הפסקת הגלולות, אחרי 7 שנים רצופות שנטלתי אותן. לאורך כל השנים שנטלתי את הגלולות, ולמרות כל הבעיות שצצו, לא עודכנתי ולו פעם אחת, בתופעות הלוואי של הגלולה או בתסמונת. התחלתי טיפול של פיזיותרפית רצפת אגן, משחות שונות לשיקום הרירית ופגישות עם סקסולוגית.

אחרי שלושה חודשים של טיפול החשק המיני הופיע, לאט לאט הכאבים פסקו ופעם ראשונה שנהניתי ולא סבלתי. בגיל 26 הפסקתי עם הגלולות ונולדתי מחדש.

אני כועסת ושמחה. אני כועסת שאין מספיק מודעות לתסמונת בפרט ולנושאים הנוגעים למיניות האישה בכלל.

אין מספיק מודעות גם בקרב רופאי הנשים

אני כועסת שאין מספיק מודעות בקרב רופאי נשים. כועסת שלא מספיק מיידעים לגבי תופעות לוואי של גלולות ומוצרים אחרים שנועדו לשימושן של נשים. כועסת שישר חושבים שאם לאישה יש בעיה עם מין וחדירה זה ככל הנראה בעיה פסיכולוגית.

אני שמחה שלמרות כל אלה יש מענה. שמחה על המקצועיות והסבלנות שקיבלתי בטיפול. אני שמחה על קבוצות התמיכה של הנשים המדהימות שהכרתי ועל הרגשת הסולידריות שהן נתנו לי.

בימים אלה אני לומדת וכותבת את עצמי מחדש באמצעות האמנות. במסגרת לימודיי יצרתי את סדרת הצילומים "לבן", המהווה חלק מתהליך אמנותי ארוך המתעסק בנושא ומסייע לי בשיקום ובהתמודדות עם כל מה שעברתי.

(צילום: מורן אילוטביץ )

(צילום: מורן אילוטביץ )

מדובר בסדרת תמונות דיוקן עצמי בה אני מכוסה באקריליק לבן בכל אזור הראש, הצוואר והכתפיים. המיניות הנשית נעלמת ומתבטלת מתחת לכיסוי האקרילי הלבן. המשך ישיר לדבריה של הלן סיקסו במאמרה "צחוקה של המדוזה", אשר הייתה אחד ממקורות ההשראה שלי:

"אפשר ללמד אותן, מרגע שהן מתחילות לדבר, כשהן אומרות את שמן, שהאזור שלהן שחור: מפני שאת אפריקה, את שחורה. היבשת שלך שחורה. השחור מסוכן. בתוך השחור אינך רואה כלום, את פוחדת.

"אל תזוזי שמא תיפלי. במיוחד אל תלכי ליער. ואת אימת השחור הפנמנו. ואם אין לך חשק, אין זה אומר שזה חסר לך. כל גוף מחלק בצורה ייחודית, ללא מודל, ללא נורמה, את הטוטאליות הלא גמורה והמשתנה של תשוקותיו. החליטי לעצמך על עמדתך במרחב הסתירות שבו הכרכים העונג והמציאות".