הסיפור שמאחורי "נרותיי הזעירים": היוצרים העיוורים שזכרו את האור
"נרותיי הזערורים", "הוי נרות קטנים", "האורות הרכרכים" ו"נרותיי הנחמדים": המון תרגומים קדמו לשיר ששרים בכל גן, אבל הסיפור שמאחורי השיר "נרותיי הזעירים" מרגש לא פחות מהשיר עצמו: נדודים מאירופה לארה"ב, עבודה בסדנאות היזע, אובדן הראייה - ושיר שנולד מזיכרון האור של המשורר וגם של המלחין
לא מעט מן השירים העבריים (וכמובן גם משירי החגים שלנו) מושאלים משירים ביידיש או מנעימות זרות. אחד מהם הוא השיר היפה והנוסטלגי שאנו מכירים כיום בתור "נרותיי הזעירים". שיר זה נולד למעשה ביידיש, בשם "די חנוכה ליכט", וסיפורו מתגלה עכשיו בפרויקט חדש של "הספרייה הלאומית" - "הסיפור מאחורי".
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות >>
כל מה שרציתם לדעת על חנוכה - בעמוד המיוחד שלנו. היכנסו
את המילים כתב העיתונאי והמשורר היידי החשוב מוריס רוזנפלד. רוזנפלד, יליד פולין, היגר לארצות הברית ועבד שם כחייט במתפרה. בכל רגע פנוי היה כותב שירים ביידיש על גורלו, גורל אחד הפועלים העמלים ללא הרף בעבודת פרך ב"סדנאות היזע" באמריקה.
עוד חנוכה בערוץ היהדות:
- מחקר: נס פך השמן נעלם מספרי ההיסטוריה
- למה חז"ל לא אהבו את המכבים
- מצעד הפסטידוס: האלטרנטיבה הדתית לחג הפסטיבלים
שירי הפועלים היהודיים שלו, "שירי סדנת היזע", התפרסמו, תורגמו וזכו לתהילה בגרמנית, אנגלית, צרפתית, איטלקית, רוסית, פולנית, צ'כית ואפילו יפנית, וכך קנה רוזנפלד את עולמו בתור משורר חשוב.
חייו של המשורר רוזנפלד היו טרגיים. בנעוריו נאלץ לעזוב את לימודי התורה, וכבר בגיל 14 נעשה לפועל. הוא נדד מארץ לארץ אחר פרנסה וביקש להגר עם משפחתו לאמריקה. כשהגיע לאמריקה חווה על בשרו את חיי ההגירה הקשים על כל עליבותם.
ב-1905 נפל עליו אסון גדול: יוסף, בנו יחידו, מת כשהיה רק בן-15. בעקבות הטרגדיה נפגעה בריאותו של רוזנפלד קשות, הוא נעשה משותק בחצי גוף, וראייתו נחלשה מאוד עד כדי עיוורון. זה היה מצבו כשחיבר את שירו המפורסם על נרות החנוכה.
השיר העצוב הפך לשיר תקווה
השיר "די חנוכה ליכט" נפוץ בעולם וזכה לחיים חדשים בזכות לחנים ושלל תרגומים. ב-1908, לכבוד ביקורו של רוזנפלד באירופה, שם זכה לכבוד ויקר, הלחין את השיר המוזיקולוג פרופ' צבי הרמן ארליך. ארליך איבד את מאור עיניו כשהיה בן תשע. וכך הביאו לנו שני היוצרים העיוורים את אחד השירים היפים והמרגשים על חג האורים, שאותו חיברו בהשראת הזיכרון של האור.
במקור היה שירו של רוזנפלד שיר נוגה, והסיפורים שסיפרו הנרות – עצובים. אך עם השנים והאירועים ההיסטוריים שהתרחשו בהן, דוגמת הצהרת בלפור והתחייה הלאומית של העם בארץ ישראל, כמעט כל התרגומים לעברית עשו את השיר לאופטימי ומלא תקווה.
הפעם הראשונה שבה שרו את השיר בעברית, בארץ, הייתה ב-1913, והוא נקרא אז "הוי, נרות קטנים". מחבר התרגום ההוא נותר עלום, אבל ידוע שמי שהביא את הלחן ארצה היה המלחין והמורה חנינא קרצ'בסקי, ושבזכותו באותה שנה שרה את השיר "מקהלת הגימנסיה העברית הרצליה" בחגיגות החנוכה.
המון תרגומים לשיר קטן אחד
כעבור שנים תרגם את השיר מחדש קדיש יהודה סילמן וקרא לו "האורות הרכרכִּים". את הגרסה הזו הפיצו בכל בתי הספר בארץ בשירון העברי הראשון, שירון בהוצאת לוין קיפניס, שנקרא "שירים לבית הספר".
אבל בזאת לא תמו סיפורי "הנרות הזעירים", ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה תורגם שוב, הפעם על ידי המלחין בנימין עומר (חתולי), שקרא לו "נרותיי הנחמדים".
על התרגום המוכר לשיר שאנו שרים עד היום אמון ראובן גרוסמן (אבינועם). בידיו הפך השיר "די חנוכה ליכט" ל"נרותיי הזעירים" תחילה, ואחרי כן, בתרגום נוסף שלו, ל"נרותיי הזערורים". מעניין אילו עוד סיפורים יספרו לנו הנרות הזעירים ובאיזה אור יאירו את החגים והימים שעוד יבואו.
לקריאה נוספת: מאמרו של חוקר הזמר העברי אליהו הכהן: "נרותי הזעירים: קורותיו של שיר חנוכה ומלחינו", כתב העת "אריאל" 191 (2010).
- לעוד סיפורים היסטוריים היכנסו לבלוג הספרייה הלאומית, כאן
לפנייה לכתב/ת 
