סוואנה היהודית: החלוצים האמריקנים של המאה ה-18
42 יהודים ספרדים שהגיעו במסע ארוך מלונדון, ירדו לחופי ג'ורג'יה בשנת 1733 - חמישה חודשים בלבד לאחר ייסודה - והתיישבו בסוואנה. הקהילה היהודית, מהעתיקות ביותר בארה"ב, משגשגת עד היום, וסיפורה הוא הסיפור של ארה"ב
בביקורנו הראשון בסוואנה, העיר העתיקה ביותר בג'ורג'יה, ארה"ב – סובבנו את כיכר מונטגומרי בחיפושנו אחר בית הכנסת "מקווה ישראל". לבסוף התברר כי מה שחשבנו לקתדרלה או כנסייה – בניין עצום ממדים עם קשתות מחודדות, קמרונות וכיפה מתנשאת - הוא בית הכנסת. מבנה יוצא דופן, הנחשב לבית הכנסת הניאו-גותי היחידי באמריקה.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. תעשו לנו לייק >>
הכניסה להיכל מרשימה לא פחות. מדובר באחת הקהילות היהודיות העתיקות ביותר בארה"ב, שנוסדה בשנת 1733. המבנה הנוכחי של "מקווה ישראל" נפתח בשנת 1878, וכולו אמירה אדריכלית נועזת, נוצרית, עם חלונות גבוהים וצבעוניים. המבנה משקף את הנינוחות וההיטמעות של הקהילה היהודית הדרומית הזו, המזוהה עם התנועה הרפורמית.
עוד אוצרות יהודיים בערוץ:
בתוך בית הכנסת הבלתי-שגרתי הזה ישנה תצוגה מוזיאונית מדהימה, המתעדת את המסורת של הקהילה בת 280 השנים, על שורשיה הקולוניליסטיים. ב-11 ליולי שנת 1733 – חמישה חודשים בלבד לאחר ייסוד הקולוניה של ג'ורג'יה – הגיעו מלונדון 42 יהודים, ספרדים ברובם, במסע חוצה אוקיינוס באונייה "ווילאם ושרה". הם התקבלו בברכה על ידי מייסד המושבה, ג'יימס אוגלטרופ.
מכתבים לקהילה: שום רמז לאנטישמיות דרומית
הרב רוברט האס, טקסני במקור, היה רבה של "מקווה ישראל" במשך חמש שנים – והוא גילה בפנינו חפצים מדהימים מההיסטוריה של הקהילה. בין היתר, שני ספרי התורה העתיקים ביותר בארה"ב, שהגיע מאנגליה בראשית המאה ה-18, וכתובים על גבי עור של אייל (וכן, הם נחשבים כשרים אם עברו שחיטה כהלכה). ספרי התורה הם בני למעלה מ-500 שנים, ומקורם מספרד או פורטוגל – מתקופת האינקוויזיציה.
עוד הראה בפנינו מכתבים השמורים מתחת לזכוכית, שכתבו לקהילה ג'ורג' וושינגטון, תומס ג'פרסון וג'יימס מדיסון – מהאבות המייסדים של האומה האמריקנית – בין נשיאים רבים אחרים. המכתבים משקפים את חשיבותה והכלתה של הקהילה היהודית הדרומית הזו, בניגוד למה שחושבים רבים בצפון-ארה"ב על האנטישמיות הדרומית.
"היהודים נהנו מכבוד וקבלה מלאה כאן לאורך כל ההיסטוריה של הקהילה", אומר הרב האס. "יש לנו קשרים חזקים עם המקום ועם אמונות אחרות, ומעט מאוד תקריות אנטישמיות".
מדענים שתרמו להיסטוריה המקומית
ההיסטוריה של יהודי סוואנה – כמו באזורים אחרים בדרום – מתקשרת גם עם העבדות. כמי שהיו בעלי אדמות וסוחרים, החזיקו גם היהודים בעבדים, למרות שבמוזיאון לא תמצאו לזה כל תיעוד.
"ליהודים היה תפקיד חשוב בסוואנה במהלך המהפכה האמריקנית", אומר הרב. בתערוכה מוצג אוריה פיליפ לוי, מי שהיה מפקד בחיל הים הקולוניאליסטי, ובאופן מהפכני הפסיק את המלקות (ועוד פרט טריוויה: הוא גם היה המממן של האחוזה של תומס ג'פרסון במונטיצ'לו).
יהודים כיהנו אף כראשי עיר, סופרים, רופאים בכירים ומדענים. אחד הידועים שבהם, רפאל מוזס, הוא מי שפיתח את הטכנולוגיה לשינוע יבולי אפרסקים באוניות למרחקים ארוכים, מה שהביא לו את הכינוי "אבי מדינת האפרסק" – הכינוי של ג'ורג'יה. גם תנועת "הצופות" האמריקניות נוסדה בסוואנה בתמיכתן של נשים יהודיות.
המוזיאון אף מעלה על נס את חשיבותם של חברי הקהילה האשכנזים – יהודים יוצאי גרמניה, ובהם בנימין שפטל – שהגיע עם הקבוצה המקורית מאנגליה בשנת 1733, ושיורשיו היו נדבנים חשובים לקהילה. הרב האס מספר כי למעשה עד היום ישנם צאצאים של המשפחה שעודם חברים פעילים בקהילה.
"כאן קבורים החלוצים היהודים"
בנסיעה מבית הכנסת למרכז המסחרי עוברים דרך הדאון-טאון ההיסטורי, שבו כיכרות ירוקים, אחוזות עתיקות ובתים מקסימים. לא הרבה נותר מהחנויות היהודיות שהשתרעו לאורך הרחובות בראוטון ובול, על אף ששלטים בחזיתות הבניינים מעידות שפה היו הכלבו של אדלר, המתפרה של יוסף והחנות של מקסוול.
במרחק יריקה, ברחוב מונטגומרי, מתנשא בניין בעל ארכיטקטורה מורית וחזית ערבסקית שבה חלונות זעירים. פעם היה שם בית הכנסת "בני ברית יעקב" – וכיום נמצאת בו המכללה לאמנות ועיצוב של סוואנה. הקהילה האורתודוכסית עזבה זה מכבר את האזור.
גם בחלקה היהודית של בית העלמין בונוונטורה, על שערי הברזל המחושלים בסגנון הדרומי והמצבות המעוטרות, ניתן ללמוד על ההיסטוריה היהודית המקומית. הרשויות לא שכחו, ואף טרחו לציין זאת בשלט ברחוב בול, שכאן נקברו החלוצים היהודים.
הרב הס מעריך כי כיום מתגוררים בסוואנה כ-3,500 יהודים, ובעיר שלושה בתי כנסת פעילים שיש ביניהם גם שיתופי פעולה. הקהילה מציינת פסטיבלים פולקלוריים מקומיים כגון פסטיבל האוכל היהודי, הפופולארי שבהם, המושך אלפי משתתפים שמבקשים לטעום קצת אוכל ותרבות יהודיים.
תרגום: לירון נגלר-כהן
לפנייה לכתב/ת 
