שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    לא רק הכותל המערבי: הכותל הנשכח - והקדוש יותר
    מבית המקדש לא נותרה אבן על אבן, אבל נותרו ארבע חומות של הר הבית. אז למה דווקא הכותל המערבי זכה בכל התהילה - ומדוע הגיע הזמן שתכירו את "הכותל הקטן" והקדוש ממנו: "הכותל הזה קרוב יותר לקודש-הקודשים מאשר רחבת התפילה המוכרת לנו, ודומה מאוד לאיך שהיה הכותל נראה בעבר"

     

    צילום ועריכה: אלי מנדלבאום

    צילום ועריכה: אלי מנדלבאום

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    מדוע זכה דווקא הכותל המערבי של הר הבית לתהילה ולרחבת תפילה, בעוד ששאר הכתלים שנותרו על תילם נשכחו מלב? מהו "הכותל הקטן", ולמה אין איש מתפלל בו?

     

    <<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >> 

     

    החוקרת תמר הירדני אוהבת לשבור מיתוסים, ובמיוחד כאלה הקשורים לירושלים. מי שמשמשת גם כמורת דרך, ופרסמה לא מעט מאמרים בנושא ירושלים בכלל והר הבית בפרט (הערך שכתבה בוויקיפדיה על ירושלים, זיכה אותה בפרס), אומרת כי "יש תפיסה שגויה שהשתרשה: שכל הר הבית חרב וכל כתליו נפלו. חד-משמעית זה לא נכון. הכותל הדרומי, הכותל מזרחי וההכותל הצפוני, הכל עומד".

     

    קראו עוד בערוץ היהדות

     

    אך הירדני טוענת כי הכתלים שמנתה - כולם קירות של הר הבית ולא של המקדש עצמו. "בית המקדש שנבנה על ידי שלמה היה קטן באופן משמעותי. מה שאנחנו רואים זה שרידי הר הבית של בית המקדש שני. תקופת הבית השני הייתה בת 600 שנה. במאה האחרונה לקיומו של הבית ערך הורדוס שיפוץ ענק, והר הבית הורחב".

     

    הכותל שנשכח

    חורבן המקדש על ידי הרומאים, בתשעה באב ג' אלפים תת"ל (התאריך העברי של חורבן הבית) - לא הותיר ולו כותל אחד על תלו מהמקדש עצמו. "הם עבדו קשה לפרק גם את רחבת הר הבית, רואים סימנים, אבל הם לא סיימו את המלאכה. כנראה לא מצאו טעם, כי המקדש נהרס. כשאנחנו עומדים ליד הכותל, אנחנו לא עומדים ליד קיר המקדש - אלא ליד קיר ההר".

     

    "זה לא ממעיט כהוא זה מערכו הסמלי, התרבותי והדתי", היא ממהרת להדגיש. "לא הייתי רוצה שיתפרש מדבריי שהכותל הוא סתם קיר, אני שומעת את זה לפעמים ממורי דרך וזה מאוד מרגיז אותי. הכותל המערבי הוא מקום מרגש, היסטורי וסמלי. זה נס אמיתי שהקיר הזה, שאותו בנה הורדוס, ושאר קירות ההר - שרדו. אבותינו היו שם, נגעו בקיר הזה, הלכו למרגלותיו. זה מקום מרגש ביותר, ועם זאת צריך גם לדעת שמבית המקדש לא נותר לנו כלום".

     

    "הקיר הזה הרבה יותר גבוה" (צילום: אלי מנדלבאום) (צילום: אלי מנדלבאום)
    "הקיר הזה הרבה יותר גבוה"(צילום: אלי מנדלבאום)

     

    לדברי הירדני, שהרצתה בנושא בכנס "מגל"ים" האחרון (של המכון הגבוה ללימודי ירושלים מבית "עיר דוד"), הכותל המערבי הוא הקיר הארוך ביותר של הר הבית. אורכו קרוב לחצי קילומטר. רחבת הכותל כוללת, למעשה, חלק קטן ביותר ממנו – כ-60 מטרים בלבד. "מי שנכנס למנהרות הכותל, יכול לראות את כל אורכו, אבל חשוב שיידעו שהוא קיים גם מלמעלה.

     

    "ברבות השנים, כשהמוסלמים בנו בעיר, בתי הרובע המוסלמי נבנו בצמוד לחומת הר הבית. הקיר עדיין שם, פשוט אי אפשר לראות אותו כי הוא מכוסה בבתים. ה'מזל' של רחבת הכותל שאנחנו מכירים, הוא שהיה מדובר בסמטה צרה שהבתים שהיו לצידה חרבו בקרבות, וכך למעשה התקבלה הרחבה שאנחנו רואים היום".

     

    מה זה "הכותל הקטן"?

     

    "זו סמטה קטנה ולא מוכרת שמאפשרת להגיע ממיקום אחר שצמוד אל הכותל. הקיר הזה הרבה יותר גבוה. הכותל הזה, למעשה, קרוב יותר אל קודש-הקודשים מאשר רחבת התפילה המוכרת לנו, ומה שמיוחד בו זה שהוא דומה מאוד לאיך שהיה הכותל נראה בעבר.

     

    "איבדנו את היכולת להרגיש איך זה היה להתפלל בסמטה קטנה שאין בה חלוקה לעזרת גברים או נשים, ואין ספסלים וספרי תורה. הסיבה שהכותל הקטן לא מאובזר, היא המיקום שלו: בתוך הרובע המוסלמי. יש חשש שאם יישארו שם דברים, הם פשוט ייהרסו".

     

    המקום שבו נערכו ההשבעות הראשונות

    לדברי הירדני, המיקום לא רק השכיח מלב את הכותל הקטן, אלא הפך אותו בעבר למוקד חיכוך: "זורקים שם אשפה פעמים רבות, אבל הדבר הוויזואלי הכי חזק, הוא שבנו שם תא שירותים בצמוד לקיר הכותל. הוא אמנם לא פעיל, אבל הוא מונח שם לדיראון עולם".

     

    "בנו שם תא שירותים בצמוד לקיר הכותל. הוא אמנם לא פעיל, אבל הוא מונח שם לדיראון עולם" (צילום: אלי מנדלבאום) (צילום: אלי מנדלבאום)
    "בנו שם תא שירותים בצמוד לקיר הכותל. הוא אמנם לא פעיל, אבל הוא מונח שם לדיראון עולם"(צילום: אלי מנדלבאום)

     

    אך הזלזול וחוסר הידיעה כי מדובר בהמשכו של הכותל המערבי, לא נגמרו רק בתושבים המקומיים: "ב-1972, כשחפרו את מנהרות הכותל, היה חשש שהבתים שמעל ייפגעו, לכן הייתה התקדמות מאוד איטית. בשלב מסוים שלחה מדינת ישראל קבלנים שיחזקו את הבתים שמלמעלה, והם - מחוסר ידיעה - פשוט חוררו את הכותל כדי שיכולו להכניס אליו חיזוקי פלדה.

     

    "נוצר כמובן בלגן גדול ברגע שזה התגלה, אגב, מכל הצדדים. גם הוואקף זעם. הרב גץ, מי שהיה רב הכותל, אסף את השברים שנפלו מעבודות הקידוח, וקבר אותם בבית קברות יהודי. את החורים אפשר לראות עד היום בכותל הקטן".

     

    מתברר כי גם מסורת ההשבעות הנהוגה עד היום בצה"ל בחטיבות השונות, החלה למעשה ב"כותל הקטן". "זה התחיל בתנועת נוער בשם 'ברי"ח' (ברית החשמונאים) – תנועת-בת של בית"ר שפעלה בזמן המנדט. התנועה הייתה מוכרת כבסיס גיוס למחתרות, והיו חברים בה אישים מוכרים כמו משה רוסנק (מפקד הרובע היהודי במלחמת השחרור) והרב שאר ישוב הכהן".

     

    הכותל רלוונטי? רק מהמאה ה-14

    האופן שבו נדדה תשומת הלב היהודית מהר הבית והמקדש החרב אל הכותל, היא עניין בן 600 שנה בלבד, טוענת הירדני, בהסתמך על מחקריו של פרופסור דני בהט. "במשך מאות בשנים הייתה הכניסה של יהודים לירושלים אסורה".

     

     (צילום: אלי מנדלבאום) (צילום: אלי מנדלבאום)
    (צילום: אלי מנדלבאום)

     

    את האופן שבו צוין תשעה באב 1,600 שנים אחורה, בתקופה הביזנטית, ניתן לראות, לדבריה, בטקסט פרשנות שכתב איש כנסייה בשם הירונימוס, לספר צפניה: "יוֹם עֶבְרָה הַיּוֹם הַהוּא, יוֹם צָרָה וּמְצוּקָה, יוֹם שֹׁאָה וּמְשׁוֹאָה, יוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה, יוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל (פרק א' פסוק ט"ז):

     

    "עד עצם היום הזה נאסר על אותם אריסים דו-פרצופיים (כינויו ליהודים) לבוא לירושלים, מפני רציחת הנביאים והאחרון שבהם - בן האלוהים. אלא אם כן יבואו כדי לבכות, כי אז ניתנת להם רשות לשאת הספד על חורבותיה של העיר תמורת תשלום. כשם שקנו פעם את דמו של המשיח, כן עתה הם קונים את דמעותיהם הם, ואכן אף המספד אינו ניתן להם בחינם".

     

    "ביום כיבוש ירושלים וביום החרבתה בידי הרומאים, אפשר לראות את בני העם הזה, נשים לבושות סחבות וזקנים נושאים נטל סמרטוטים ושנים, מתאספים לעת אבל ומוכיחים בגופם ובלבושם מה פירוש 'זעם האדון'.

     

    "מתאסף לו אפוא אספסוף של המסכנים, ובעוד אשר עץ הצליבה של האדון מבהיק וזורח וחוגג את תחייתו, ומעל הר הזיתים מתנוסס סימן הצלב, מבכים בני העם המסכן הזה את חרבות מקדשם, ואינם ראויים לרחמים".

     

    בית המקדש? פרופגנדה ציונית

    הצפייה הייתה מהר הזיתים, ובהמשך מהר ציון אל רחבת ההר. לא ניתנה ליהודים גישה בכלל לאזור הכותל המערבי בתקופה הזו. גם הקינות בתשעה באב, שבהם רק רואים את הר הבית, עלו בכסף רב.

     

     (צילום: אלי מנדלבאום) (צילום: אלי מנדלבאום)
    (צילום: אלי מנדלבאום)

     

    "חשוב לדעת כי בתקופת המקדש היה הר הבית פתוח לכולם, גם ללא יהודים", מדגישה הירדני. "אנחנו יודעים את זה, כי בחלק שהפריד את האזור המקודש המכונה בשם 'סורג', היו שלטים בשפות זרות שאסרו על המשך הכניסה ללא יהודים. אותו שילוט מאבן נמצא בחפירות ארכיאולוגיות. כלומר, זה לא רק מידע היסטורי. יש ממצאים שמגבים אותו בשטח".

     

    ושטח ההר עצמו?

     

    "עלו אליו יהודים במשך מאות בשנים, בצורה לא רציפה, כמובן. רק כשיכלו. בלי להיכנס לוויכוח לגבי העלייה להר הבית, יש מסורת מאוד ברורה של רבנים מכל הדורות שעלו להר. הרמב"ם, המאירי ורבים נוספים. יש רשימה ארוכה ומכובדת של ראשונים ואחרונים שעלו להר".

     

    אז מה קרה שהכותל ודווקא המערבי של הר הבית הפך לפופולארי?

     

    "קודם כל, ישנה מסורת שמופיעה בחז"ל, שלא סרה השכינה בכותל המערבי שנבנה על ידי העניים. צריך לדעת שזה נוגע כמובן למקדש, לא לקיר הר הבית, אבל איכשהו המסורת נדדה ותפסה מקום חדש. סיבה נוספת זה קודש-הקודשים. בית המקדש לא היה ממוקם בלב הרחבה, אלא קרוב יותר לכותל.

     

    "כיפת הזהב שאנחנו רואים היום יושבת בדיוק על מקום קודש הקודשים. חשוב לציין שהיא מונומנט, ולא מסגד. לא מתפללים בתוכו - למעט כשיש מתפללים רבים ברחבה, אז פותחים את זה עבור הנשים. זה אתר הנצחה לאבן השתייה שנמצאת ברצפת קודש-הקודשים. כיפת סלע היא במקום הגבוה ביותר בהר המוריה.

     

    "הסיבה הנוספת היא שהר הבית נמצא במזרח לעיר, ולכן הכותל הראשון שבו פוגשים כשמתקרבים אל ההר, הוא הכותל המערבי. זה המזרחי נמצא בנחל קידרון ומכוסה בקברים מוסלמיים, והצפוני - עמוק בתוך הרובע המוסלמי. הכותל הדרומי היה מלא בלכלוך ועשבייה, והיום הוא גן ארכיאולוגי".

     

    בית המקדש? פרופגנדה ציונית

    לתמר הירדני חשוב להדגיש כי "הכותל המערבי הוא לא המקום הקדוש החשוב שאליו היו יהודים מתפללים, אלא מה שנמצא מאחוריו, בהר עצמו", כדבריה. "במלחמת ששת הימים מיטב בחורינו נכנסים לירושלים, והדבר הראשון היה 'הר הבית בידינו', ורק אז הם יורדים מהר הבית ומחפשים את הכותל. במשך 600 שנה היה הכותל ברירת המחדל".

     

    "אני לא איזו ימנית גדולה, ואני מאוד מכבדת את המסורת המוסלמית בת 1,300 השנה, בלי קשר למהימנותה. אבל ברור לי שזה חד-סטרי לחלוטין. כמורת דרך שהדריכה בהר הבית, אסור לי להגיד את המילים: 'פה עמד בית המקדש', או להראות שרטוט של בית המקדש. למה אסור? כי יצעקו שזו פרופגנדה ציונית, ויזרקו אותנו מההר".

     

    "ברור שזו אשמה מגוחכת. אין ולו חוקר רציני אחד בעולם שחושב שלא היו פה שני בתי מקדש. זה מעוגן היטב בממצאים ארכיאולוגיים ובמסורת יהודיות ונוצריות ועוד. זה כל כך מופרך, שאין אפילו מה להגיב לזה. אבל חשוב שאנשים ידעו שהזכות שלנו על המקום הזה ועל מה שהיה בו - מוכחשת.

     

    "אנחנו לא עם שמתעסק באכלו-לי שתו-לי, אבל כן חשוב לי שנזכור שהחורבן הזה ממשיך, כל עוד יש אנשים שטוענים שאין לנו היסטוריה ואין לנו מורשת ואין לנו קשר למקום הזה. החורבן הוא ויזואלי וכל כך אמיתי. אפשר פשוט לבוא ולראות את האבנים המפורקות של ההר זרועות מסביב. הייתי רוצה לראות יותר אנשים שמתחברים לזה, ומבינים את החשיבות של הזיכרון הזה".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אלי מנדלבאום
    הכותל הקטן: "נא לשמור על קדושת המקום"
    צילום: אלי מנדלבאום
    צילום: אלי מנדלבאום
    תמר הירדני
    צילום: אלי מנדלבאום
    מומלצים