שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "לעבור את הקיר": אפשר להאמין בסרט הזה
    ההשוואה מתבקשת בין "לעבור את הקיר" לסרטה הקודם זוכה פרס אופיר של רמה בורשטיין "למלא את החלל", אך יצירתה החדשה של הבמאית החוזרת בתשובה מורכבת, מעמיקה ומהורהרת יותר. עם זאת, אמונת הגיבורה אינה מוטלת בספק. גם לא תצוגת המשחק הנהדרת של נועה קולר

    "לעבור את הקיר", סרטה החדש של רמה בורשטיין, מתחיל כמו קומדיה רומנטית על רקע העולם החרדי, אך בהדרגה מתעטף בצביון מטריד וקודר עד שבחלקו האחרון הוא כבר נהיה מעיק ומחניק כמעט כמו סרט של לארס פון טרייר.

    "למלא את החלל" (2012), סרטה הקודם של בורשטיין, חוזרת בתשובה, סיפק בעיקר התבוננות נדירה לשעתה בחברה החרדית המנהלת את חייה בלב תל-אביב. עבודתה הנוכחית, שיהיו מי שיפטרו אותה כמיסיונרית, כבר עוסקת בקו התפר שבין אמונה ושיגעון, תלוי איך אנחנו בוחרים להתייחס אל הגיבורה שלו בשלביו השונים של הסרט.

     

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    זוהי מיכל (נועה קולר) – אגב, שם משפחתה, דרימר, הוא גם שם משפחתה של בורשטיין טרם נישואיה – חוזרת בתשובה, ברסלבית, שמחפשת נואשות אחר חתן. היא כמעט מוצאת אותו, בדמותו של אברך צעיר, אך כאשר זה מתוודה באוזניה שאינו אוהב אותה (לעיניים חילוניות זה נראה כמעט מעשה חתרני), מיכל מחליטה שלא לוותר.

     

    היא קובעת תאריך לחתונה, נר שמיני של חנוכה, סוגרת עם בעל אולם שמחות (עמוס תמם), תופרת לעצמה שמלת כלה, ועתה כל שנותר הוא למלא את משבצת החתן. מצעד המשודכים הלא מתאימים כולל בחור המסרב להתבונן בה, בחור חרש המתקשר עמה באמצעות מתורגמן, ועוד אחד הנהנה לראות בה אחת שאיבדה איזה בורג. בהמשך היא נוסעת לאומן, להשתטח על קבר רבי נחמן, ולגמרי באקראי פוגשת בזמר חילוני שנדמה כהתגלמות גבר חלומותיה (עוז זהבי), ושאת קולו היא שומעת לראשונה מעבר לקיר - כאילו היה הקול מענה לתפילותיה.

     

     (צילום: עמית יסעור) (צילום: עמית יסעור)
    (צילום: עמית יסעור)

    בשלב הזה נדמה ש"לעבור את הקיר" יהיה קומדיה רומנטית שעניינה בקשר הבלתי אפשרי לכאורה בין צעירה חרדית ובחור חילוני שדמותו מעוצבת על פי הסטריאוטיפים המקובלים. אבל גם מיכל מבינה שמדובר בפנטזיה, ולכל הפחות בזיווג בעייתי, ומה שיפה בסרטה של בורשטיין הוא שדווקא הגבר המאוהב מתעקש שלא לראות בה את הבלתי מושגת.

     

    ביקורות נוספות בערוץ הקולנוע :

     

    מיכל שמה את מבטחה באל, משוכנעת שימציא לה חתן ומסרבת לקבל "לא" כתשובה. כמעט כמו גיבורת "לשבור את הגלים" (1996) של פון טרייר, היא הולכת בעיניים פקוחות אל הדד-ליין, משוכנעת שאמונתה תביא לה גאולה.

     

     (צילום: עמית יסעור) (צילום: עמית יסעור)
    (צילום: עמית יסעור)

    דמותה של מיכל, לא מעט בזכות הופעתה המרשימה של נועה קולר (שזכתה בפרס אופיר לשחקנית המצטיינת), מעוררת אט-אט אמביוולנטיות, והתעקשותה או אמונתה - תלוי בעיני המתבונן - הופכות אותה מסוג של מג ריאן של העולם החרדי לצעירה שהדאגה לגורלה אופפת את הצופה.

     

    חלקו החותם של הסרט נטען לפיכך באינטנסיביות שמודגשת בעבודת עיצוב הפסקול (אלכס קלוד ודניאל מאיר) והצילום (עמית יסעור). הגבול בין אמונה ושגעון מעולם לא זכה לביטוי קיצוני כל כך בקולנוע הישראלי.

     

    מתבקש להשוות בין "לעבור את הקיר" ו"למלא את החלל" - שמות שני הסרטים לוקים בדידקטיות מסוימת, ויש לקוות שסרטה הבא של בורשטיין לא יקרא "לעמוד על הרגליים" - שכן שניהם מעמידים במרכזם דמות נשית צעירה בשמלת כלה (הדימוי הזה שב וחוזר בקולנוע הישראלי אחרי שאשתקד הייתה זו מורן רוזנבלט ב"חתונה מנייר").

     

     (צילום: ורד אדיר) (צילום: ורד אדיר)
    (צילום: ורד אדיר)
     

    אך בעבודתה הנוכחית מצויה מורכבות רבה יותר הנובעת מעיצוב הגיבורה, שלהבדיל מקודמתה אינה מופעלת על ידי מניפולציות רגשיות מצד אמה (עירית שלג שמגלמת גם כאן את דמות האם), אלא נהפכת לדמות מעניינת הנחושה באמונתה על אף הספקות שעולות מסביב, והחיוכים למשובתה שנהפכים לדאגה כנה לה.

     

    בורשטיין אינה מתיימרת לבקר את האמונה (ולכן, כפי שנטען, יהיו מי שימצאו בסרטה מסר מיסיונרי), ואיש גם אינו מצפה לכך - ציפייה כזו בעיקר מעידה על התנשאות שיפוטית מצד הצופה החילוני. אבל היא מיטיבה להציג את עולמה המתערער של הגיבורה שלה, בין היתר באמצעות שימוש במסכים שחורים החוצצים בין האפיזודות ויוצרים בהדרגה אפקט מבהיל של עמימות תחושת הזמן, שהיא אחרי הכל חיונית לסרט העוסק בדד-ליין.

     

     (צילום: סשה תמרין) (צילום: סשה תמרין)
    (צילום: סשה תמרין)
      

    הקלוז-אפ, הצילום החוזר מקרוב של פני הגיבורה וסביבותיה, והתמונה שנעה תדירות בין חדות לטשטוש, יוצרים אף הם הקבלה לתודעתה הלא בהירה של מיכל. שיחות החיזוק שהיא מנהלת עם דמות לא ברורה בכיסא גלגלים, מן הסתם חברתה, הלוקה בניוון שרירים - מעניקות לסרט מימד אקזיסטנציאליסטי כמעט.

     

    שחקני ובעיקר שחקניות המשנה עושים עבודה מצוינת. דפי אלפרן כאחותה הלא דתייה של מיכל, ורוני מרחבי כחברתה פייגה מעניקות לסרט ססגוניות נוסח פדרו אלמודובר, ועירית שלג כאמה מעולה כתמיד. מבלי לחשוף את הסוף, כמובן, נציין שהסרט אומר שהאמונה, כי איך אפשר אחרת, משתלמת. אבל הוא עושה זאת בדרך שמותירה עמימות לגבי המתרחש, ועמימות זו הופכת את "לעבור את הקיר" ליצירה אמביוולנטית מכפי שנדמה.

     

    "לעבור את הקיר" - במאית: רמה בורשטיין. שחקנים: נועה קולר, עמוס תמם, עוז זהבי, דפי אלפרן, רוני מרחבי, עירית שלג, עודד ליאופולד, יונתן רוזן, אודי פרסי. אורך הסרט: 110 דקות.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: סשה תמרין
    נועה קולר ב"לעבור את הקיר"
    צילום: סשה תמרין
    לאתר ההטבות
    מומלצים