שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    השחקנית תמרה קלינגון: "שמרתי על אימא שלא תתאבד"

    היא מוכרת יותר כקומיקאית, אבל השחקנית תמרה קלינגון מודה שרק היום היא יכולה לצחוק על הילדות שהייתה לה, כשגדלה בצל ניסיונות ההתאבדות של אמה. היא מספרת לד"ר אילן טל על השיטות שפיתחה לשמור על האם ואיך למרות הכול - תמיד חשבה שהייתה לה ילדות מאושרת. פרק 2 בעונה הרביעית של "יד על הלב"

    אמה של תמרה קלינגון סבלה ממצבים נפשים מורכבים שכללו ניסיונות התאבדות חוזרים, ותמרה מספרת בגילוי לב איך התמודדה איתם. כלי חשוב ושימושי שמשרת מבוגרים בהתמודדות עם אירועים כואבים ורגשות מציפים הוא הומור - לפעמים שחור ואף ציני.

     

    ילדים, בייחוד בגיל צעיר, אינם יכולים להיעזר בכלי שימושי זה, ולכן חשוב מאוד להקדיש מחשבה לאופן שבו אפשר לסייע לילדים להתמודד עם המצבים המורכבים של הוריהם. חשוב לציין כי הדבר נכון לכל התמודדות של ילדים עם טראומות ולמצבי משבר של ילדים ושל פעוטות.

     

    קראו עוד:

    רובי פורת-שובל: "בגלל המוות של הוריי הפכתי להיות חרדתית"

     

    צפו בשיחה של תמרה עם ד"ר אילן טל:

     

     

    כדאי לדון קודם כול בהתמודדות בגיל המבוגר. השימוש בהומור הוא מבורך ופעמים רבות יכול לסייע לנו להפוך אירוע טרגי המאיים לפרק אותנו - לחיוך.

     

    ביטוי רגשות קשים באופן סימבולי מומלץ אף הוא, בין שבאמצעות מילים, למשל בטיפול פסיכולוגי ואפילו בשיחות עם חברים ומשפחה, בין שביצירה או בכתיבה ואפילו בין שבצפייה בתוכניות ובסרטים בעלי תוכן דומה.

     

    שמירה על תפקוד רגיל, הקפדה על תזונה המותאמת מצבי משבר והתמדה בפעילות גופנית - כל אלה משפיעות לחיוב על ההתמודדות ועוזרות לה להצליח.

     

    נורות אזהרה הן חרדה מציפה, עצב שלא חולף או שינויים בתפקוד (למשל צמצום המפגש עם החברים, שינויים בעבודה ושינוי ביחסים בין-אישיים).

     

    התמודדות בגיל הילדות

    כשהעניין אמור בילדים, יש להתייחס לכל גיל בנפרד. בתקופת הגיך הרך, שנמשכת עד הכניסה לבית הספר, הילדים רואים את הוריהם כמי שאמורים לטפל בהם ולהגן עליהם ברמה הפיזית והפסיכולוגית. לכן, מאחר שילדים בגיל הרך אינם מסוגלים לדאוג לעצמם ותלויים מאוד בהוריהם, חוויית הביטחון שלהם נפגעת קשות כאשר הוריהם חווים משבר.

     

    הילדים חווים את המשבר של הוריהם גם אם הם צעירים מאוד, ויש להתייחס לאירוע הקשה במילים פשוטות מאוד ולהגיד שההורים דואגים לילדים הצעירים ושומרים עליהם - כדי לנסוך ביטחון בילדים.

     

    בגיל הרך יש משמעות גדולה לדמיון של ילדים, והוא מאפשר לנו להציץ לעולמו הפנימי של הילד. כמו תמרה, ילדים בגיל זה מפליגים בדמיון, מנסים למצוא הסבר למה שהם רואים. משחקי הדמיון של הילדים מעניקים לנו הצצה לעולמם הפנימי והם משמשים כלי חשוב להתמודדות עם מצבים קשים, לכן הם הרבה יותר מ"רק משחק".

     

    לפעמים הדמיון מרגיע ולפעמים הדמיון מלחיץ מאוד. למשל, ילדים שומעים לפעמים שאדם קרוב שמת נמצא בשמים. הם יכולים לשלוח לו מתנות ולחוש שהוא שומר עליהם, או עשויים לדמיין שהוא ייפול עליהם ולפחד מכך. לכן חשוב לשים לב למשחקי הדמיון ולתחושות שהם מעוררים בילד.

     

    חשוב לדעת מה ילדים מדמיינים, והדרך הכמעט יחידה לעשות זאת היא במשחק - משחק תפקידים, משחק בבובות, הצגה או גילום דמויות אחרות. אפשר לראות אילו מצבים הילד יוצר במשחק וכך להיחשף למה שמעסיק אותו ולמה שהוא מדמיין. משחק מאפשר גם להעביר מסר באופן שאינו ישיר. למשל, במקום להגיד לילד רך: "מותר גם להיות עצוב וגם לשמוח", אפשר להשתמש בבובה שנמצאת במצב לא נוח ואומרת את זה לעצמה.

     

    נורת אזהרה שכיחה היא רגרסיה שלא עוברת - ילדים שחוזרים לשלב התפתחות קודם ולהתנהגויות "תינוקיות" בתגובה לאירוע קשה.

     

    גיל בית הספר היסודי

    בגיל בית הספר היסודי חשוב כבר לדבר על האירועים הקשים, על הרגשות שהם מעוררים ועל ההתנהגויות שנובעות מהם. למשל, ילד שמפחד כמו תמרה שאמו תפגע בעצמה עשוי להיצמד אליה ולנסות לשמח אותה ללא הרף.

     

    בגיל בית הספר היסודי חברויות מתחילות לתפוס מקום מהותי יותר, והילד לא עסוק כבר רק במה שקרה לו אלא גם באיך אחרים מתייחסים אליו. אפשר לתווך את ההבנה של מה שקורה בראשו של הילד באמצעות משחק - משחק דמיון או משחק קופסה מתאים, או באמצעות סיפור - קריאה בספר או צפייה במשהו רלוונטי בטלוויזיה, וכן באמצעות שיחה.

     

    גיל ההתבגרות

    בגיל ההתבגרות למילים יש משמעות מהותית, וחשוב במיוחד, כמובן, "מה אומרים עליי". חיי המתבגר בבית הספר התיכון אינם קלים, ולעתים הכחשה ובושה גוברים על הכול וקוברים רגשות קשים עמוק-עמוק.

     

    לפעמים יש שינוי התנהגותי בלתי צפוי שמתבטא באי שקט קיצוני, במרדנות קשה, בהתנהגויות מסוכנות או בהסתגרות. בכל גיל, אך בייחוד בגיל זה, חשוב לשים גבולות ברורים - אך לא בכעס - ולתמוך ככל האפשר.

     

    צריך לזכור שהמתבגר זקוק לנו, ולעתים ככל שהוא כועס יותר ומרחיק את ההורים יותר, הוא דווקא זקוק להם יותר. למי שלא ראה עדיין את הסדרה "13 סיבות" - הצפייה מומלצת ומסייעת מאוד להבין איך מתבגרים חווים את העולם בזמן משבר.

     

    הרגשות המרכזיים העלולים להופיע בכל גיל הם עצב ואשמה ("אולי זה קרה בגללי") ופחד וחרדה (בגלל משהו לא ידוע שעלול לקרות שוב, או ש"לא יהיה מי שישמור עליי ויטפל בי").

     

    עוד מאפיין שחוזר על עצמו בכל גיל הוא שילד או אח או חבר מרגישים אחריות על ההורה, הופכים לילד/אח/חבר הורי ועסוקים בניסיונות לשלוט במצבו של מי שסובל.

     

    תמרה מספרת כיצד בעצם ניסתה למנוע מאמה להתאבד בכל דרך ואיך פיתחה מנגנונים שיתריעו מפני התאבדות. ברור כי דבר שכזה, ההופך ילד להורה של ההורה שלו, שואב משאבים נפשיים מרובים וגובה מחיר.

     

    חשוב לזכור

    בקרב ילדים:

    ילדים תלויים בהוריהם, ולכן משברים שחווים ההורים פוגעים בביטחון הילדים. נסו להבין מה מדמיין הילד באמצעות משחק או סיפור.

     

    התייחסו לדמיון ולרגש שמצית אותו באמצעות משחק סיפור או דיבור.

     

    הקשיבו לילד לפני שאתם מגיבים להתנהגות שלו, תאמו עמדות עם ההורה השני. הציבו גבולות ברורים אך לא בכעס.

     

    ובקרב ילדים ומבוגרים:

    בכל גיל חשוב לדבר על האירוע הקשה. השיח ייעשה בהתאם ליכולת ההבנה ולהתפתחות של הילד או המבוגר.

     

    בזמני משבר היצמדו לשגרה מוכרת, הקפידו על תזונה מתאימה ועל פעילות גופנית.

     

    היעזרו בחברים או בבני זוג תומכים.

     

    שימו לב לילד או למבוגר שמגלים רגרסיה, לא מתאוששים או אומרים אמירות מדאיגות שאינן תואמות את גילם או את המציאות.

     

    כל המשתתפים בסדרה אינם מטופלים של ד"ר אילן טל. רובם קשורים לעמותת אנוש , והם בחרו לדבר במסגרת פרויקט "יד על הלב" כדי לטפל בסטיגמה שממנה סובלים מטופלי הנפש בישראל 

     

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    שמרתי על אימא שלא תתאבד. תמרה קלינגהון
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים