תסמונת לב-כליה: כששתי מערכות הגוף נפגעות במקביל
רבים מהסובלים ממחלות לב, נוטים לסבול גם ממחלת כליות - ולהיפך. למה זה קורה, מתי מדובר במחלה חריפה ומתי במחלה כרונית, ומה הטיפול המומלץ? מומחה מסביר
קראו עוד:
הנחיות מפתיעות לבריאות הלב: תאכלו שומנים וכולסטרול
אי ספיקת כליות: הסיבוך המסוכן לסוכרתיים
במקום ניתוח לב פתוח: החידושים בתחום רפואת הלב
לחץ דם וסוכרת הם שניים מהגורמים המובילים למחלות כליה ולמחלות לב. לחץ הדם יוצר עומס על הכליות ועל הלב וגורם לפגיעה משולבת בהם. במקרים
רבים הסיבה העיקרית ללחץ הדם היא טרשת עורקים - מחלה שבה מתפתח באופן הדרגתי "פלאק טרשתי" על דפנות כלי הדם וגורם להיצרות שלהם ולעלייה בלחץ הדם. ככל שלחץ הדם עולה, הכליות עובדות קשה יותר כדי לאזן אותו, וכך מופיע נזק כלייתי.
מצד שני, לחץ דם גבוה גם מגביר את העומס על הלב ומעלה את הסיכון להתקפי לב ובכך עלול לגרום לאי-ספיקת לב. סוכרת גורמת לפגיעה בכלי דם, ועל כן כמה שנים לאחר הופעתה נפגעים כלי הדם הקטנים בכליות, ומופיעה אי-ספיקת כליות המתבטאת בחלבון בשתן ובעלייה בלחץ הדם. בשלב מאוחר יותר מופיעה גם פגיעה בכלי הדם הלבביים, אשר מתבטאת בסיכון יתר לאוטם שריר הלב.
אחד הביטויים הנפוצים אצל חולי אי-ספיקת לב ואצל חולים באי-ספיקת כליות הוא עומס נוזלים, המתבטא בעיקר בבצקות ברגליים ובאזורים נוספים בגוף. הסיבה לעודף הנוזלים בחולי אי-ספיקת לב היא ירידה בהחזר הוורידי - כתוצאה מכך ורידי הגוף לא מנקזים את הרגליים היטב, ומופיעות בצקות. בחולי אי-ספיקת כליות יש ירידה בסינון הדם ובתפוקת השתן, וכתוצאה מכך נותרת בגוף כמות נוזלים גדולה יותר.
בשנים האחרונות הוצעה חלוקה של התסמונת הזאת לתת־קבוצות הנבדלות זו מזו בגורם המתחיל:
1. תסמונת לב-כליה חריפה
מצב שבו אי־ספיקת לב חריפה גורמת לפגיעה כלייתית, ממצא הקיים בשני שלישים מהחולים עם כשל לבבי חריף. פגיעה כלייתית קודמת והיסטוריה של אי-ספיקת לב הן גורמי סיכון לתסמונת הזאת. ההחמרה בתפקוד הכליה כרוכה בסיכון מוגבר במידה משמעותית לתמותה ולתחלואה. הסיכון לתמותה עולה ככל שחומרת הפגיעה הכלייתית גדולה יותר.
2. תסמונת לב-כליה כרונית
התסמונת מתאפיינת באי-ספיקת לב כרונית המלווה בירידה מתמשכת בתפקוד הכליה. שכיחות הפגיעה הכלייתית ומידת חומרתה הן בהתאמה לחומרת אי-ספיקת הלב.
3. תסמונת כליה-לב חריפה
מתאפיינת בהופעה חדה וראשונית של אי-ספיקה כלייתית הגורמת לתחלואה לבבית חדה. התסמונת הזאת פחות נפוצה מהאחרות. הפגיעה הכלייתית יכולה לגרום תחלואה לבבית בכמה דרכים: עודף נוזלים יכול לגרום לגודש ולבצקת ריאות, עלייה ברמת האשלגן גורמת להפרעות בפעילות החשמלית של הלב, והצטברות של רעלנים עשויה להוביל לפגיעה בשריר הלב.
4. תסמונת כליה-לב כרונית
ירידה, אפילו קלה, בתפקוד הכליה מהווה גורם סיכון משמעותי ובלתי־תלוי למחלת לב ומגבירה את הסיכון לתמותה במצבים של אוטם שריר הלב, התערבות כלילית מלעורית וניתוחי מעקפים. התסמונת הזאת מתאפיינת במחלת לב נרחבת ומואצת, שביטוייה הגדלה של החדר השמאלי של הלב ומחלה כלילית.
5. תסמונת לב-כליה שניונית
מצב שבו הלב והכליה נפגעים באופן ראשוני על ידי מחלה מערכתית (לדוגמה אלח דם, מחלות דלקתיות כרוניות או סוכרת). גם בתסמונת הזאת נוכחות הפגיעה המשולבת היא סמן לסיכון מוגבר.
הטיפול בתסמונת לב-כליה הוא אתגר מורכב שמחייב גישה המשלבת מומחיות מתחומים שונים, היות שעקרונות הטיפול בכל מערכת בנפרד עלולים להיות סותרים, כך שטיפול במערכת אחת יכול להחמיר את תפקוד המערכת האחרת.
בכל מקרה שבו מאובחנת פגיעה בלב או לחלופין, במהלך בדיקות דם שגרתיות מזהים אי־ספיקת כליות, חשוב מאוד לבצע בדיקה רב־מערכתית כדי להעריך את הסיכון לאיברים אחרים. במקרה שקיימת עדות לפגיעה משולבת יש לטפל בה בהקדם, והמטרה לרוב אינה החלמה מלאה אלא למנוע הידרדרות נוספת בתפקוד איברים אלה.
הכותב הוא מ"מ מנהל היחידה לטיפול נמרץ לב במרכז הרפואי איכילוב
לפנייה לכתב/ת 
