אני כאן בגלל בעלי: התורה ניתנה לגברים

אין גוף ניטרלי

את השיעור של חיי בעניין "הגוף הניטרלי", בשפה העברית, קיבלתי לפני שנים כשלמדתי תלמוד במכינה קדם-צבאית. באותה תקופה כבר החלטתי להחליף בהרצאותיי באופן אקראי בין "לשון נקבה" ל"לשון זכר".

<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

מניסיוני בקבוצות צעירות ובניגוד למבוגרות, יש נטייה להתלהב מקריאת טקסטים בארמית, וכשאני שואלת בקבוצות אלו: "מי רוצה לקרוא" - ההיענות גדולה. ובכל זאת, היענות הבנים הייתה תמיד גדולה מהיענות הבנות ואני תהיתי לפשר הדבר.

הנשים מסולקות מהבמה

אנו ניצבות השבת בפתחו של הספר השני בחמשת חומשי תורה, זה הפותח את החלק הפרקטי שלה: בניית המשכן, הקורבנות, חוקי האוכל, המין וימי החג והמועד. ככל שתעמיק התורה בעיסוק בצדדים הפורמאליים של החיים היהודיים, ילך וידעך מקומן של הנשים. אמנם גם בספר בראשית הנשים לרוב אינן הגיבורות הראשיות של הסיפורים, אך כיוון שמדובר על ספר העוסק בסיפורי משפחת המוצא שלנו, נשים רבות נוכחות בו גם אם כגיבורות מישנה.  

מדוע נכתבה התורה בלשון זכר?

לכאורה יש תשובה פשוטה לשאלה זו. לשון זכר, יאמרו לנו, היא בעברית גם הלשון הניטרלית, זו המיועדת לזכר ולנקבה כאחד, ולכן בעודי פונה לשני המינים בלשון נקבה אני פוגעת בחוק בסיסי של השפה העברית, ואילו מצוות התורה שניתנו לכל קהל ישראל נאמרו בלשון זכר.

האמנם?

תשובה זו יכולה לשכנע במבט ראשון בלבד, שכן קריאה קפדנית של חוקי התורה תעיד שפעמים לא מבוטלות התורה פונה רק לגברים ואין אפשרות לקרוא אותה כפונה אל הגברים ואל הנשים כאחד. וכאן מקור הבלבול – אם לשון זכר היא הלשון הניטרלית בעברית, כיצד נדע מתי מתכוונת התורה לדבר רק עם הבנים ומתי גם אנו, הבנות, מוזמנות לשיחה. ננחש? אולי נשאל את הבנים ונבקש מהם לבדוק עם אלוהים אם גם אנחנו מוזמנות?

הדוגמה הפשוטה

עשרת הדברות הן לב חוקי התורה, ולכאורה אין ספק שניתנו לכל הקהילה, אלא שקריאה מדוקדקת מעלה שאלה ביחס למקומנו, הנשים, בחוקי יסוד אלה. השאלה עולה בבירור ביחס לאיסור לחמוד (שמות כ', י"ד): "לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ".

אפשר לשאול את הבנים

כֵּיוון שהבנים בלי ספק מוזמנים להֵיכל התורה, אפשר לבקש מהם לברר עבורנו האם גם אנו יכולות להיכנס. ובכן, אל דאגה, הבנים כבר עשו את המהלך הזה, ובמקומות המתאימים מבחינתם הם בחרו לקרוא את לשון הזכר כפנייה אל הגברים בלבד, לעומת מקומות אחרים שבהם פנייה זו מכוונת לשיטתם לנשים ולגברים כאחד.

נידה? עניין של בעלך

אחת הראיות החזקות לכך שהתורה נכתבה למען הגברים של הקהילה, היא שגם במקרים שבהם מתוארים חוקים החלים על נשים, המקרא פונה פעמים רבות אל הגברים המופקדים על נשותיהם ולא אל הנשים עצמן.

לא רק הנשים

התורה היא יצירה שמכוונת אל האוכלוסייה הגברית השלטת; הכהנים, המנהיגים ובעלי הבתים. נשים ממשפחות אמידות, שפחות ועבדים, ילדות וילדים, גרות וגרים, עניות ועניים הם מושא למצוות התורה אבל לא קהל היעד שלה. ההתמודדות החברתית שלנו היא מול תורה שהשלימה עם הריבוד החברתי בן זמנה, גם כשהיא נאבקה במחירים האכזריים שהוא גובה.

אז מה עושות?

ראשית, מבינות שזה המצב, זו המורשת המקראית. אני לא מהממהרות לחפש פתרונות ונדמה לי שמותר לנו לשהות עם הקושי הזה, לבחון אותו; את ממדיו ואת משמעויותיו. ולהבין, פשוט להבין מה היה, לשאול מה אנחנו רוצות שיהיה, ומה עומקם ורוחבם של הפערים בין השניים.

ובבית המדרש של הטוקבקים

יקירתי / יקירי בכינוי "כל האמת בפנים" אני מעריכה מאוד את נחישותך להעביר ביקורת על הרפורמים, ואני רוצה להציע לך לכתוב אתי יחד את אחד הטורים הקרובים. זה לא יהיה טור של התנצחות סביב הרפורמה אלא דברי תורה של ממש. מתאים? אשמח להמשיך את הקשר במייל האישי שלי wg@netvision.net.il