רב-מכר ישראלי בחוצות כורדיסטן

חינוך אנטישמי תוצרת סדאם חוסיין, התפכחות מאוחרת

ח'אדר, בן 48, נולד בעיר הררית קטנה כשלושים ק"מ צפונית לארביל. בסוף שנות השמונים למד משפטים בבגדד, ואחר כך חזר לכורדיסטן העיראקית ועבד כעיתונאי. בשנת 1988, לקראת סוף מלחמת איראן-עיראק, ביצע סדאם חוסיין פשעי מלחמה זוועתיים בכורדים, וטבח בעזרת נשק כימי בעשרות-אלפי אזרחים (ההערכות הן שבין חמישים למאה אלף אזרחים נהרגו).

"הספרים שלי שינו את האופן שבו האליטה והמנהיגות פה חושבים על ישראל"(צילום: נתן אודנהיימר)

כשפרטי פשעיו התגלו, הכריזה הממשלה האמריקאית על כורדיסטן העיראקית כאזור אסור לטיסה, כדי למנוע מהדיקטטור מבגדד לשוב ולהפציץ את הכורדים. הם קיבלו הזדמנות פז לבנות מדינה, אך במקום זאת פרצה מלחמת אזרחים עקובה מדם בין שתי המפלגות הגדולות: המפלגה הדמוקרטית של כורדיסטן, והאיחוד הפטריוטי של כורדיסטן. המלחמה נמשכה כמעט עד סוף שנות התשעים, והשפעתה מורגשת עד היום.

שאפיק ח'אדר ביקר במאמריו את שני הפלגים הנלחמים, ולכן בשנת 1997 נאלץ לברוח ממולדתו. הוא נמלט לאיראן, אחר כך לתורכיה ומשם להולנד, שבה השתקע עד שחזר לכורדיסטן לפני כחמש שנים ופצח במלאכת התרגום של כתבי מנהיגים ישראלים לכורדית.  

ההיכרות הראשונה שלו עם ישראל וההיסטוריה יהודית לא בישרה גדולות. "סאדם חוסיין השקיע בתעמולה אנטישמית ואנטי-ציונית, ואמר כי כל היהודים הם ציונים שצריך לזרוק אותם לים מפני שהם רוצים ברעת הערבים", הוא מסביר. "האידיאולוגיה השוביניסטית והגזענית שלו הונחלה כבר בבתי הספר. למשל, בחטיבת הביניים היינו צריכים לקרוא את 'אוליבר טוויסט' של צ'ארלס דיקנס ו'הסוחר מוונציה' של שייקספיר. אלו לא יצירות המופת של הסופרים הדגולים הללו. 'ציפיות גדולות' ו'דייויד קופרפילד' של דיקנס ו'מקבת' של שייקספיר הן כמובן יצירות חשובות יותר – אלא שבשני הספרים הללו משתקפת דמות היהודי כתככן, נרגן ותאב בצע, ולכן למדנו את היצירות הללו".

והאמנת בזה?

"לא".

מדוע?

"ראשית, מפני שסדאם היה האויב של הכורדים, ואם ישראל והיהודים הם האויבים שלו - אז הם הידידים שלנו. שנית, סבא שלי סיפר לי שבאזור הראוונדוז (אזור הררי בכורדיסטן הידוע ביופיו) גרו איתם יהודים שהיו אנשים טובי לב, והיגרו לישראל עם הקמת המדינה. בנוסף, בהתקוממות העממית הכורדית נגד סדאם בשנות השבעים, המוסד הישראלי תמך בכורדים".

קרא כל מילה שהתפרסמה על אבא אבן

הקשר בין ישראל למאבק הכורדי לעצמאות התחיל עוד לפני קום המדינה, והגיע לשיאו בשנות השבעים כאשר מפקדים מצה"ל, חלקם מסיירת מטכ"ל, אימנו את כוחות הפשמרגה – הלוחמים הכורדים. מזכיר המדינה האמריקאי היהודי, הנרי קיסינג'ר, אף כתב באחד מספרי הזיכרונות שלו כי גולדה מאיר דרשה בזכות המנהיג הכורדי, מוספטא בארזני, וביקשה כי ארה"ב תתמוך במאבק הכורדי בממון ונשק.

"הכרתי את ההיסטוריה כפי שלמדנו אותה בבגדד, וכבר אז ידעתי שהיא שקרית. רציתי ללמוד מעבר, ולדעת מה באמת קרה". שאפיק ח'אדר ונתן אודנהיימר בסולימניה(צילום: נתן אודנהיימר)

בשנים האחרונות אין קשר רשמי בין המדינות, אך אריאל שרון ובנימין נתניהו הביעו את תמיכתם במאבק הכורדי, ולאחרונה שחררה שרת המשפטים, איילת שקד, הצהרה דומה שנחרטה בזיכרונם של מקומיים רבים, אם כי חלקם בטוחים בטעות כי היא שרת הביטחון.

ח'אדר גילה את ההיסטוריה הישראלית רק כשהגיע כפליט להולנד. הספר הראשון שקרא (כשההולנדית שלו אפשרה זאת) הוא "מבצע מוסד" של הסופר האמריקאי, גורדון תומס. הוא השאיל עותק מהספרייה באוניברסיטת טיבורג שבה למד משפט בינלאומי, וזמן לא רב אחר כך קנה עותק חבוט בחנות ספרים משומשים. לאחר מכן, קרא את ביוגרפיה של משה דיין, ספרים של חיים פוטוק, ספר על בן גוריון, וכל מילה שכתב אבא אבן והתפרסמה באנגלית – וגם את עמוס עוז ורבים אחרים.

מדוע התעניינת בישראל?

"הכרתי את ההיסטוריה כפי שלמדנו אותה בבגדד, וכבר אז ידעתי שהיא שקרית. רציתי ללמוד מעבר, ולדעת מה באמת קרה. למשל, לימדו אותנו שהבריטים והאמריקאים הקימו את ישראל ככוח מערבי נגד האומה הערבית. כשהתחלתי לקרוא על בן גוריון וגולדה מאיר, ראיתי שלמעשה היהודים הם אלה שבנו את המדינה, ומיד יכולתי להזדהות עם פרויקט החייאת הלאום של היהודים. המהפכות שלנו נכשלו עד כה, והמהפכה שלכם הצליחה תוך שלושים שנים. זו דוגמה חשובה עבור הכורדים. יש לנו הרבה מה ללמוד מכם".

המטרה: ללמוד מהישראלים

בסוף שנות התשעים הגיעו הפלגים הכורדים להסכם ביניים, ועם המלחמה בעיראק ב-2003 הצליחו להקים מעין מדינה בצפון עיראק, אשר ראתה פריחה כלכלית ותרבותית למשך כעשור. בבתי הספר התחילו ללמד בכורדית במקום בערבית, לשמר את המורשת הכורדית, ולהכין את הקרקע לעצמאות שעוד מצפים לה.

בשנת 2011 החליט ח'אדר לשוב הביתה, ועבד במשך שנה בתור יועץ לפוליטיקאי מהמפלגה הפטריוטית הכורדית. עוד לפני כן, בהולנד, תרגם את הספר הראשון שקרא על ישראל בהולנדית, על המוסד. "זה הספר הראשון על ישראל שהתפרסם בכורדית, ולא תורגם מערבית, תורכית או פרסית", הוא מספר. "הספר יצא ב-2009 ותוך שלושה חודשים כל המהדורות נמכרו. ב-2013 הוצאתי את 'בונה האומה' (The State Builder) ביוגרפיה של בן גוריון. קיבלתי תגובות נלהבות מקוראים גם באופן פרטי וגם בהקראות שערכתי. ב-2014 יצא התרגום של 'חיי' מאת גולדה מאיר, שהפך לרב-מכר וכבר יצא במספר מהדורות".

"הספרים שלי שינו את האופן שבו האליטה והמנהיגות פה חושבים על ישראל. המזכיר של ראש הממשלה נירצ'אבן בארזני סיפר לי שהם סיכמו נקודות חשובות מהספרים שלי למענו, וראש 'תנועת גורן' (מפלגה יריבה למפלגת השלטון) קרא את הספר על גולדה מאיר, ועודד אותי להמשיך במפעלי להכיר לעם הכורדי את סיפור ההצלחה הישראלי".

מה היה הספר הקשה ביותר לתרגום בעבורך?

"תרגמתי לאחרונה את 'המרד' מאת מנחם בגין, ספר שיש בו חלקים פילוסופיים ותיאורטיים מאוד. לא ספר פשוט, אבל חשוב מאוד. רציתי להוציא אותו לקראת הרמדאן, אך המצב הכלכלי הקשה במדינה לא אפשר לי. אני מחפש תמיכה כלכלית כדי להוציא את הספר לאור".

אתה עוקב אחרי התפתחויות בישראל?

"כן, אבל לא באופן אדוק. אני קורא את העיתונאים הישראלים באנגלית, וגם את הדף של ראש הממשלה".

מה אתה חושב על ההנהגה הישראלית?

"אני לא מחבב את הגישה של ראש הממשלה הנוכחי, שמסתגר בפני האזור ולא נזהר מדה-הומניזציה של הפלשתינים. באופן כללי, אני מעדיף בהרבה את החזון של המנהיגים הסוציאליסטים בישראל, בן גוריון וגולדה מאיר, ואפילו את זה של פרס, למרות שגם מצאתי טעם ועניין רב בתורתו של בגין.

"אנחנו, הכורדים, סבלנו רבות מחוסר היכולת שלנו לעבוד יחדיו למטרה משותפת, ואני מקווה שהדרך הספרים שכתבתי, ואלה שאני מקווה לתרגם - ילמדו המנהיגים שלנו מהניסיון של ישראל, ויטפחו יחסים טובים עימה מפני שיש לנו הרבה מן המשותף".

• הכותב הוא עיתונאי וסופר. ספר הביכורים שלו "נפלא פה" יצא לאור בהוצאת "כתר", בינואר 2016.