בתחתית הסולם: המדאם חרדית, הזונה חרדית, הלקוח חרדי
גרושות במצוקה שמקבלות הצעות מנשים חרדיות ל"תמיכה כלכלית", נשים מן המגזר שמגלות כי נדבקו במחלת מין דרך הבעל - ונערות שעוזבות את החברה החרדית ומנוצלות: פנים רבות וכואבות לעולם הזנות החרדי, שהושתק עד לאחרונה - אך לא עוד: נשים דתיות וחרדיות החליטו לשבור את קשר השתיקה וליידע את הרבנים
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
ה"מדאם" אף היא חרדית למראה, בת המגזר. "זה עובר מפה לאוזן" מסבירה לי ר'. "יש לנו סרסוריות משלנו עם פאה והכול. נשים חרדיות המשמשות כסרסוריות - זה אישית הכי מזעזע אותי. הן לא חושבות שיש בזה משהו לא בסדר. אמרה לי אחת מהן: 'את גרושה, לא? אז מה זה משנה עם מי תשכבי? לפחות שיצא לך מזה משהו'".
קראו עוד בערוץ היהדות:
- "מתנכרים לישראל": המשבר היהודי החמור ביותר
- הנני כאן: שם השבט החדש נחשף
- "מעל לדרך הטבע": המנהיג שמאחורי העולם החרדי
ר' מספרת כי הוצעו לה "3,000 ש"ח לבילוי כזה, של ערב שלם. היא (הסרסורית. ט"פ) טענה שגם לא חייבים ממש לקיים יחסים. אפשר רק את כל מה שמסביב".
מנוצלות לרעה
עד כמה התופעה מוכרת וידועה? פייני סוקניק, יו"ר ומייסדת ארגון "באשר תלכי", המסייע לנשים במצבי פרידה מהמגזר הדתי והחרדי, לא מופתעת. "אני מכירה את התופעה הזו כבר תקופה ארוכה. הרבה מאוד יודעים, והרבה מאוד שותקים", היא אומרת. "אף אישה לא תרצה להודות בפומבי שהציעו לה משהו כזה, לכן אין תלונות או משהו רשמי שאפשר לעבוד איתו".
סוקניק מוסיפה כי "להיות אישה פרודה או גרושה במגזר החרדי זה להרגיש בתחתית של התחתית. המצב הכלכלי שמשתנה לרעה מביא נשים רבות למצוקה כלכלית, ועדיין - ישנם ארגוני חסד שלא מסייעים לנשים גרושות. המסר החברתי הוא שאם התגרשת אז זה איכשהו באשמתך. כתוצאה יש מי שמנסים בדרכים שונות לנצל את מצבן הכלכלי המוחלש של אותן נשים ולפעמים אף מצליחים. המחיר האישי שהן משלמות הוא גבוה, ולא תמיד ניתן לתקן את המצב".
פתאום האישה מגלה שהיא חולה
"תהל", מרכז הסיוע לנשים וילדים דתיים, מנהל כבר כמה שנים קו חם עבור נשים וילדים שעברו תקיפה מינית ואונס, ויקיים כנס מיוחד בנושא פגיעות מיניות ממחר (ב') עד יום ד' ("יוצרים קהילה בטוחה - יוצרים תקווה). דבי גרוס, מנהלת המרכז, שמה לב שלאחרונה יש פניות מסוג חדש - נפגעי זנות. "הפניות הן משני הכיוונים", גרוס אומרת. "האחד מגיע מנשים, נערות וגם נערים צעירים מהמגזר שהידרדרו לזנות כחלק מהעזיבה את הבית והדת. מדובר בצעירים וצעירות במצוקה, חלקם הגדול עם רקע של אונס ופגיעות מיניות בעברם".
איך זה קורה?
"לרוב זה מתחיל בקשר טוב, והן לא כל כך מבינות לאן הן נכנסות בתחילת הדרך. וכשהמציאות נחשפת, חלקן פונות אלינו לעזרה. צריך להבין שבחורה שעוזבת את החברה החרדית לא יודעת לרוב מה ההבדל בין אנשים שרוצים קשר - לבין מי שמעוניינים רק בגוף שלהן. לכן אין להן שום יכולת להתמודד עם מה שקורה. אנחנו לא מדברות רק על בנות, אלא גם על בנים נושרים שנופלים בדברים האלה", מדגישה גרוס.
הסוג השני של הפניות מפתיע לא פחות: נשים חרדיות נשואות המגלות שלבן הזוג שלהן יש "תחביב" סודי ומשפיל - לפקוד זונות. "התחלנו לקבל פניות מנשים חרדיות ודתיות שחושבות שהן חיות חיי נישואים ומשפחה נורמטיביים, עד שהן מגלות שהבעל צורך זנות. ברור שעבורן זה שוק נוראי, וגם ברור להן שהן לא יכולות לספר על זה לאף אחד. הבושה וההשפלה - דתית וחברתית גם יחד - פשוט גדולים מדי, אז הן מתקשרות אלינו באנונימיות ומבקשות עזרה".
איך הן מגלות?
"לפעמים הן מגלות אצל רופאת נשים שהן נדבקו במחלת מין. לצערי, אני חוששת יש נשים חרדיות נוספות שאולי מסתובבות עם מחלות מין שונות ואפילו לא יודעות ולא חושדות. הן לא יודעות שבן הזוג שלהן חושף אותן בכלל לדברים האלה".
לדברי גרוס, נכון לעכשיו אין סטטיסטיקה ברורה על השתייכותם המגזרית של צרכני הזנות. עם זאת, גרוס מוסיפה שיודעים כי סמוך לאזורים שבהם ריכוזי אוכלוסייה דתית וחרדית גדולה, כמו ירושלים - לא מעט מהזנאים, כלומר הגברים שהולכים לזונות, הם דתיים וחרדים.
איך הזנאים מצדיקים את ההרגל המגונה הזה מבחינה דתית?
"יש פה הרבה עיוותים חשיבתיים שמעורבים בעניין הזה", גרוס מודה. "יש גברים שאומרים שעדיף להם ללכת לזונה מאשר לעזוב את האישה ולפרק את התא המשפחתי. יש כאלה שטוענים שמאחר שלפי התורה אסור לאונן והאישה נידה, אז הם צריכים ללכת למקום אחר ולקיים יחסים. זה מגיע מתוך מחשבה מעוותת שלגברים אין שליטה על הגוף שלהם ואין לקיחת אחריות והתמודדות. היה גבר שהגיע לפגישת ייעוץ איתי כי אחותו סיפרה לו שהיא זוכרת שהוא עשה לה דברים כשהייתה צעירה. הוא אמר לי: 'אני לא הבנתי את ההבדל בין לאונן ולגעת בה'. ברור שהוא הבין את ההבדל, אבל זה יושב על איזו תפיסה מעוותת שצריך לטפל בה".
הדבר הראשון שגרוס מייעצת לנשים המגלות כי נישאו לזנאי - הוא ללכת ולהיבדק מייד. הדבר השני - לשוחח עם הבעל וללכת איתו לטיפול. "לצערי, רוב הנשים נמצאות לבד עם הסוד. הן לא יודעות שהן יכולות להתקשר אלינו ולקבל סיוע אנונימי לכל אורכו. זה מאוד חשוב כי הבושה פה היא מאוד גדולה".
"מדאם" תוצרת בני ברק
ר', שדבריה הובאו בתחילת הכתבה, היא דוגמה לתופעה של "הסדרים מיוחדים" ו"שידוך" בין נשים גרושות לגברים חרדים אמידים, לטובת שירותי מין בעד תמיכה כלכלית נדיבה. כאמור, לרוב אחראית על החיבור אישה חרדית אחרת, המתפקדת כ"מדאם" מתוחכמת.
נ', גרושה חרדית גם היא, מצאה את עצמה מקבלת הצעות לאחר שהצטרפה לקבוצת תמיכה ברשת החברתית לגרושים וגרושות חרדים: "הם איתרו אותי דרך שם", מספרת נ' בריאיון מיוחד ל-ynet. "מישהו צירף אותי. אני אפילו לא יודעת מי. אחרי זמן קצר מאוד קיבלתי פנייה. הראשונה סיפרה לי שיש איזה חסיד מברוקלין שמגיע לישראל שלוש פעמים בשבוע ומוכן לשלם ששת אלפים שקלים על מסאז' ממישהי גרושה - ודווקא חרדית.
"שתביני, היא (המשדלת. ט"פ) נזהרת לא להציע במפורש יחסי מין, אבל ברור לי וגם לה שהכסף הוא לא על עיסוי אלא על הרבה מעבר. הפנייה השנייה הגיעה מאישה אחרת, שאמרה שיש לה לקוח שמחפש גרושה שנראית טוב לקשר מיני תמורת תמיכה כספית נדיבה. היא שאלה אם יש לי חברה שתרצה, ושוב היה ברור שהיא בעצם שואלת אותי את השאלה הזו".
נ' מדגישה: "אני לא מדברת על הצעות מגברים, שגם את זה היה לי לא מעט. זה אנשים ששלחתי להם קורות חיים, ואמרו לי שיש להם בראש 'משרה אחרת' עבורי; או שהצהירו שהם מוכנים לתמוך בי כלכלית בתמורה ליחסי מין. אני מדברת על נשים חרדיות שפנו אליי בהצעות כאלו, ולא רק אליי. יש לי חברות גרושות נוספות שהן פנו אליהן".
"כשאת גרושה והגרוש לא תמיד משלם מזונות, ואין לך כסף לשלם שכירות, אז את יכולה בקלות ליפול כי מציעים לך", מספרת י', גרושה אחרת, שקיבלה הצעה אך לא נפלה בפח. "אני אדם מאוד חזק ושרדתי. לא היה קל, אבל שרדתי. מצד שני אני מאוד מבינה את מי שלא מצליחה. הרבה פעמים זה ממש ילדות צעירות. גרושה בת 21 עם תינוקת. צריך לחיות איכשהו. כשאת רואה חד-הורית שבקושי הצליחה לשרוד את החודש מבלה כל שבועיים בחו"ל וקונה מותגים של 'דיור' ו'שאנל', ברור לך מה קורה שם ואיזה מחיר היא משלמת על זה".
ולמה הן לא אומרות מילה?
"למה כן? בסוף יאשימו אותן שבטח באיזושהי צורה הן שידרו את זה שהן פתוחות להצעות כאלו. גם כשזה לא נכון, כל אחת עמוק בתוכה מתמודדת עם המחשבה שהיא איכשהו הזמינה את זה".
רחלי רושגולד, המנהלת את ארגון "לא תשתוק" לחשיפה וליווי של נפגעי מין בחברה החרדית, התוודעה לנושא אף שלא זו הייתה מטרת הארגון שהקימה. "הרבה פעמים הן עצמן לא מבינות שזה שידול לזנות. שאם הבוס רוצה ממנה מין בתמורה להעלאה בשכר, או בכלל כדי לשמור על מקום העבודה - זה לא בסדר. אם בפדופיליה מדברים על מניעה ומוגנות, גם כאן זה מאוד חשוב. נשים גרושות הן אוכלוסיית היעד. בדרך כלל כשהן פונות לעזרה הן מקבלות את הצעות השידול האלו, ולא תמיד הן יכולות להגיד לא".
הרבנים לא מודעים
הנתונים שיש בידי המדינה על תעשיית המין בישראל מצביעים על כ-12,040 אנשים ונשים שחיים במעגל הזנות, יותר מעשירית מהם - קטינים וקטינות, מעל ל-60% - אימהות לילדים. 76% מהנשים במעגל הזנות מעוניינות לצאת ממנו אם יהיו להן אפשרויות תעסוקה אחרות.
לדברי ד"ר יעלה לב-רז, אנתרופולוגית מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב והמכללה האקדמית, החוקרת את תעשיית המין הישראלית, נכון להיום אין מחקרים הממפים את צריכת הזנות בישראל לפני מאפיינים סוציו-אקונומיים או דתיים.
"יודעים שזה בערך 10% מהאוכלוסייה, לכן זה ממש לא כל גבר", היא אומרת. "מצד שני, הצרכן יכול להגיע מכל מגזר, גיל, עדה או מעמד כלכלי. אין שום מאפיין אחר שמייחד אותם. הסקר הלאומי שבחן את תופעת הזנות בישראל לא בדק את ההיבט של הצרכנים בכלל. מאחר שזה כאמור מכל מגזר, אפשר להניח שגם החברה הדתית והחרדית היא חלק מזה.
"אני חקרתי שיחות של צרכני מין ברשת, ויכול להיות שהנגישות של חרדים לרשת היא פחותה יותר. זה אומר שהם לא רצים אחר כך לספר על זה. אבל אני סבורה שבכל חוק בנושא הזנות חייבים להבנות היבטים שיקומיים גם לגברים. הם לא אנשים שפלים או סדיסטיים, אלא פעמים רבות חסרי מודעות לחלוטין למה שהם עושים. אי אפשר למגר את זה בלי חינוך והבנה. אנחנו צריכים לטפל בשני הצדדים".
עד כמה המנהיגים הרוחניים בציבור הדתי והחרדי ערים לתופעה? גרוס טוענת שבניגוד לפדופיליה - שם יש התגייסות מלאה לטיפול בתופעה - תופעת הזנות איננה מוכרת דיה. "הכנס הקרוב, שאנחנו מקיימים ב-29-27 בנובמבר בקראון פלזה בירושלים, יהיה הבמה הראשונה שבה הנושא יעלה. אני חוששת שרבים לא מודעים. יכול להיות שיש חלק שמכירים מקרה כזה או אחר שקשור לנושא, לא אהיה מופתעת מכך, אבל כתופעה? רובם לדעתי לא נתקלו בנושא וחלק מהעבודה שלנו יהיה לעדכן אותם בזה.
"בסך הכול, גם בציבור החרדי יש התעוררות גדולה בנושא פגיעות מיניות, וסדנאות למוגנות מתקיימות כמעט בכל מקום, כמובן בהתאמה לרגישות הדתית. ייתכן שנצטרך להרחיב את המיזמים האלה גם בנושא זנות, בדרך המותאמת למגזר הדתי או החרדי".
"מחקרים מראים שכל גבר עשירי צורך זנות"
עורכת הדין ניצן כהנה, מנהלת שותפה במטה למאבק בסחר בנשים וזנות, חושפת כי רק לאחרונה הבינה המדינה שתעשיית הזנות מתקיימת גם במגזר הדתי והחרדי: "ישנה הבנה בשטח וברשויות כי השיקום לגברים ולנשים מהציבור החרדי הכלואים במעגל הזנות צריך להיות ייחודי ומותאם, בפרט כאשר מדובר בתופעה כה מושתקת. השתתפנו לאחרונה בדיונים בנושא, ואנו מפצירות ברשויות המדינה לפעול להקמתם של מענים שיקומיים ייעודיים לאוכלוסייה זו בהקדם האפשרי".
עו"ד כהנה מוסיפה כי "תעשיית הזנות מתבססת על ניצול החוליות החלשות ביותר באוכלוסייה, וכך קורה גם בסיפורן הקשה של הנשים החרדיות שמשודלות לזנות. מנצלי הנשים יודעים למצוא את החלשות ביותר, אשר במקום שיקבלו תמיכה במצוקתן הקשה, מופקרות לעולם שכולו ניצול וביזוי.
"לא בכדי הקריאה הטרומית של הצעת חוק 'המאבק הלאומי בצריכת זנות ומתן סיוע לשורדות זנות' עברה פה אחד בכנסת, בתמיכת 74 חברי כנסת מכל קצוות הקשת הפוליטית. כחלק משינוי התודעה הרחב קמה בשנה האחרונה הקואליציה הדתית למאבק בזנות, המורכבת מארגונים מרכזיים בציבור הדתי-לאומי, וקוראת בקול ברור לאסור צריכת זנות בישראל.
"הפגיעה של צרכני הזנות בנשים היא אותה פגיעה - ולא משנה מאיזה מגזר הגיע הצרכן. מחקרים מראים שכל גבר עשירי צורך זנות. מדובר בגברים מכל שכבות האוכלוסייה: יהודים ולא יהודים, נשואים ורווקים, מהפריפריה ומהמרכז וכן - דתיים, חרדים וחילוניים".
