שתף קטע נבחר

 

ירושלים אחת: שלא תהא חומה בלבה - ולא בלבנו

אם ירושלים תהיה שייכת לשבט אחד, היא לא תהיה שייכת לאף אחד. כדי שנוכל להחזיק בה היא חייבת להיות בלב האומה כולה. זה איננו אתגר לשבט אחד, אלא לעם שלם שחוזר באמת אל בורות המים, לשוק ולכיכר

 (צילום: מארק ניימן/לע"מ) (צילום: מארק ניימן/לע
(צילום: מארק ניימן/לע"מ)

 

מדי שנה אני עולה לירושלים ביום חגה עם ילדיי. שני אתרים בשבילי הם חובה: האחד הוא שוק מחנה יהודה, להתענג על מראה שפע הפירות והירקות מיבול ארצנו החוזרת ונותנת פרותיה לעמה ישראל שחזרו הביתה מן הניכר.

 

<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. תעשו לנו לייק  >>  

 

המקום השני שאליו אנו שבים הוא אזור העיר העתיקה, שם אני נוהג להקריא את מכתבו של אחד מחכמי ישראל, רבי משה בן נחמן (הרמב"ן), שביקר בירושלים החרבה במאה ה-12 וביקש להתפלל בה במניין. הוא מתאר כיצד הוא פוגש שני צַבּעים ושואל אותם על האפשרות לקיים תפילה בציבור, והם מתבוננים בו בתימהון מהול ברחמים ואומרים לו "וכי אינך יודע כי כל המקודש מחבירו חרב מחברו"? אין מניין בירושלים.

 

היכנסו לעמוד יום ירושלים המיוחד שלנו:

  • חידון ירושלים הענק: חושבים שתדעו מה שהילדים יודעים ?

     

    ירושלים של ימינו בנויה לתפארת. השאלה היחידה שתטריד אדם המחפש מניין ליד הכותל היא האם הוא רוצה להצטרף לתפילה בנוסח אשכנזי או מרוקאי ,חסידי או תימני. ודווקא מתוך שפע הברכה שלה זכינו בדור הזה במדינת ישראל בכלל ובירושלים בפרט, אנחנו חייבים להתבונן בתשומת לב רבה על תהליכים המתרחשים סביב ירושלים.

     

    זהירות: שבטי ישראל החדשים

    כשדוד המלך בחר בירושלים כעיר בירתו, לא הייתה זו החלטה טִבעית. ההיגיון היה לכהן כמלך בחברון שם שכן שבטו, שבט יהודה, ושם היו מוקדי הכוח הטִבעיים שלו. בהחלטה אמיצה לחבר בין שבט יהודה לשבט אפרים ובנימין הוא מעתיק את מרכזי השלטון לעיר ירושלים השוכנת בין יהודה לאפרים. דוד הבין כי אי אפשר להקים ממלכה (ואולי גם מִקדש) במקום שבו יחוש שבט אחד בבית והשני ירגיש שם זר.

     

    חכמינו אומרים כי ירושלים לא נחלקה לשבטים. המשמעות הפשוטה של הדברים היא שירושלים לא נכללת במסגרת החלוקה הכללית של הארץ לשנים-עשר השבטים. התוכן הפנימי של ההיגד הוא כי אף שבט לא יכול לטעון לבעלות על ירושלים. היא נחלת האומה כולה.

     

    שנים רבות אחרי, החברה הישראלית כמו אז מחולקת לשבטים. אבל אלה אינם 12 השבטים המקוריים - אלא "שבטים" חדשים: דתיים וחילונים, ימנים ושמאלנים, מרכז ופריפריה ועוד. לא כל בני השבטים הללו חשים מחוברים אל ירושלים באותה מידה. יש מהם שלא פקדו אותה שנים רבות.

     

    ירושלים היא של כולם

    המתבונן ברחובות העיר ביום ירושלים יראה רבבות חובשי כפות סרוגות השמחים בעיר, בשעה שבני שבטים אחרים מדירים את רגליהם ממנה. יש שגרו בה ועזבוה למקומות אחרים שם לא תופר שלוות חייהם; לחלק מבני השבט הדתי זה יכול להיראות כסידור נוח: "תנו לנו את ירושלים - וקחו את תל אביב במקומה". אבל כל האוהב את עמנו ואת ירושלים עירנו יודע כי זה אסון. ראשית חורבנה של ירושלים ההיא, של בית ראשון ושני, היה בפיצול בין ממלכת יהודה וישראל.

     

    אם ירושלים תהיה שייכת לשבט אחד, היא לא תהיה שייכת לאף אחד. כדי שנוכל להחזיק בה היא חייבת להיות בלב האומה כולה. זה איננו אתגר לשבט אחד, אלא לעם שלם שחוזר באמת אל בורות המים, לשוק ולכיכר - ושומר שהעיר לעולם לא תהא שוב בדד יושבת, ולא תהא בליבה חומה. וגם לא בלִבנו.

     

    • הרב דוד סתיו הוא יו"ר ארגון רבני "צהר"

  •  

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: ראובן קפוצ'ינסקי
    הרב דוד סתיו
    צילום: ראובן קפוצ'ינסקי
    מומלצים