ביקורת סרט - "מאבדים את זה": ככה עושים קומדיה פרועה על נשים
לא רק שהקומדיה "מאבדים את זה" על הורים שמנסים למנוע מבנותיהן לאבד את הבתולים בנשף הסיום מצחיקה, אלא שהיא גם מצליחה לשלב בחוכמה בין רגעי נונסנס לשיחות נפש. האם זה מה שקורה כשנשים מביימות נשים או שמדובר ביוצרת מוכשרת במיוחד? כך או כך - הסרט מומלץ
"מאבדים את זה" (Blockers) מתבלט בין הקומדיות הבוטות של השנים האחרונות כסרט המצליח לאזן בין הסצנות משולחות הרסן לרגעים של שיחות נפש. ההתנהגות הפרועה בקומדיות אלו מתרחשת באזור הדמדומים הרחב הקיים בתרבות העכשווית בין נעורים לבגרות. מבוגרים שרוצים לחזור לימי הזוהר הפרועים (Old School מ-2003, "שכנים" מ-2014), ובני נוער שמנסים לעשות את הקפיצה לעולם הבוגרים (או, לפחות, הבוגרים מינית) בנוסח "סופרבאד - חרמן על הזמן" מ-2014. הסיטואציה הקרנבלית בבסיס העלילה היא "המסיבה" – בין אם מדובר במתחם סטודנטיאלי שבו כל יום הוא הזדמנות לבכחנליה של מוזיקה, סמים אלכוהול וסקס או, לחילופין, ההתמקדות בלילה פרוע אחד שבו יש מסיבה שיוצאת משליטה.
"מאבדים את זה" עוסק גם בחוויה של המבוגרים וגם של הצעירים בעודו משתמש באופציית המסיבה שיצאה משליטה. העלילה נעה בשני צירים שמצטלבים מספר פעמים: בראשון יש שלושה הורים שהופכים למעורבים בניסיון לשבש את אובדן הבתולים המתוכנן של בנותיהם בערב נשף הסיום של התיכון. בשני, אותן בנות, שלוש חברות ילדות, מגיעות לרגע החשוב של חציית הסף המיני. השם הלועזי של הסרט הוא קיצור "נקי" של המושג Cockblockers – ולכן מעמיד במרכז את התפקיד אותו לוקחים לעצמם ההורים. השם העברי לוכד את שני הצדדים: מי "מאבד" ומהו ה"זה"? – ההורים שמאבדים עשתונות נוכח המיניות של בנותיהם או הנערות והאיבוד אותו הן מתכננות.
בפרולוג מתגבשות שתי הקבוצות. ג'ולי בת השש מתקשה להיפרד מאימה ליסה (לזלי מאן) ביום הראשון לתחילת הלימודים, אך מהר מאוד שתי ילדות הנקראות קיילה וסאם מתחברות אליה. מהצד השני נמצאים מלבד ליסה גם האבות הגאים של שתי הילדות – מיצ'ל (ג'ון סינה) והאנטר (אייק ברינהולץ). אם הילדות הופכות לחברות אז גם ההורים שלהן יהפכו לקרובים.
במעבר המהיר לסיום הלימודים הבנות כבר עומדות לפני נשף הסיום. בצומת זו האם החד-הורית ליסה מדחיקה את הרגע הקרב שבו ג'ולי (קתרין ניוטון) תעזוב את הבית לאוניברסיטה. ג'ולי התקבלה ל-UCLA הרחוקה, אבל היא מסתירה זאת מאימה. מיצ'ל הוא גבר שרירי וגדל גוף אך ליבו רך כחמאה. אף שבתו קיילה היא ספורטאית חסונה בעלת ביטחון עצמי ולשון חדה, הוא מתעקש להמשיך ולרחף מעליה בדאגנות יתר. האנטר נפרד מברנדה (ג'ון דיאן רפאל) אימה של סאם, ולכן לא היה מספיק בחייה של בתו בשנות ההתבגרות. הוא נחוש לפצות על כך בניסיונו לעזור לסאם להפוך את ערב נשף הסיום שלה לבלתי נשכח.
לבנות כאמור יש תכנונים לערב הנשף. ג'ולי החליטה לאבד את בתוליה לחבר שלה אוסטין (גרהאם פיליפס). קיילה וסאם מחליטות להצטרף והן חותמות על ברית איבוד הבתולין. קיילה בוחרת בקונור (מיילס רובינס) – בחור חביב עם מומחיות בחיבור בין סוגי סמים לדברי מאפה. סאם, שאינה בטוחה בנוגע לנטיותיה המיניות, מחליטה לצאת לנשף עם צ'אד הבלתי אטרקטיבי בעודה לוטשת עיניים באנג'ליקה (ראמונה יאנג).
הנערות מתכננות בסתר, אך תכתובת האימוג'ים שלהן נחשפת לעיניהן הסקרניות של ההורים בסצנה חביבה של פיענוח קוד הסימנים. ליסה ומיצ'ל מתפלצים מהאפשרות שהבנות שלהן תממשנה את החוזה. האנטר, לעומת זאת, מגלה רגישות ואמפתיה לבתו. לא רק שהוא זיהה זה מכבר את נטיותיה, אלא שחשוב לו למנוע ממנה לעשות שקר בנפשה.
עוד ביקורות קולנוע:
נקודת המוצא מהווה פתח לשלל קומבינציות של קונפליקטים. בין חברי כל קבוצה, בין הורים וילדים, וקונפליקטים פנימיים של הדמויות. על התסריט שחלק לא מבוטל ממנו מוקדש ללבטים של נערות ברגעי הכרעה אחראים חמישה גברים. ללא קשר לאיכות הכתיבה נדמה כי מצב זה הוא כמעט בלתי מתקבל על הדעת באקלים התרבותי הנוכחי, אך הבעיה נפתרת בזכות הבמאית קיי קנון.
קנון היא תסריטאית טלוויזיה עטורת פרסים על כתיבה לסדרה "רוק 30", ומשם היא עברה לסדרת סרטי הבנות המצליחה "פיץ' פרפקט". כעת היא משמשת בפעם הראשונה כבמאית והיא עושה זאת בז'אנר שאינו מתבלט בנוכחות משמעותית של נשים במאיות. מאז "מסיבת רווקות" (2011) יש תנופה לקומדיות עם חבורות נשים שמפגינות התנהגות לא פחות פרועה מזו של הגברים. רק ב-2017 יצאו "אימהות רעות 2", "אימהות בהפרעה", "לילה קשוח", ו-Girls Trip. ייתכן כי העובדה שאישה מביימת עוזרת לדמויות להיות קצת יותר עגולות, ולעמעם את התחושה ששיחה בעלת ממד רגשי היא רק אילוץ להעברת זמן עד הסצנה הבוטה הבאה.
השחקנים בכללותם עושים עבודה סבירה עד טובה. הצד של השחקנים המבוגרים נסמך היטב על הפרסונות המוכרות שלהם. לזלי מאן שצברה קילומטראז' נאה של נשים קצת לחוצות בסרטי בעלה ג'אד אפטאו ושות' זוכה לסצנה של הומור פיזי שאותו היא מבצעת היטב. סינה, כוכב היאבקות שביצע קרוסאובר מוצלח למשחק, פוסע עוד צעד בדרך שהתווה הסופרסטאר דווין "דה רוק" ג'ונסון. הדימוי של הגבר החסון להפליא אך הרגיש ששירת אותו בסרט של איימי שומר "אסון מהלך" (2015) מפותח כאן היטב. ברינהולץ כבר שיחק לא פעם את הסיידקיק המרושל אך החביב (למשל ב"שכנים") ועושה וריאציה אבהית על דמות זו.
ולבסוף יש להתייחס לאלמנט המהותי - עד כמה הסרט מצחיק? מבחינה זו הוא לא משתווה למיטב של סוג סרטים זה, אך הוא בוודאי לא משתרך הרחק מאחור. סצנת שתיית אלכוהול שלא כדרך הטבע, ואחת שבה יש משחק תופסת ארוטי הנעשה בכיסוי עיניים יספקו תמורה מלאה לכספם של הצופים.
