שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "ערביות עוברות דרך קשה יותר מזו של היהודיות"
    ערביות ויהודיות מבשלות שלום: מה קורה כשנשים פותחות את הנשמה ואת הלב כלפי אישה שכנה מהמגזר השני, זה שדבקו בו סטיגמות וסטראוטיפים? כשזה קורה, השלום מתחיל להתבשל על אש קטנה: הצטרפנו למעגל נשים ערביות ויהודיות, לסדנת בישול מרתקת

     

    צילום: עידו ארז

    צילום: עידו ארז

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    "אם תיקחי אישה ערבייה ואישה יהודיה, בעלות אותה ההשכלה, בשביל להגיע לאן שהגיעה כל אחת מהן, הערבייה תעבור דרך קשה יותר מזו שעשתה היהודיה", כך פותחת עביר גנאים, אחת מצמד המנחות של סדרת המפגשים "נשים מבשלות שלום" במרכז לשותפות יהודית-ערבית בגבעת חביבה. "הערביות מאתגרות את עצמן הרבה יותר על מנת להגיע למקום טוב יותר, והן נדרשות להשקיע מאמץ רב יותר, כי המקום ממנו הן מתחילות אינו שווה לזה של הנשים היהודיות", היא מוסיפה.

     

    הדברים עלו על השולחן במהלך מעגל נשים שהתכנס בבית ערבי בבאקה אל-גרבייה, לאחר סדנת בישול בה למדו המשתתפות איך להכין מאכל ערבי סעודי בשם Kkapsa שמורכב מאורז בסמטי, עוף, לימון פרסי, עלי דפנה ותבלינים נוספים.

    Kkapsa. מאכל סעודי (צילום: יח"צ) (צילום: יח
    Kkapsa. מאכל סעודי(צילום: יח"צ)
     

    ומתוך המטבח, הדיון גולש לסלון הביתי, ומגיע עד למערכת הערכים עליהם מושתת החינוך של הילדים שלנו. של כולנו. מה שנראה כבלתי מושג באמצעות הדיפלומטיה, יכול אולי להתרחש בין הסירים ומסביב לשולחן, בתוך המקום הזה שמוגדר כ"נשי", כי יש נשים שמאמינות שהידברות ושכנות טובה מתחילים מהן ומהחינוך שלהן.

     

    הנשים האלה פותחות את ביתן לשכנות, בתקווה להפיץ את מה שהן מאמינות בו הלאה, ועל הדרך גם ללמוד להכין איזה מתכון מעניין.

    הדרך להידברות עוברת במטבח. נשים יהודיות וערביות בסדנת "נשים מבשלות שלום" בבאקה אל-גארבייה (צילום: יח"צ) (צילום: יח
    הדרך להידברות עוברת במטבח. נשים יהודיות וערביות בסדנת "נשים מבשלות שלום" בבאקה אל-גארבייה(צילום: יח"צ)
     

    על כוס קפה ערבי חזק ועוגת גבינה נהדרת שאפתה המארחת, מתפתחת שיחה במעגל: "לא נעים לי להתפאר בהישגיי, כי לכל אחת מכן רזומה מרשים ביותר של תארים אקדמיים", אומרת לביאה, פסיכולוגית קלינית תושבת עמק חפר. לצידה יושבות במעגל נשים ערביות בלבוש מסורתי שהגיעו ממשפחות דתיות וממשפחות חילוניות כאחד. לילה היא עורכת דין פלילית; נדיה, שהעבירה את סדנת הבישול, היא בעלת תואר שני במנהל וחינוך ותואר שני בחינוך לגיל הרך ודוקטורט בחינוך מיוחד; גיסתה, שבביתה אנחנו מתארחות, היא בעלת דוקטורט ועובדת באחת האוניברסיטאות; עביר גנאים, שמנחה את המפגש, היא בעלת תואר שני ביעוץ ארגוני ותואר שני במנהל ציבורי.

     

    הסיפורים של הנשים האחרות שנוכחות במפגש לא פחות מרשים: חית'אם היא שפית בוגרת "מכללת השף" וגם אימא לעשרה ילדים וסבתא ל-17; עווטאף, המבוגרת שבחבורה, פותחת בימים אלו עסק לבישול ביתי לערבים ויהודים, וסובחייה, שהתחתנה עם מי שכל משפחתו התפזרה ב-1948 ברחבי המזרח התיכון, היא עקרת בית.

    הטעם של הבית שמקרב בין לבבות. עוגת גבינה (צילום: יח"צ) (צילום: יח
    הטעם של הבית שמקרב בין לבבות. עוגת גבינה(צילום: יח"צ)
     

    "מטרת המפגשים הללו היא שנשים יכירו אחת את השנייה בסביבה הביתית, כשברקע מאכלים שמדברים תרבות. הכוונה היא לא לשניצל, צ'יפס וחומוס, אלא למאכלים שיש ביכולתם להעביר מסר אודותינו", מסבירה אנהאר מסראווה, מנהלת המחלקה לקידום והעצמת נשים בקמפוס גבעת חביבה שיזמה את הפרויקט.

     

    מה המטרה בבסיס הפרויקט? ללמוד להכין גפילטע פיש או סינייה?

    "המטרה היא שהנשים המשתתפות במפגשים הללו ילמדו את המנהגים והתרבות אחת של השנייה, על מנת לעודד את השיח על החיים המשותפים זה לצד זה, ואולי אפילו לעורר מעורבות גדולה יותר בחייהן של שתי החברות - הערבית והיהודית. הדאגות שלנו כנשים הן משותפות לערביות וליהודיות; אנחנו מגדלות ילדים, בונות משפחה ומחנכות את דור העתיד.

     

    "יזמתי את הפרויקט הזה כי אני באמת מאמינה שיש לנו את הכוח לחנך דור סובלני יותר, שיהיה מסוגל לבנות את החיים המשותפים מתוך כבוד והערכה אחד כלפי השני. שלא תבינו לא נכון, אנחנו לא לומדות כאן כיצד לבשל. האוכל הוא רק חלק מהסיפור על מנת לשבור את הקרח וליצור מעגל נשי המושתת על הידברות".

     

    המפגש הרביעי מתוך עשרת המפגשים מתחיל בסיור קצר בכפר. בבית הבד של אחת המשפחות, המלאכה בעיצומה. כל מי שיש לו בחצר עצי זית מביא לכאן את הזיתים שלו, על מנת להכין שמן זית לשימוש הביתי.

     

    משם אנחנו ממשיכות לחנות התבלינים ברחוב הראשי. בדרך, אחת המשתתפות הערביות שלא יודעת מי אני ולשם מה באתי, מניחה לי ברכות יד אמהית חמימה על הגב, כאילו לשמור עלי, הצעירה שבחבורה.

     (צילום: יח"צ) (צילום: יח
    (צילום: יח"צ)

    נעזרות אחת בשנייה. בחנות התבלינים בבאקה אל גרבייה (צילום: יח"צ) (צילום: יח
    נעזרות אחת בשנייה. בחנות התבלינים בבאקה אל גרבייה(צילום: יח"צ)
     

    בחנות התבלינים הערביות מסבירות ליהודיות על התבלינים שהן משתמשות בהם במטבח שלהן, נעזרות אחת בשנייה כדי למצוא את השם הנכון של כל תבלין בעברית. משם ממשיכה הקבוצה לאיטליז, למאפייה ולירקן, ותוך כדי מחליפות מתכונים. הצמדים של יהודיות וערביות לאט לאט נפרדים והופכים לצמדים מעורבים. הן משוחחות על סריגה, על תפירה ועל שופינג.

     

    ובחזרה לסלון: "במפגש הראשון עסקנו בהיכרות אחת את השנייה, ודיברנו על תפיסת האישה על ידי התרבויות שלנו. המפגש של היום יעסוק בחינוך, כי חשוב שנדבר על הדרך שבה אנחנו מגדלות את הבנים שלנו ועל הדרך שבה אנחנו מגדלות את הבנות", אומרת עביר.

     

    בסדנת הבישול, שמתקיימת במטבח, כולן מתקבצות סביב אי שיש, והמרחק בין הנשים מצטמצם. תוך כדי ההסברים על התבשיל הסעודי החגיגי, מתפתח דיון מקביל בין היהודיות לערביות שדנות בשאלת השאלות - האם לפתוח או לא לפתוח את הסיר בזמן בישול האורז.

     

    לאוויר נזרקים סודות בישול והאווירה נעימה וחמימה. הסדנה מסתיימת, וכולן תופסות את מקומן מסביב לשולחן שנערך בחגיגיות וממתינים עליו תבשילים ביתיים לצד ה-Kapsa. את כל הארוחה הזו הכינה נדיה: על השולחן מונחים תפוחי אדמה ממולאים בשר, עלי גפן ושלל סלטים.

    לפתוח או לא לפתוח את הסיר, זאת השאלה (צילום: יח"צ) (צילום: יח
    לפתוח או לא לפתוח את הסיר, זאת השאלה(צילום: יח"צ)

     (צילום: יח"צ)
    (צילום: יח"צ)
     

    השיחה מתחילה להתגלגל מעצמה, וממשיכה בשולחן הקפה, שם כל אחת מספרת על שני החצאים שמרכיבים את חייה - הראשון בבית בו נולדה וגדלה, והשני בבית שהקימה לאחר נישואיה, שלרוב מאוד שונה ורחוק מזה של הוריה.

     

    אישה מבוגרת אחת, בעלת הומור מחודד וידיים שמגלות עבודת אדמה, מכנה את מלאכת המסיק שהיא עושה בעצמה "צינתור מן הטבע" מכיוון שזה "ממלא את הגוף באנרגיית החיים של האדמה". יש כאן גם נשים ממשפחות ערביות דתיות וממשפחות ערביות חילוניות, ויש מי שחינכה את ילדיה עם המון חופש ואחרת שילדיה הגדולים גידלו את הקטנים כי "לא יכולתי לחנך לבד כל כך הרבה ילדים".

     

    החבורה היהודית קצת יותר שקטה ומקשיבה קשב רב לסיפורים. אחת מהן רמזה שהיא אולי מרגישה קצת זרה בבית המבריק הזה שבסלון שלו מוזגים לה קפה ערבי חזק, אבל המעגל הנשי ועוגת הגבינה מספקים לה את המוכר והנעים להיאחז בו.

    מספק את המקום המוכר. קפה שחור (צילום: יח"צ)
    מספק את המקום המוכר. קפה שחור(צילום: יח"צ)
     

    "יש דור חדש של נשים ערביות", מסבירה המנחה של הערב, "לא כל הערביות מתחתנות היום ויש המון גירושין במגזר, המספר הוכפל בשנתיים אחרונות וזה מרגיש לפעמים שמרוב שזה נהיה קל (להתגרש), הצעירים כלל לא נותנים צ'אנס לזוגיות שלהם. יש גם הרבה שמתגרשות ומהר מהר מתחתנות שוב. זה לא היה לפני חמש שנים. יש היום הרבה יותר משפחות שבהן לאישה כן ניתנת הבחירה, מה שלא היה פעם, אבל עדיין ישנם גם בתים שבהם זה לא קיים".

     

    "אנחנו פועלים מתוך הבנה כי השינוי ינבע מהיכרות מקרוב וכתוצאה מהחשיפה לריחות ולטעמים של שתי הדתות", מסכמת אנהאר מסראווה, מנהלת המחלקה לקידום והעצמת נשים בקמפוס גבעת חביבה, שהיא גם נציגת מרצ בערערה וסגנית יושבת ראש של איגוד היועצות הארצי לקידום והעצמת נשים.

     

    קמפוס גבעת חביבה הוקם ב-1949 במטרה לבנות בישראל חברה מכילה ומלוכדת המבוססת על ערבות הדדית, שוויון אזרחי וחזון משותף לעתיד. על מנת להגשים את החזון, הקמפוס מוביל מיזמים בין-קהילתיים, הדרכות מונחות ופעילויות משותפות כמו זו, ששמה במרכז את ההיכרות עם המטבחים והתרבויות הערבית והיהודית. כמוביל בתחומו, הקמפוס זכה בפרס אונסק"ו לחינוך לשלום עבור פעילותו לקידום דיאלוג יהודי-ערבי.

    "אוכל הוא ביטוי מובהק לשוני תרבותי שנולדנו לתוכו ובאמצעות האוכל נוכל לגשר על הפערים בינינו" (צילום: יח"צ) (צילום: יח
    "אוכל הוא ביטוי מובהק לשוני תרבותי שנולדנו לתוכו ובאמצעות האוכל נוכל לגשר על הפערים בינינו"(צילום: יח"צ)
     

    אבל למה דווקא אוכל?

    "אוכל הוא ביטוי מובהק לשוני תרבותי שנולדנו לתוכו ובאמצעות האוכל נוכל לגשר על הפערים בינינו. את 'מבשלות שלום' יזמתי מתוך אמונה כי כשנשים נפגשות זו עם זו באווירה מכילה, כשברקע ריחות מגרים של תבשילים וטעמי הבית, כשידיהן עוסקות במלאכת הקילוף או החיתוך, נפתחים הלבבות ואנו מתקרבות זו לזו".

     

    "הפעילות מורכבת מעשרה מפגשים שבועיים בהם משתתפות חמש ערביות, חמש יהודיות ושתי מנחות, ערבייה ויהודיה. לכל מפגש יש נושא מרכזי שיוצר הידברות שהיא הבסיס לחיים משותפים טובים יותר. כל מפגש מתקיים במקום אחר - פעם בכפר ערבי ופעם בישוב יהודי והנשים מתארחות אחת אצל השנייה, לומדות להכין מאכל מיוחד ולאחר מכן אוכלות יחד מסביב לשולחן. לאחר הארוחה מתקיים מעגל נשים שבו מתנהל דיון חופשי, נשי עוצמתי ומרגש מאוד ובהובלת שתי המנחות, על הנושאים הכי בוערים הן בחברה הישראלית והן בחייהן הפרטיים של הנשים. אני מאמינה שככה מייצרים שכנות טובה יותר, לא באמצעות סטריאוטיפים ודעות קדומות, אלא באמצעות שיח משותף ומסביב לאוכל טוב".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים