שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    מתחת למיקרוסקופ: החרדים אולי לא מושלמים, אבל גם אתם לא

    אנשים אומרים על חרדים דברים שלא יעזו לומר, למשל, על עובדים זרים או על בני מיעוטים, והם מצדיקים את עצמם בעובדות בשטח. איזה שטח? אתם מכירים אותם בכלל? תוכניות הטלוויזיה מציגות את הקצוות: הנשים החרדיות הביוניות מצד אחד, והמסכנות מצד שני

    לפני שחזרתי בתשובה הכל היה ברור במגזר שלי - זה ש"דעת הקהל" שייכת לו. היה לי ברור מה שאני אמורה לחשוב על מי שלא משתייך אליו. אבל אז נפתח הפתח, חזרתי בתשובה, ופתאום "הברור" הפך לספק.

     

    <<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

     

    כמו רוב החוזרים בתשובה, גם אני התקדמתי ועברתי שלבים. עם הזמן, לצערי, דעכו האורות הראשונים. למדתי את מגרעות המגזר החדש, ובעיקר – דעכו להבות הכעס על חיי הישנים. על כל מה שנמנע ממני כשהשתייכתי לרוב: זהות יהודית ברורה.

     

    קראו עוד בערוץ היהדות  

     

    אולם אז החלו ההתקפות מבחוץ על כל מה שהוא חרדי, והתחלתי להרגיש שאני מתמרדת. שאני לא מסכימה, ומתוך זה אולי הפכתי לחלוטין לחרדית.

     

    או מסכנות - או נשים ביוניות

    על אף היותי (בעיני עצמי) חוזרת בתשובה תמימה, אני מבינה שמשהו ממעוז החרדים בכל זאת דבק בי.

    זה קורה כשאני לומדת על שפע התחקירים העיתונאיים (אמנון לוי, לדוגמה, שאותו אני מחבבת בלי קשר), והמחקרים האקדמיים המדברים על כפייה, הדתה ואפליה, שאמורים לסבר את אוזניי ולספר לי איפה אני חיה.

     

    קשה שלא להבחין שהמילה "חרדים" חוזרת בשפע של הטיות בתקשורת הכללית, ולרוב בהקשרים לא מחמיאים כלל. אם חרדית עושה משהו טוב, אז בדרך כלל היא סוג של אישה ביונית שמגדלת אחד-עשר ילדים (לפחות), ובנוסף גם עובדת באיזו לשכה של שועי עולם (עדיף אצל נשיא המדינה), ומצליחה להישאר רגועה ושלווה.

     

    זה לא שאינני מלאת הערצה לחרדית מהזן האמור לעייל, רק שנשאלת השאלה: האם עלינו להעריץ נשים חרדיות רק כשהן מתפקדות בצורה שעליה נוכל רק לחלום?

     

    אתם מכירים אותם בכלל?

    קחו חרדית אחרת, ממוצעת, אולי אפילו מורה מחליפה עם מינוס בבנק, שישה ילדים (ביניהם אחד לקוי למידה),ובעל שלומד, או עובד במשורה. לפנינו הסטריאוטיפ במירעו: היא בטח עוברת קיפוח, מושפלת, וחייה הם סאגה ארוכה של ייסורים.

     

    זה מה שהתוכניות מהזן האמנון-לוי מראות: קצוות. לא את החיים הרגילים. והן אמורות בסופו של יום, לזעזע ולדחות. לא לאפשר היכרות. אנשים אומרים על חרדים דברים שלא יעזו לומר, למשל, על עובדים זרים או על בני מיעוטים, והם מצדיקים את עצמם בעובדות בשטח. איזה שטח? אתם מכירים אותנו בכלל?

     

      (צילום: אבי מועלם)
    קחו חרדית אחרת, ממוצעת, אולי אפילו מורה מחליפה עם מינוס בבנק, שישה ילדים (ביניהם אחד לקוי למידה),ובעל שלומד, או עובד במשורה. לפנינו הסטריאוטיפ במירעו: היא בטח עוברת קיפוח, מושפלת, וחייה הם סאגה ארוכה של ייסורים(צילום: אבי מועלם)

     

    גם הספרות העברית שאני משתייכת אליה, בתוקף היותי סופרת, לא נלחמת על מחוות פיוס כלפי המגזר החרדי, כפי שהיא עושה – ובנדיבות - כלפי מיעוטים אחרים. הסיפורת הישראלית אוהבת את החרדים שלה עילגים, תככניים, לא מפותחים, נגועים בדעות קדומות וכן הלאה.

     

    אולי תהיו אתם הדוגמה?

    ובכן, המגזר החרדי לא מורכב מאנשים מושלמים. זה נכון. אבל אתם רוצים שהם יהוו עבורכם דוגמה; רציתם שהם יקרבו אתכם לדת בהמון אהבה, חמלה ונדיבות - והם נכשלו בזה יותר מדי פעמים. 

     

     

    אחיי מהעולם שעזבתי, מה דעתכם לקחת על עצמכם את התפקיד המעייף הזה של "דוגמה"? הרי יש
    לכם משנה פלורליסטית ברורה, ולכן בואו תהיו הלפיד ההולך לפני המחנה. היו אדיבים, הפגינו אהבה וחסד ללא הפסקה, תמיכה, רכות, חביבות, פתיחות, קבלה, נדיבות, סלחנות ועוד. הלא כולנו תומכים בציווי "ואהבת לרעך כמוך".

     

    גם אני שוקדת עליו, ונכשלת ושוב מתרוממת. סלחו לי על שלא תמיד אני עומדת בסטנדרטים הגבוהים שלכם. סלחו לחרדים. סלחו לעצמכם, ואזי בעתיד אולי יהיה כאן הרבה יותר טוב. זה מגיע לנו כיהודים, וכחברה הטרוגנית שיכולה להיות הרבה יותר בריאה.

     

    • הכותבת היא סופרת. ספרה "לפני ואחרי בבני ברק סיטי" יצא לאור בהוצאת "ידיעות ספרים".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: דרורלי שרה קשת
    "סלחו לי שאני לא עומדת בסטנדרטים הגבוהים שלכם". אביטל ז'נט קשת
    צילום: דרורלי שרה קשת
    מומלצים