שילוב החברה החרדית בהשכלה מצריך פשרות

תוכנית המח"ר לשילוב החברה החרדית בהשכלה הגבוהה עומדת בתקופה זו בנקודה ציון קריטית. בסוף השנה היא מגיעה לסיומה והשאלה העומדת על הפרק היא האם הולכים להרחיב אותה וכיצד. במקביל, המל"ג סופג חיצי ביקורת על מימדים מסוימים בתוכנית כאשר ההיבט העיקרי הוא נושא ההפרדה. האם החרדים צריכים ללמוד במוסדות לימוד נפרדים? והאם צריכה להיות הפרדה מגדרית בתוך מוסד הלימוד שבו הם לומדים?

עוד בערוץ הדעות:

מי צריך מזכיר צבאי לקבינט

למה באמת חשוב לגוון בשוק העבודה?

מי מפסיד ומי מרוויח מההתחדשות העירונית?

ביטול חזקת הגיל הרך: מה באמת צריכים הילדים?

לקח ישראלי נדרש ממהפכת 1953 באיראן

סוגיית ההפרדה היא שאלה משמעותית לדיון ציבורי ואל לנו לשכוח את המציאות הקיימת בישראל. מציאות שבה החברה החרדית ברובה חיה יחד בריכוזי אוכלוסייה, בנפרד משאר האוכלוסייה. היא עושה זאת מתוך רצון לשמור על אורחות החיים שלה ומדינת ישראל לאורך השנים לא עשתה רבות כדי למנוע זאת. אי לכך, שלא בטוח שתכנית לשילוב החברה החרדית בהשכלה הגבוהה זה המקום להתחיל את אותו שינוי.

מעבר לזה, ישנו גם נושא ההפרדה המגדרית שמהווה מקור למחלוקת קשה בין אלו הסוברים שאין לאפשר אותה במוסדות בהם לומדים חרדים, כיוון שאז למעשה אנחנו אולי מנסים להנגיש את ההשכלה הגבוהה, אך תורמים לקיבוע של אפליית נשים באותה חברה.

מנגד, ישנה הדעה הפרגמטית יותר שמכירה באורח החיים של החברה החרדית ואינה מנסה לשנות אותה מקצה לקצה. היא סוברת שיש לשלם את מחיר ההפרדה כדי להרוויח ערכים מוספים חברתיים אחרים ולצערנו לא ניתן לעשות הכל בתוכנית אחת.

משימה לאומית

שילוב החברה החרדית בהשכלה הגבוהה וכפועל יוצא בשוק העבודה הוא משימה לאומית. אולם, עלינו לנהוג בעדינות, ברגישות וגם בחוכמה בבואנו להשיג מטרה זאת. אם לרגע ניתן לאוכלוסייה החרדית את ההרגשה שאנחנו מנסים לשנות את אורח החיים שלה, אז נשיג את המטרה ההפוכה ויותר מזה, נפגע במה שהשגנו עד כה.

אנחנו באקדמיה צריכים לשאוף וכך אנחנו עושים באמצעות תכנית המח"ר, לתת לבני ובנות החברה החרדית את הכלים להגיע לפרנסה. לאחר שייצאו את דלתות המוסדות להשכלה הגבוהה, הם יבחרו באם לעשות זאת במקומות עבודה מעורבים או לחילופין במקומות עבודה מובהקים של החברה החרדית. ללא קשר לבחירתם, המשק הישראלי ירוויח את תרומתם.

בסופו של יום, אנחנו צריכים להסתכל במבחן התוצאה. אמנם מבקרי תכנית המח"ר קובעים כי התוכנית לא השיגה את כל היעדים שהציבה לעצמה, אך אין ספק שהתוכנית עשתה שינוי משמעותי ואף הגדילה משמעותית את מספר החרדים הלומדים. בנוגע להפרדה המגדרית, אין ספק שהמטרה היא לא לקבע אפליית נשים, אולם, אני שואל את עצמי האם העובדה שאני מעודד נשים חרדיות ללמוד, גם אם זה בנפרד מהגברים ובכך מגדיל את יכולת הפרנסה שלהן ומעצים אותן, האם זה מקבע אפליה? אני משוכנע שלא.

הכנסה חודשית ממוצעת של גבר חרדי עם תואר ראשון גבוהה ב-69% מחרדי שחסר תואר אקדמי. תואר שני מעלה את ההכנסה הממוצעת ב-126%. בקרב נשים חרדיות המספרים הינם 52% ו-91% בהתאמה. אז אולי אנחנו לא נוכל לגשר על הפערים המגדריים שקיימים בכל המדינה לא רק בחברה החרדית באמצעות תכנית אחת, אבל אלו הם המספרים שעומדים לנגד עינינו בבואנו להציג את תכנית המח"ר בפני החברה החרדית, יחד עם היבטים מבניים שיגרמו לה לרצות לקחת חלק בתהליך ולא להימנע ממנו מראש.

הכותב הוא נשיא המכללה האקדמית הדסה בירושלים