שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: איילת שי

    הצצה נדירה: האפריקנים שחיים כיהודים

    בבית הכנסת יש מחיצה, הגברים לובשים ציציות בחום הקיץ - והנשים בחצאיות, בלב הכפר קיים מקווה, ואת בתי הבוץ מעטרות כתובות בעברית. בכפר פוטי שבמזרח אוגנדה חיים בני שבט האביודיאה, ללא מים נקיים ועם תזונה צמחונית מוגבלת. הצלמת האיטלקייה-ישראלית לאורה די קסטרו תיעדה את חיי היומיום שלהם

     

    תפילת שחרית בבית הכנסת של האביודיאה: עזרת גברים ועזרת נשים, ושלוש תפילות ביום (צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro) (צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro)
    תפילת שחרית בבית הכנסת של האביודיאה: עזרת גברים ועזרת נשים, ושלוש תפילות ביום(צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro)

     

    באזור מרוחק ומבודד במזרח אוגנדה, בכפר פוטי שבפאתי מחוז מבאלה, חיה קהילת "כנסת שארית ישראל" של האביודיאה, המונה בסך הכל בין 300 ל-350 חברים. והגם שהם לא חלק מעשרת השבטים האבודים, בני האביודיאה מקיימים אורח חיים יהודי במסירות נפש: הם מתפללים שלוש פעמים ביום, שומרים כשרות ושבת, ואת החגים היהודיים.

     

    <<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >> 

     

    סיפורם של האביודיאה מתחיל במייסד הקהילה, סמיי קאקונגולו, שנולד ב-1868. הוא היה קצין צבא (וצייד פילים) שהתנצר בהשפעת מיסיונרים אנגלים וצרפתים, אך בתחילת המאה ה-20 הכריז על עצמו כיהודי מבלי שפגש אפילו יהודי אחד! "הוא גילה את הדת האמיתית ואת יום השבת האמיתי, הוא למד שברית מילה היא חובה, וקיבל את כללי הכשרות. הוא הפך ליהודי", סיפר ג'ואב ג'ונאדאב, ראש העיר מבאלה. עד מהרה קהילתו של קאקונגולו התרחבה, וכבר בסוף השנה הראשונה היו בה יותר מ-8,000 יהודים חדשים. 

     

    קראו עוד בערוץ היהדות

     

    אבל כאשר המנהיג הכריזמטי נפטר בשנת 1928, קהילת אביודאיה החלה להתפורר בעקבות חדירתם של מיסיונרים, שהצליחו להמיר את דתם של רבים לנצרות, עד שנותרו בה פחות מאלף חברים.

     

    במשך עשרות שנים לאחר מכן חיו יהודי אוגנדה בבידוד יחסי, מנותקים משאר העולם היהודי. בשנות השבעים חוותה הקהילה רדיפות בזמן שלטונו של אידי אמין, שאסר על קיומה של היהדות. כ-32 בתי כנסת נהרסו או נסגרו בהוראתו, ואלפי מאמינים נאלצו להמיר את דתם לנצרות או אסלאם.

     

    "שמע ישראל": אחד ממנהיגי הקהילה מתעטף בטלית ומברך (צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro) (צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro)
    "שמע ישראל": אחד ממנהיגי הקהילה מתעטף בטלית ומברך(צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro)

     

    בשנים האחרונות חלה פריחה מחודשת של הקהילה, המונה כיום כ-2,000 בני אדם, הפזורים בכפרים מבודדים בצפון אוגנדה ומזרחה. בכפר פוטי חיים כ-1,500 בני אדם, שמהם כאמור בין 300 ל-350 יהודים החיים בשלום עם שכניהם הנוצרים והמוסלמים, שעימם הם מתחלקים במעט המים והתנובה שנותנת האדמה.

     

    במהלך השנים מאז היווסדם, פיתחו בני האביודיאה טקסים משלהם, שמשלבים למשל שירים עבריים מסורתיים עם מנגינות אפריקניות. בכל אותו זמן הם השתוקקו להיות בקשר חזק יותר עם מדינת ישראל. נכון להיום מבקשים בני הקהילה לעבור גיור אותודוכסי מלא בעזרת הרבנות הראשית לישראל, וכ-200 מהם כבר עשו זאת על ידי הרב שלמה ריסקין, רבה של אפרת.

     

    החזן: אחד הבודדים שהתגייר גיור אורתודוכסי, מתפלל עם המנהיגים היהודים (צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro) (צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro)
    החזן: אחד הבודדים שהתגייר גיור אורתודוכסי, מתפלל עם המנהיגים היהודים(צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro)

     

    בשנה האחרונה הכירה בהם הסוכנות היהודית כיהודים בפעם הראשונה, אבל הם עדיין לא רשאים לעלות במסגרת חוק השבות. בעוד צעירי הקהילה חולמים על עלייה והמשך עבודתם החקלאית בקיבוצי ישראל, הדור המבוגר איננו מעוניין לעזוב את הבית באוגנדה, והיה רוצה להמשיך ללמוד על ארץ הקודש מרחוק, ולקבל תמיכה מישראל.

     

    עד שהוכשר השוחט הראשון - היו בני הכפר צמחונים

    כמה פעמים בשנה זוכים תושבי פוטי למטיילים ישראלים ויהודים, המסוקרנים מהקהילה האקזוטית והמבודדת הזו. הם זוכים לכבוד מלכים, שכן כל מבקר זר הוא לא פחות מ-VIP בכפר. הקהילה מתכנסת סביבם, ושמחה לשתף אותם במסורת ובסיפורים. 

     

    בית הכנסת הקטן של הכפר פוטי הוחלף בבית כנסת גדול יותר, עם צמיחתה של קהילת האביודיאה המקומית. במקום אין חשמל, ועל כמה מן הגגות הותקנו פאנלים סולאריים, המספקים מעט חשמל לבית הכנסת ולמספר בתים (צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro) (צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro)
    בית הכנסת הקטן של הכפר פוטי הוחלף בבית כנסת גדול יותר, עם צמיחתה של קהילת האביודיאה המקומית. במקום אין חשמל, ועל כמה מן הגגות הותקנו פאנלים סולאריים, המספקים מעט חשמל לבית הכנסת ולמספר בתים(צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro)

     

    מבין תושבי הכפר, רק שלושה ביקרו עד כה בישראל, ובתוכם משה מדוי (29), שנשלח ללמוד הלכות שחיטה במוסדות "אור תורה סטון" של הרב ריסקין. "כשהרב ריסקין ביקר בכפר, וראה שאנו צמחוניים מפני שאין לנו שחיטה כשרה, הוא הזמין אותי לשנת לימוד כדי להפוך לשוחט", מספר מדוי.

     

    כעת הוא מתכנן לחזור לישראל לשנתיים נוספות שבהן יוסמך לרבנות, ואז יחזור לכפר ויסיים את גיורם האורתודוכסי של האביודיאה המקומיים. מדוי הוא גם מורה ליהדות ולעברית בבית הספר המקומי על שם יוני נתניהו. במקום מיישמים למידה מרחוק, עם מרצים ישראלים, בעזרת המחשב הנייד היחידי המחובר למודם.

     

    נשיא הכפר פוטי נושא דברים בפני הקהילה היהודית בבית הכנסת, בעניין משבר המים באזור (צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro) (צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro)
    נשיא הכפר פוטי נושא דברים בפני הקהילה היהודית בבית הכנסת, בעניין משבר המים באזור(צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro)

     

    נכון להיום, על אף הכרת הסוכנות היהודית בהם כיהודים, בני האביודיאה עודם מתקשים להשיג ויזות לישראל. "ישראל היא המקום הטוב ביותר להיות בו יהודי", אומר הרב גרשום, רבה הראשי של קהילת האביודיאה וחבר הפרלמנט האוגנדי. "לא קל לעלות לארץ חדשה בלי קהילה או תמיכה כלכלית, אבל אני אוהב את ישראל, ואם תהיה לי הזדמנות - אעשה עלייה".

     

    בתמונות שלפניכם - מידע והסברים נוספים על הדרך המופלאה שבה שורדת ומתנהלת הקהילה המבודדת הזו.

     

    מזה כשנה וחצי, כ-1,500 תושבי האזור, ובהם יהודי הכפר, סובלים ממחסור חמור במים נקיים, מה שגורם לתחלואה מרובה ולשכיחות גבוהה של טיפוס ומלריה בעיקר בקרב ילדים (צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro) (צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro)
    מזה כשנה וחצי, כ-1,500 תושבי האזור, ובהם יהודי הכפר, סובלים ממחסור חמור במים נקיים, מה שגורם לתחלואה מרובה ולשכיחות גבוהה של טיפוס ומלריה בעיקר בקרב ילדים(צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro)

     

    לימוד בבית ספר נחשב למותרות עבור ילדי הכפר פוטי. רק מעטים מהם זוכים למלגות (צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro) (צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro)
    לימוד בבית ספר נחשב למותרות עבור ילדי הכפר פוטי. רק מעטים מהם זוכים למלגות(צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro)

     

    לאחר שהגברים חוזרים מעבודת יומם בשדות, יוצאות הנשים הנידות להיטהר במקווה. בלי חדר הכנה ובלי קירות - כך נראה המקווה המקומי (צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro) (צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro)
    לאחר שהגברים חוזרים מעבודת יומם בשדות, יוצאות הנשים הנידות להיטהר במקווה. בלי חדר הכנה ובלי קירות - כך נראה המקווה המקומי(צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro)

     

    מנורה ומגן דוד שצוירו בגירים, מעטרים חלון עץ של בית יהודי (צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro) (צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro)
    מנורה ומגן דוד שצוירו בגירים, מעטרים חלון עץ של בית יהודי(צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro)

     

    אישה יהודייה מחזיקה בסידור מקומי. קהילת האביודיאה פיתחה סגנון מיוחד של "חזנות" - מוזיקה רוחנית, כשפסוקי התפילה מושרים במקצבים ולחנים אפריקניים, בעברית ובניב הלוגנדה המקומי, המקנים ליהדות נגיעה של אווירה אפריקנית (צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro) (צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro)
    אישה יהודייה מחזיקה בסידור מקומי. קהילת האביודיאה פיתחה סגנון מיוחד של "חזנות" - מוזיקה רוחנית, כשפסוקי התפילה מושרים במקצבים ולחנים אפריקניים, בעברית ובניב הלוגנדה המקומי, המקנים ליהדות נגיעה של אווירה אפריקנית(צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro)

     

    בית הכנסת הוא מרכזו של הכפר פוטי, וסביבו מתנהלים החיים. על הדלת - מזוזה ומנעול, המגנים על הסידורים וספרי התורה (צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro) (צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro)
    בית הכנסת הוא מרכזו של הכפר פוטי, וסביבו מתנהלים החיים. על הדלת - מזוזה ומנעול, המגנים על הסידורים וספרי התורה(צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro)

     

    ילדים אוכלים דגים מיובשים בבית המעוטר בכתובות: "ברוכים הבאים" ו"בואכם לשלום" (צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro) (צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro)
    ילדים אוכלים דגים מיובשים בבית המעוטר בכתובות: "ברוכים הבאים" ו"בואכם לשלום"(צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro)

     

    בית טיפוסי בפוטי עשוי מקירות בוץ, ובנוי סביב מסגרת עץ או לבנים. הגג עשוי מפח וקש. במבנה אחד - המטבח, ובמבנה נפרד - השירותים (צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro) (צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro)
    בית טיפוסי בפוטי עשוי מקירות בוץ, ובנוי סביב מסגרת עץ או לבנים. הגג עשוי מפח וקש. במבנה אחד - המטבח, ובמבנה נפרד - השירותים(צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro)

     

    חדר השירותים (צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro) (צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro)
    חדר השירותים(צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro)

     

    ילד מהקהילה משחק במנגו (צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro) (צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro)
    ילד מהקהילה משחק במנגו(צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro)

     

    אחד מזקני שבט האביודיאה, העובד במטעי הבננות (צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro) (צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro)
    אחד מזקני שבט האביודיאה, העובד במטעי הבננות(צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro)

     

    נשים צועדות קילומטרים רבים עד למקור מים נקיים, שם הן מכבסות את הבגדים וממלאות מיכלי מים (צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro) (צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro)
    נשים צועדות קילומטרים רבים עד למקור מים נקיים, שם הן מכבסות את הבגדים וממלאות מיכלי מים(צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro)

     

    אישה מוליכה מים באופניים של בעלה (הם גבוהים מדי, ולכן היא לא יכולה לרכב עליהם) (צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro) (צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro)
    אישה מוליכה מים באופניים של בעלה (הם גבוהים מדי, ולכן היא לא יכולה לרכב עליהם)(צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro)

     

    תושבי הכפר מתקיימים מחקלאות ומטפחים בשדותיהם קסאבה, תירס, דוחן, אורז, תפוחי אדמה, בננות ומנגו - התזונה הבסיסית של תושבי האזור (צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro) (צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro)
    תושבי הכפר מתקיימים מחקלאות ומטפחים בשדותיהם קסאבה, תירס, דוחן, אורז, תפוחי אדמה, בננות ומנגו - התזונה הבסיסית של תושבי האזור(צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro)

     

    בכיסוי ראש וציציות משתלשלות מוליך החקלאי את העז שלו, הקשורה ברצועה. פרות ועזים נחשבות לאוצר עבור הכפריים, שתזונתם בעיקר צמחונית (צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro) (צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro)
    בכיסוי ראש וציציות משתלשלות מוליך החקלאי את העז שלו, הקשורה ברצועה. פרות ועזים נחשבות לאוצר עבור הכפריים, שתזונתם בעיקר צמחונית(צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro)

     

    אופניים בפוטי הם מצרך יקר ערך, ומשמשים להעברת כדי המים הכבדים, שקי הקציר - וגם להגעה עד לכביש הראשי, הנמצא במרחק של שעה מהכפר (צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro) (צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro)
    אופניים בפוטי הם מצרך יקר ערך, ומשמשים להעברת כדי המים הכבדים, שקי הקציר - וגם להגעה עד לכביש הראשי, הנמצא במרחק של שעה מהכפר(צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro)

     

    ילד יהודי בפוטי (צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro) (צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro)
    ילד יהודי בפוטי(צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro)

     

    כל כבודה בת מלך פנימה (צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro) (צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro)
    כל כבודה בת מלך פנימה(צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro)

     

    למשמע קולות התפילה נאספים ילדים סקרנים מאזורים אחרים (צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro) (צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro)
    למשמע קולות התפילה נאספים ילדים סקרנים מאזורים אחרים(צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro)

     

    על האמנית

    לאורה די קסטרו היא צלמת איטלקייה, שלאחרונה עלתה לישראל, ועובדת בארגונים בינלאומיים, בין היתר באו"ם. ניתן ליצור עימה קשר כדי לקבל מידע נוסף בדוא"ל: laura.dicastro@gmail.com

     

    לאורה די קסטרו (צילום: אור דנה) (צילום: אור דנה)
    לאורה די קסטרו(צילום: אור דנה)

     

     

     

     


    פורסם לראשונה 08/08/2016 21:53

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro
    תפילין
    צילום: לאורה די קסטרו Laura Di Castro
    צילום: אור דנה
    לאורה די קסטרו
    צילום: אור דנה
    מומלצים