ברשות בג"ץ ובית הדין הרבני: שיימינג לסרבן שמעגן את אשתו
בג"ץ דחה את העתירה נגד ה"שיימינג" - ובית הדין הרבני בחיפה הורה לפרסם את פרטיו של הסרבן שרון בן חיים, המעגן את אשתו "עגינות חיה" זה כבר שבע שנים. המטרה: "להביא לסיומו של תיק זה ולהקנות לאישה עגונה את חירותה"
שיימינג ברשות בית הדין – ובג"ץ: בית הדין הרבני בחיפה פרסם את פרטיו ותמונתו של סרבן הגט שרון בן חיים "לכל אדם אשר רוח הצדק פועמת בו, ובידו לסייע ולהשפיע להביא לסיומו של תיק זה ולהקנות לאישה עגונה את חירותה", כפי שנכתב בהחלטה.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. תעשו לנו לייק >>
הפרסום בסוף השבוע הגיע לאחר עתירתם לבג"ץ של הסרבן בן חיים וסרבן גט מפורסם אחר, עודד גז, ששמו כבר פורסם לפני למעלה משנה. אלא שלפני מספר ימים דחה בג"ץ את העתירה למנוע מבית הדין הרבני לפרסם את שמותיהם, ולהטיל עליהם סנקציות דתיות וחברתיות בקהילותיהם על שיגרשו את נשותיהם. בעקבות כך, כאמור, החליט בית הדין הרבני לפרסם גם את פרטיו של בן חיים.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- החופש להינשא: מדינת ישראל, את חייבת לנו 3,300 שקלים
- עולים וגאים: "ציונים עושים את זה טוב יותר"
- המהפכן של המאה ה-21: הרב שגורם לאתיאיסטים לאהוב את אלוהים
כבר שבע שנים שהסרבן שרון בן חיים מעגן את אשתו החיה באזור הצפון, מביתו שבניו-ג'רזי. בני הזוג נישאו בשנת 2008. השניים התגוררו בארה"ב ושם נולדה בתם. אלא שהיחסים ביניהם עלו על שרטון לאחר שלטענת האישה הבעל נהג נגדה באלימות מילולית, השפיל אותה ואת משפחתה - ואף דרש ממנה לדווח לו על כל תנועותיה הכלכליות.
הרבנים קבעו: מי שעוזר לבעל - "מסייע לדבר עבירה"
עו"ד טל איטקין, מומחית לדיני משפחה מחיפה המייצגת את האישה, אמרה כי במהלך ביקור של בני הזוג עם בתם בארץ, בשנת 2010, פנתה האישה לקבלת גט. הבעל הסכים, חתם על הגט, אולם לא נתן אותו בשל ויכוח על צו עיכוב יציאה מהארץ שהוצא נגדו. בסופו של דבר, פג תוקף הצו שלא חודש – והבעל נמלט.
מאז, למרות מאמצים ממושכים מצד בתי הדין הרבניים, מסרב בן חיים לשחרר את אשתו מכבלי הנישואין. בתי הדין הרבניים הפעילו נגדו סנקציות בארץ ואף בנציגויות הישראליות בעולם.
בשנת 2012 הוכרז בן חיים כעבריין, והדיינים פנו לקהילות היהודיות ויידעו אותם במעשיו, ובהחלטה לנקוט נגדו ב"חרם": לא לשתף אותו במניין, ובאם יילך לעולמו, לא להביאו לקבורה בבית עלמין יהודי.
הדיינים בראשות אב בית הדין, הרב דניאל אדרי, הוסיפו כי "כל היודע על מקום הימצאו ויש בידו לסייע ולהוציא גט מהבעל, הרי הוא מצווה ועומד על כך. ואילו כל המסייע לו להמשיך ולעגן את האישה, הרי הוא מסייע לדבר עבירה".
"נבל ברשות התורה"
בא כוחו של הבעל ערער על ההחלטה לבית הדין הרבני העליון, וזה דחה את הערעור, ובשל כך עתר לבג"ץ. הוא טען כי הבעל מוכן לתת גט, אולם אינו מוכן להגיע לארץ מחשש שייעצר. כן טען, כי מדובר בחריגה מסמכות מצד בית הדין.
הבג"ץ בהרכב שבעה שופטים דחה את העתירה. השופט אליקים רובינשטיין שניסח את ההחלטה, קבע כי בית הדין הרבני רשאי לתת המלצות אף שלא הוסמך לכך בחוק – אם כי דחה את ההמלצה בעניין הקבורה.
"העותרים בשתי העתירות אינם מעוררים אהדה, בלשון המעטה", כתב רובינשטיין. "הם מעגנים את נשותיהן עגינות חיה - להבדיל מעגונה שאין ידוע אם מת בעלה - ועשו חוכא ואיטלולא מהחלטות בתי הדין הרבניים לעניין חיוב הגירושין. כך בראש וראשונה - לא רק - על ידי בריחתם לחו"ל.
"כמדיניות שיפוטית של הגינות ושכל ישר, ונוכח אי השוויון בהלכה בין יכולת הבעל ליכולת האישה להשיג גירושין - יש לחפש דרכים לסייע לעגונות ולא ליתן יד ל'נבל ברשות התורה'".
בג"ץ קבע: זה שיימינג חוקי
השופט ציין, בעניין פרסום שמו ותמונתו של הסרבן, כי "כאשר מדובר כבענייננו, בבעל המסרב ליתן גט לאשתו ואינו מציית להחלטות שיפוטיות שניתנו לגביו, קשה לראות פגם בהחלטות בתי הדין אשר מצאו לפרסם עובדה זו ברבים, כפי שהחוק כאמור מאפשר להם לעשות".
על טענת ה"שיימינג", כתב השופט רובינשטיין כי "חלק ניכר מן הבעייתיות בתופעת ה'שיימינג' ברשתות החברתיות, נובע מכך שהדבר נעשה בפזיזות, לעתים על בסיס שמועות בלבד, ושמו הטוב של הפרט נפגע על לא עוול בכפו, לעתים באופן שאינו ניתן לתיקון. לא כך כאשר הדברים נעשים לאחר בירור עובדות המקרה לאשורן, כבענייננו, וכאמצעי כמעט אחרון".
לפנייה לכתב/ת 
