שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    אני כאן בגלל בעלי: התורה ניתנה לגברים
    השפה זכרית וההתייחסות היחידה לנשים היא בקשר לגבר שאיתן: כֵּיוון שהבנים בלי ספק מוזמנים להֵיכל התורה, אפשר לבקש מהם לברר עבורנו האם גם אנו יכולות להיכנס. ובכן, אל דאגה, הבנים כבר עשו את המהלך הזה, ובחרנו עבורנו

    אין גוף ניטרלי

    את השיעור של חיי בעניין "הגוף הניטרלי", בשפה העברית, קיבלתי לפני שנים כשלמדתי תלמוד במכינה קדם-צבאית. באותה תקופה כבר החלטתי להחליף בהרצאותיי באופן אקראי בין "לשון נקבה" ל"לשון זכר".

     


     

    << הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

     

    מניסיוני בקבוצות צעירות ובניגוד למבוגרות, יש נטייה להתלהב מקריאת טקסטים בארמית, וכשאני שואלת בקבוצות אלו: "מי רוצה לקרוא" - ההיענות גדולה. ובכל זאת, היענות הבנים הייתה תמיד גדולה מהיענות הבנות ואני תהיתי לפשר הדבר.

     

    באותה פעם שאלתי (בדרכי הרנדומלית): "מי רוצָה לקרוא?" הבנים אמנם ידעו שאני ששאלתי מכוונת גם אליהם, אולם בשניות שבהן נערך מוחם להבנה זו, הבנות כבר הספיקו להתנדב ואחת מהן זכתה במשימת הקריאה. באותו רגע הבנתי מדוע תמיד הקדימו הבנים המתנדבים את הבנות. באותו רגע החלטתי שהתיקון החברתי יהיה במעבר זמני לדיבור בלשון נקבה, עד שהקהילה תמצא פתרון מאוזן.

     

    הנשים מסולקות מהבמה

    אנו ניצבות השבת בפתחו של הספר השני בחמשת חומשי תורה, זה הפותח את החלק הפרקטי שלה: בניית המשכן, הקורבנות, חוקי האוכל, המין וימי החג והמועד. ככל שתעמיק התורה בעיסוק בצדדים הפורמאליים של החיים היהודיים, ילך וידעך מקומן של הנשים. אמנם גם בספר בראשית הנשים לרוב אינן הגיבורות הראשיות של הסיפורים, אך כיוון שמדובר על ספר העוסק בסיפורי משפחת המוצא שלנו, נשים רבות נוכחות בו גם אם כגיבורות מישנה.  

     

    לבית המדרש של הטוקבקים - גללו מטה

    לבית המדרש של הטוקבקים - גללו מטה

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

     

    בספר שמות אנו הופכים לעם והמוקד הדתי נע מהמשפחה אל המרחב הציבורי; המשכן, הכהונה וההנהגה הדתית-פוליטית. בניגוד לתא המשפחתי, במרחבים אלה הצליח המונותאיזים להדיר באופן כמעט מלא את הנשים, וכך הופכת התורה, בארבעת הספרים הבאים, לתורה גברית.

     

    מדוע נכתבה התורה בלשון זכר?

    לכאורה יש תשובה פשוטה לשאלה זו. לשון זכר, יאמרו לנו, היא בעברית גם הלשון הניטרלית, זו המיועדת לזכר ולנקבה כאחד, ולכן בעודי פונה לשני המינים בלשון נקבה אני פוגעת בחוק בסיסי של השפה העברית, ואילו מצוות התורה שניתנו לכל קהל ישראל נאמרו בלשון זכר.

     

    האמנם?

    תשובה זו יכולה לשכנע במבט ראשון בלבד, שכן קריאה קפדנית של חוקי התורה תעיד שפעמים לא מבוטלות התורה פונה רק לגברים ואין אפשרות לקרוא אותה כפונה אל הגברים ואל הנשים כאחד. וכאן מקור הבלבול – אם לשון זכר היא הלשון הניטרלית בעברית, כיצד נדע מתי מתכוונת התורה לדבר רק עם הבנים ומתי גם אנו, הבנות, מוזמנות לשיחה. ננחש? אולי נשאל את הבנים ונבקש מהם לבדוק עם אלוהים אם גם אנחנו מוזמנות?

     

    שימוש בלשון זכר היא בחירה פוליטית המשרתת את הפטריארכיה, המסר שמעביר שימוש זה הוא שהגברים תמיד מוזמנים לחגיגה, והנשים תמיד מוזמנות להתלבט. זה בדיוק מה שקרה לתלמידות ולתלמידים שלי עד שהחלטתי להשתמש בלשון נקבה.

     

    הדוגמה הפשוטה

    עשרת הדברות הן לב חוקי התורה, ולכאורה אין ספק שניתנו לכל הקהילה, אלא שקריאה מדוקדקת מעלה שאלה ביחס למקומנו, הנשים, בחוקי יסוד אלה. השאלה עולה בבירור ביחס לאיסור לחמוד (שמות כ', י"ד): "לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ".

     

    אם חוק זה נכתב גם לנשים, הרי שעלינו לקרוא: "לא תחמדי בעל רעותך". אלא שידוע שאיסורי המין של הנשים והגברים אינם זהים (למשל: לגבר מותר לשאת כמה נשים ולאישה אסור לשאת כמה גברים) וקשה להחליט האם החוק פונה לחמדנותם של הגברים בלבד, או מניח סימטריה בין חמדנות נשית לגברית?

     

    נמצאנו למדות שהפנייה בלשון זכר מכילה את כל הגברים בקהילה, ומשאירה את שאלת השייכות הנשית בספק.

     

    אפשר לשאול את הבנים

    כֵּיוון שהבנים בלי ספק מוזמנים להֵיכל התורה, אפשר לבקש מהם לברר עבורנו האם גם אנו יכולות להיכנס. ובכן, אל דאגה, הבנים כבר עשו את המהלך הזה, ובמקומות המתאימים מבחינתם הם בחרו לקרוא את לשון הזכר כפנייה אל הגברים בלבד, לעומת מקומות אחרים שבהם פנייה זו מכוונת לשיטתם לנשים ולגברים כאחד.

     

    כך, למשל, כשעולה השאלה הקריטית בחשיבותה האם גם נשים נכללות במצוות לימוד תורה, קובעים החכמים קצרות ונחרצות (קידושין כט, ב): "ולימדתם אותם את בניכם - ולא בנותיכם". לפי אותו היגיון אפשר היה גם לומר "לא תרצח" – ולא "לא תרצחי" וכך ביחס לכל התורה כמעט.

     

    אלא שזה מחיר נוסף של השימוש בלשון זכר כלשון סתמית – הדורות הבאים יוכלו לפרש את הפנייה הזו כמצמצמת או כמרחיבה לפי המיית ליבם ובלי אפשרות לביקורת.

     

    נידה? עניין של בעלך

    אחת הראיות החזקות לכך שהתורה נכתבה למען הגברים של הקהילה, היא שגם במקרים שבהם מתוארים חוקים החלים על נשים, המקרא פונה פעמים רבות אל הגברים המופקדים על נשותיהם ולא אל הנשים עצמן.

     

    כך למשל חוק הנידה שלפנינו (ויקרא י"ח, י"ט): "וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ". החוק לא מורה לאישה כיצד עליה לנהוג בימי המחזור, אלא עסוק בשאלת האיסורים החלים על הגבר ביחסיו איתה. גם חוקי העריות מנוסחים, ברוב המקרים, כאיסורים המופנים אל גברים ביחס לנשים שונות, ולא כפנייה לשני המינים.

     

    לא רק הנשים

    התורה היא יצירה שמכוונת אל האוכלוסייה הגברית השלטת; הכהנים, המנהיגים ובעלי הבתים. נשים ממשפחות אמידות, שפחות ועבדים, ילדות וילדים, גרות וגרים, עניות ועניים הם מושא למצוות התורה אבל לא קהל היעד שלה. ההתמודדות החברתית שלנו היא מול תורה שהשלימה עם הריבוד החברתי בן זמנה, גם כשהיא נאבקה במחירים האכזריים שהוא גובה.

     

    אז מה עושות?

    ראשית, מבינות שזה המצב, זו המורשת המקראית. אני לא מהממהרות לחפש פתרונות ונדמה לי שמותר לנו לשהות עם הקושי הזה, לבחון אותו; את ממדיו ואת משמעויותיו. ולהבין, פשוט להבין מה היה, לשאול מה אנחנו רוצות שיהיה, ומה עומקם ורוחבם של הפערים בין השניים.

     

    פערים בין ערכי העבר לערכי ההווה הם לחם חוּקה של קהילה מסורתית. חז"ל לא נבהלו מהפערים האלה ואפילו ששו לקראתם כמוצאי שלל. הפערים מאפשרים לפרשנות יצירתית ולאומץ לב למצוא מקום של כבוד בעולם. המוּדעות לפערים היא ההזדמנות שלנו להביא לידי ביטוי את הברכה: "אתה חונן לחווה ולאדם דעת, ומלמד לאנוש בינה".

     

    ובבית המדרש של הטוקבקים

    יקירתי / יקירי בכינוי "כל האמת בפנים" אני מעריכה מאוד את נחישותך להעביר ביקורת על הרפורמים, ואני רוצה להציע לך לכתוב אתי יחד את אחד הטורים הקרובים. זה לא יהיה טור של התנצחות סביב הרפורמה אלא דברי תורה של ממש. מתאים? אשמח להמשיך את הקשר במייל האישי שלי wg@netvision.net.il

     

    חברות יקרות, חוק עונש המוות למחבלים עבר בקריאה טרומית, והנפש היהודית שלי הומייה ומבועתת. בסרטון אני מסבירה מדוע כיהודיות עלינו לעצור את האסון הזה.

     

    לכל הטורים של רוחמה וייס

     

    שבת שלום!

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים