שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "הקומונה": ההיפים היפים, והלא ממש אמיצים
    דנמרק של שנות ה-70 היתה משופעת מסתבר בקהילות אנרכיסטיות הוללות כמו זו המתוארת ב"הקומונה" של תומאס וינטרברג, אולם הסיטואציה המוצגת עדיין מרגישה מופרכת ונטולת הסבר. עם זאת, המשחק של טרינה דירהולם הנפלאה ואולריך תומסן סוחפים, וכך גם הסיפור האישי המלודרמטי

    כשהיה ילד בשנות ה-70 התגורר הבמאי הדני תומאס וינטרברג יחד עם הוריו בקומונה. על בסיס החוויה המעצבת הזו הוא יצר את "הקומונה" ("The Commune"), המבוסס על מחזה פרי עטו, ואשר זיכה את טרינה דירהולם הנפלאה בפרס השחקנית המצטיינת בפסטיבל ברלין האחרון.

     

    ביקורות נוספות במדור הקולנוע של ynet:

     

    הטריילר של "הקומונה"

    הטריילר של "הקומונה"

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    הצפייה בסרט מעלה בזיכרון שני סרטים אחרים. הראשון שבהם הוא "החגיגה" (1998), שהעניק לווינטרברג את שמו הבינלאומי, ובו סודות משפחתיים צפים ועולים במהלך מסיבת יום הולדתו של איש עשיר. השני הוא "האידיוטים", סרטו של לארס פון טרייר מאותה שנה, שעסק בחבורה משונה של אנרכיסטים המתגוררים יחד. "הקומונה" פחות רדיקלי מהם מבחינה סגנונית ונושאית, וגם אם הסיפור שבמרכזו סוחף את הצופה - עדיין נדמה שלא ברור איזה סרט בדיוק וינטרברג התכוון לעשות.

     

    מצד אחד, זהו סרט מפוכח הבוחן את היבטיו הפחות אידיליים של העבר המתואר בו. החיים בקומונה שבה גדל וינטרברג היו אפופים אדי אלכוהול וענני מריחואנה, אך גם רוויי מתחים ואפילו בעלי פוטנציאל הרסני. מאידך, הסרט לא ממש מעביר את התחושה, את ההוויה של הקומונה, למעשה נסיבות הקמתה נדמות אפילו מופרכות מלכתחילה, ולמעט זוג גיבורי הסרט - יתר חבריה אינם זוכים כמעט להתייחסות.

     

    הסרט נפתח כאשר אריק (אולריך תומסן הזכור גם מהופעתו בסרט הישראלי הקצר "איה"), מרצה לארכיטקטורה, ורעייתו אנה (דירהולם), מגישת חדשות מפורסמת בטלוויזיה, מחליטים לממש את חלום החיים בקומונה. ההחלטה מתקבלת אחרי שמתברר להם כי לא יוכלו לאפשר לעצמם את ההוצאות הכלכליות הכרוכות במגורים בבית עצום המידות והרעוע שהותיר אחריו אביו המנוח של אריק בפרבר של קופנהגן. אפשר לתהות כיצד מרצה באוניברסיטה ואושיה טלוויזיונית אינם יכולים לעמוד בתשלומי ארנונה וחשמל, אבל אם התשובה לשאלה הזו היתה ברורה, הרי לא היה סרט.

     

    כך או כך, אנה מציעה לחלוק את ההוצאות והחלל הגדול עם אחרים, בעיקר כדי להחדיר מידה של עניין לחייהם, והשניים מקבצים תחת קורת גג אחת חבורה של אנשים בני גילם הכוללת בין השאר את אלון (פארס פארס) מהגר הנוטה להתפרצויות בכי, וכן זוג שבנם הקטן מודע דיו למצבו הבריאותי הקשה כדי שיכריז על כך בפני כל מי שהוא פוגש. יחד איתם מתגוררת גם בתם היחידה של אריק ואנה, פריאה (מרתה סופי וולסטרום הנסן), נערה בת 14 שחווה אהבה ראשונה.

     

    העניינים מסתבכים כאשר אריק מתחיל לנהל רומן עם אחת הסטודנטיות באוניברסיטה שבה הוא מלמד, אמה (הלן ריינגרד נוימן), ואחרי שבהסכמת אנה עוברת זו להתגורר יחד עמם בקומונה. לא לגמרי מובן מדוע השתיים מוכנות לחיות זו לצד זו בבית אחד, ובעיקר קשה לקבל את הקלות שבה הדברים מתבצעים בפועל. מכל מקום, מנקודה זו נהפך הסרט למלודרמה שעוקבת אחר ייסוריה של אנה החווה את קריסת נישואיה, ואת קרבתה של המאהבת הצעירה של בעלה.

     

    כמה מהסצינות הטובות בסרט שייכות לישיבות הדיירים שבהן דנים חברי הקומונה בחוקי הבית. קשה שלא לזהות בדיונים הללו הדהוד ל"דוגמה 95", אותה תנועה קצרת מועד שווינטרברג (יחד עם לארס פון טרייר) נמנה על מייסדיה, ואשר חבריה אימצו מספר חוקים נוקשים שבהם היתה צריכה לעמוד יצירתם האמנותית. הקריירה של וינטרברג שהושקה בסרט "החגיגה" (המוכר גם כ"דוגמה מספר 1") התקשתה לנסוק מאז, למעט סרטו מ-2012 "הניצוד" שהיה מועמד לאוסקר הזר, וגרסתו (דוברת האנגלית) מאשתקד לרומן מאת תומאס הארדי, "הרחק מן ההמון הסואן" לא עוררה תשומת לב מיוחדת.

     

     

    קשה לומר ש"הקומונה" מחזיר את וינטרברג אל מרכז הקולנוע הבינלאומי. זהו סרט מהנה, אך אין בו כל אמירה מעניינת על התקופה ועל הדינמיקה שבין חברי קומונות (שהיו כמסתבר נפוצות אז בדנמרק). הסרט לא מבקר את אורח החיים שבמרכזו, גם לא שולח בו מבט נוסטלגי, ולמעשה גורם לנו לתהות מה בדיוק הביא את האנשים האלה לרצות להתנהל במסגרת החברתית הלא שגרתית הזו - סוג של בורגנות מתריסה ואנרכיסטית שטיבה אינו מתגבש באופן נהיר.

     

    אכן, יש משהו מבולבל בדמויותיהם של אריק ואנה - אריק רוב הזמן עצבני וחסר סבלנות, ואילו אנה היא קורבן של פתיחותה - אבל הופעתם של תומסן ודירהולם מפצה על כך במידה רבה. אפשר לתהות אם "הקומונה" הוא סרט על ניסוי חברתי שתוצאותיו הרסניות, או שהוא מציע התבוננות בבני אדם בתנאי מעבדה (קצת בדומה ל"אח הגדול") שפוגעים זה בזה ומנחמים. התוצאה, על כן, לוקה בשטחיות מסוימת - מבחינה פסיכולוגית ונרטיבית - אבל קשה שלא להיסחף על ידי הסיפור והדרמה.

     

    "הקומונה" (דנמרק) - במאי: תומאס וינטרברג. שחקנים ראשיים: אולריך תומסן, טרינה דירהולם, פארס פארס, הלו ריינגרד נוימן. אורך הסרט: 111 דקות.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים