שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "הרס": ג'ייק ג'ילנהול הורס בעיקר לעצמו
    טוב ככל שיהיה, ג'ייק ג'ילנהול לא יכול להציל את הדרמה הרגשנית "הרס" של ז'אן-מארק ואלה מהתסריט המפוזר, וגדוש המטאפורות. לפחות מצבו טוב מזה של נעמי ווטס שהתפקיד הנשי הרדוד ממש מבזה אותה

     

    הטריילר של "הרס"

    הטריילר של "הרס"

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    דמות שנמצאת במשבר עמוק וצריכה למצוא את הדרך הכואבת להגיע לזיכוך ולשיקום. ניתן לסכם כך עלילות של לא מעט סרטים, כמו, למשל, "מועדון הלקוחות של דאלאס" (2013) ו"הולכת רחוק" (2014), שני סרטיו הקודמים של הבימאי הקוויבקי ז'אן-מארק ואלה. ואולי אין מפתיע שגם סרטו הנוכחי "הרס" ("Demolition") עוסק בסיטואציה דומה.

     

    על תפקידו ב"מועדון הלקוחות של דאלאס" מת'יו מקונהיי זכה באוסקר, ועל תפקידה ב"הולכת רחוק" ריס וית'רספון הסתפקה במועמדות. כמה מתאים, אם כן, ששחקן כמו ג'ייק ג'ילנהול, מי שבשנים האחרונות נראה מתמקד בתפקידים מאתגרים ירצה לעבוד עם ואלה.

     

     

    ג'ילנהול הוא שחקן מוכשר, אבל הוא לא יכול להפוך בכוחות עצמו את "הרס" לסרט טוב. הוא לא יכול להעניק לתסריט המדשדש תנופה, והוא לא אחראי לכך שהמחשבות של הדמויות מנוסחות, אינספור פעמים, באמצעות הבזקי פלאשבקים (טריק שהיה מייגע במיוחד גם ב"הולכת רחוק" המוצלח יותר). וכשיסתיים המהלך שאותו הסרט מקנה לדמות, וזה יקרה תוך שימוש בסמלים לא מעודנים במיוחד, ג'ילנהול לא יצליח להפוך את המכניות התסריטאית לכנות רגשית.

     

    ביקורות נוספות במדור הקולנוע של ynet:

     

     

    בסצנת הפתיחה של הסרט דיוויס (ג'ילנהול) יושב במכונית לצידה של אשתו ג'וליה (הת'ר לינד) המסיעה אותו לעבודתו. הוויכוח, הלא ממש מעניין בין השניים (על נזילה במקרר שאותה דיוויס לא מתקן) מוביל לרגע של הסחת דעת ולתאונת דרכים. בבית החולים, כשפיל (כריס קופר), אביה של ג'וליה מתבשר לו בדמעות על מות הבת, דיוויס נותר מנותק רגשית. נדמה כי מה שמציק לו יותר היא אי הנכונות של המכונה הניצבת במסדרון בית החולים לספק לו את חבילת סוכריות ה-M&M עליה הוא שילם.

     

    מכיוון שאנו פוגשים את דמותו של דיוויס זמן קצר לפני התאונה, לא ניתן לדעת באיזו מידה הוא היה אדם אחר. לפני התאונה הוא היה ברוקר בחברה של פיל, שטיפח את מעמדו המקצועי של חותנו. דיוויס מופיע לעבודה זמן קצר לאחר הלוויה, לתדהמת העובדים ולתדהמתו של פיל שנזעק לשדלו להרפות. אך פרץ השקדנות המוזר מתחלף בסוג של אדישות מוזרה אף יותר, ובנטייה הולכת וגוברת של דיוויס להסתכל על העולם באופן מרוחק ומנותק ומנגד לפרק דברים.

     

    זה מתחיל בקטנה עם מנורה שלא עובדת, ממשיך למקרר שאותו הוא לא תיקן וכעת מונח מפורק כולו על רצפת המטבח בביתו המפואר. ומכיוון ששם הסרט הוא "Demolition" - הרס במובן בו מפרקים בית ישן על מנת לבנות דבר חדש - ברור שהסרט הולך להשקיע לא מעט במטאפורה זו. עוד הרבה חפצים ומבנים יפורקו, וגם בגוף של הגיבור ובהופעתו יחולו שינויים. שום דבר המתקרב להשחתה הגופנית הברוטלית שג'ילנהול העביר את גופו ב"ללא כפפות", אבל מספיק כדי שזו תהיה עוד מטאפורת הרס/בניה.

     

    לאחר כשליש מהסרט, דיוויס מתייחס למצבו כמי שאיבד את אשתו ומתבונן מעמדה חדשה על העולם ואומר "כל דבר (הופך ל...) מטאפורה מזוינת" - משפט רפלקסיבי שלא רק מתייחס לטקטיקת הגודש המטאפורי בה נוקט התסריטאי בראיין סייפ, אלא גם מעריך אותה, בכנות מפתיעה, כערכה.

     

    תחבולה עצלה מבחינה תסריטאית משתלטת על המחצית הראשונה של הסרט: דיוויס כותב מכתב תלונה לשירות הלקוחות של החברה המתפעלת את מכונת החטיפים שסירבה לתת לו את ה-M&M. המכתבים חורגים, בלשון המעטה, מהמידע הרלוונטי על העוול שנגרם לו והופכים לסוג של יומן שבו הוא מתאר את חייו לפני ואחרי מותה של אשתו. המכתבים הללו לוכדים את תשומת ליבה של קארן (נעמי ווטס), נציגת שירות הלקוחות.

     

    דיוויס מסקרן את קארן. היא מתקשרת אליו, וכפי שניתן לנחש המכתבים מובילים למפגש והמפגש לסוג של קשר. קארן חיה עם בנה בן ה-15 כריס (ג'ודה לואיס - שחקן צעיר ובהחלט בעל פוטנציאל), נער אינטליגנטי לגילו, כועס, וככול הנראה בשלבי הגילוי של זהותו המינית האמיתית (נושא שואלה עסק בו בסרטו הראשון והמוערך "C.R.A.Z.Y." מ-2005).

     

     

    במהלך הסרט מתברר כי מערכת היחסים המשמעותית אינה בין דיוויס וקארן, אלא בין דיוויס וכריס - מכיוון ששניהם מוצבים כדמויות שעוברות תהליכים דומים בנקודות זמן שונות בחייהם. ווטס נתקעת בתפקיד כפוי הטובה והלא מפותח, לעיתים באופן מביך, של אישה המצויה בין שתי הדמויות הגבריות המורכבות.

     

    "הרס" הוא סרט מפוספס כי ליוצריו לא היה מושג מספיק ברור לגבי כיוונו. גם אם זה מצבו של הגיבור, אין הכרח שזו תהייה התחושה שתעלה מהסרט עצמו. בשלב מסוים נדמה כי כל פעם שסייפ ו-ואלה רוצים להבהיר את תהליך המחשבה של הגיבור המסוגר, הוא חוזרים וחותכים לעוד שוט של ג'וליה על חוף ים (למה תמיד הנשים המתות מצולמות בזיכרונות על חוף?). זה מעיד על מוגבלותו של הסרט, ותורם תרומה ניכרת להיותו מייגע. משחק מוצלח לא יכול לחפות על כך.

     

    "הרס" (ארצות הברית) - במאי: ז'אן-מארק ואלה. שחקנים ראשיים: ג'ייק ג'ילנהול, נעמי ווטס, הת'ר לינד, כריס קופר, ג'ודה לואיס. אורך הסרט: 100 דקות.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים