שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "משחקי חובה": יותר מעניין ומסוכן מפוקימון
    בניגוד ל"משחקי הרעב" ושאר סרטי המדע הבדיוני לנוער, עלילת "משחקי חובה" מתרחשת בסביבתנו העכשווית ועוסקת בהשפעה המשחיתה של הריאליטי וחוויית המשחק ברשת. המותחן לצעירים מצליח להישאר מרענן ועדכני, ובמקביל לדון בתרבות טכנולוגית שנמצאת מעבר לפינה

    בגיל 28 הכניסו שני הבמאים הצעירים הנרי ג'וסט ואריאל שולמן משמעות חדשה למילה ישנה בשפה האנגלית . המילה הייתה "קאטפיש" (כלומר, הדג הקרוי בעברית "שפמנון"). זה קרה בסרט ה(ספק) תיעודי "קאטפיש" (2010), המשיך ב"קאטפיש: סדרת הטלוויזיה" בערוץ MTV, שאריאל פיתח יחד עם אחיו ניב (החל מ- 2012), והתמסד סופית כמושג נפוץ בסביבות 2013. הסרט התיעודי עסק במערכת יחסים שמאחוריה עמדה תרמית זהות אינטרנטית, והסדרה בחשיפה סדרתית של מערכות יחסים שלהן אופי דומה - תרמית מסוג זה קיבלה את הכינוי "קאטפיש".

     

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    הוכחה נוספת להיות ג'וסט ושולמן יוצרים עם אצבע על הדופק של הצופים צעירים, מצויה בעבודת הבימוי שלהם לפרקים השלישי והרביעי בסדרת סרטי "פעילות על טבעית". הסרטים נעשו בתקציב מזערי (5 מיליון דולר) והכניסו פי 41 ופי 29 מעלויות ההפקה. פער כה פנטסטי עד שנדמה כי הוא אמור להקנות כרטיס חסינות מקצועי לכמה וכמה פרויקטים. בינתיים נראה שלא כך הדבר. בשבוע האחרון של יולי יצאו שני סרטים חדשים של ג'וסט ושולמן - הראשון הוא מותחן נעורים פוסט-אפוקליפטי שנקרא "Viral" אשר דילג על בתי הקולנוע ומופץ בלעדית ב- VOD . הסרט השני, שהופץ מסחרית לבית הקולנוע הוא "משחקי חובה" ("Nerve").

     

    ביקורות נוספות בערוץ הקולנוע:

     

    "משחקי חובה" ממשיך את נטייתם של שני הבמאים לעסוק במשחקי זהות, ובכוחות מסתורים המנסים לשלוט ולסכן את חיי הגיבורים. הוא משלב את המוטיבים שמוכרים מסרטי נעורים עכשוויים - המאבק לחיים ולמוות, היות הגיבורים נתונים למניפולציות של אחרים, ושאלת היכולת להשיג כנות רגשית (קרי "אהבת אמת") בתנאי מצוקה דינמיים אלו.

     

     

    הסרט מציע שני הבדלים מעניינים ביחס לנוסחה הפופולארית. בשונה מדיסטופיות עתידניות, "משחקי חובה" מתרחש בגרסה דומה לעולם המוכר לצופים - בהווה, בארצות הברית, עם טכנולוגיות תקשורת ומחשוב שחודרות לתוכנו ומעצבות כל אינטראקציה בינאישית. סדרות כמו "משחקי הרעב", "מפוצלים" ו"הרץ במבוך" מציגים גיבורים צעירים הנאבקים לשרוד את המניפולציות של מבוגרים על גופם ותודעתם, ואילו כאן אלו מניפולציות הנוצרות על ידי בני גילם של הגיבורים.

     

    במוקד העלילה יש גרסה מפלצתית למשחקי האתגר ההדדי שבהם מעורבים צעירים - משחק רשת בזמן אמת שבו הצופים מאתגרים את השחקנים לבצע משימות פזיזות ומסוכנות בעבור כסף וסלבריטאיות אינסטנט. המשחק מציע דימוי רלוונטי לעידן העכשווי - משחק ריאליטי באורך 24 שעות, בשידור חי, שבו כל פעולה של המתחרים מצולמת ומשודרת בטלפונים של צופים הנמצאים ברחובות. הדגמה אפקטיבית של השלב הבא בטשטוש הגבולות בין המרחב הווירטואלי והממשי. אם טכנולוגיה מסוג זה עדיין לא קיימת, ברור שהיא נמצאת מעבר לפינה, ולכן גם ברור התוקף של השאלות אותן מעלה הסרט. בין אם זו בחינת המוטיבציות והתגובות של אלו הבוחרים להשתתף במשחק, ובין אם בחינת הדינמיקה של ההמון הצופה/מדרבן את השחקנים והמשמעות המוסרית של מעשיהם.

     

     

    הגיבורה היא ונוס "וי" דלמוניקו (אמה רוברטס) תלמידת תיכון בעלת נטיות אמנותיות כצלמת, וביישנות שמונעת ממנה להתחיל עם ספורטאי שעליו יש לה קראש. חברתה הטובה סידני (אמילי מיד) היא ההפך הגמור - מוחצנת, נועזת, ישירה ובשעות הלילה גם שחקנית במשחק הרשת Nerve ("תעוזה"). כאשר סידני מפדחת את וי בפנייה ישירה למושא הידלקותה - פעולה המסתכמת בהבעת חוסר עניין מצד המחוזר - וי מחליטה לעשות שינוי בחייה: לאתגר את עצמה באמצעות השתתפות במשחק.

     

    בחייה של וי יש עוד שתי דמויות שישמשו ככוח מרסן ומגונן - טומי (מיילס הייזר) שקשה לפספס את יחסו הרגשי העמוק לווי, אך מי שלנצח נידון להיות כלוא בתסכול של החבר הטוב. מיומנותו (ומיומנות מכריו) בהאקינג תשמש בסרט כסוג של "דאוס אקס מכינה". האמא ננסי (ג'ולייט לואיס), אחות בית חולים במקצועה, שתשמש כהדגמה מתמשכת לפער הבין דורי-טכנולוגי בין הורים וילדים.

     

     

    הכניסה למשחק מתבצעת באמצעות לחיצה על אפליקציה שבה ניתן לבחור בין עמדת "צופה" ו"שחקן" (עם רפרנס לגלולה האדומה/כחולה של מורפיאוס ב"מטריקס"). המשימה הראשונה של וי - לנשק גבר זר, מפגישה אותה עם איאן (דייב פרנקו) שיושב בדיינר וקורא את "אל המגדלור" שהוא, לגמרי במקרה (או שלא) הספר האהוב על וי. וסוג של דימוי כללי לניסיון של הדמויות השונות להשיג דבר מה באמצעות המשחק.

     

    "משחקי חובה" משלב בין מספר ז'אנרים: רומנטיקה, סרט פעולה, מותחן טכנולוגי. הוא עובד היטב בחציו הראשון, אך עם ההתקדמות לסופו נדרשות פעולות יותר אגרסיביות של השהיית חוסר האמון מצד הצופים. בנוסף, הוא מנסה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה: מצד אחד לייצר עבור הצופים ריגוש מקביל לחוויה הספונטנית והפזיזה של המשחק שבו דברים לא צפויים יכולים וצריכים להתרחש, ומנגד להוביל את הסרט לשלב ההטפה שבו הצופים הנלהבים במשחק צריכים להרכין ראשם בבושה ולהבין עד כמה שפל הדבר שבו הם נטלו חלק. מזל שאנו, הצופים בבית הקולנוע, יכולים ליהנות מהמשחק ובה בעת להיות פטורים מרגש אשמה - לא אצבעותינו הן אלו שהקלידו את ההנחיות השפלות לשחקנים.

     

    "משחקי חובה" (ארצות הברית) - במאים: הנרי ג'וסט ואריאל שולמן. שחקנים ראשיים: אמה רוברטס, דייב פרנקו, ג'ולייט לואיס, מיילס הייזר ואמילי מיד. אורך הסרט: 96 דקות

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים