שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    פרויקט גיוס המונים, גרסת 1938: כך שרדה ארץ ישראל המנדטורית בזכות "כופר היישוב"

    הרבה לפני שהפך לצומת החוצץ בין רמת גן לגבעתיים, היה כופר היישוב מעין בנק לגיוס כספי תמיכה משכר העובדים בארץ ישראל, כדי לממן את הישרדותו של היישוב היהודי מול פרעות הערבים

    עשר שנים בדיוק לפני הכרזת המדינה כבר הונהג בארץ ישראל המנדטורית מס ביטחון - "כופר היישוב". 

     

    עוד כתבות במדור "כשבגרוש היה חור"

    כך השתמשה ישראל ב"קוקה קולה" כדי לסדוק את החרם הערבי

    המזימה שכשלה: כך גירשו הבריטים את ארץ ישראל מגוש השטרלינג

     

    אין מדובר במס הדומה למיסי החובה, ההיטלים או מלוות הביטחון שהוטלו בשנים שלאחר מכן למימון מלחמות ישראל. המגבית שהחלה בשנת 1938 היתה דומה יותר למגבית 1955 - תרומות יהודי הארץ ל"קרן המגן" שהיו תגובה עממית ספונטנית לחימוש הצבא המצרי בנשק חדיש מצ'כוסלובקיה פחות מעשור אחרי תבוסתו במלחמת העצמאות. בשתי המגביות - התקבלה כל תרומה, ולכספות הבנקים נדחסו גם פמוטי כסף, תכשיטי זהב ושקי בגדים.

     

    החרב הייתה על הצוואר, תרתי משמע

    בשנות המנדט, הממשלה הבריטית לא גבתה מס הכנסה וגם לא הקציבה גרוש להגנת היישוב היהודי מגלי הטרור הערבי-פלסטיני שהגיעו לשיאם בשנים 1936-38. הנהגת היישוב התפרנסה בקושי משארית התרומות לקק"ל שהלכו לרכישת קרקעות ולהקמת יישובים. להסתדרות, השליטה בפועל, היו לפחות מסי החברים שנוכו משכרם ומימנו חלק לא מבוטל מהוצאות המפעל הציוני - גם של ההגנה - ביד רחבה אמנם, אבל צנומה. רוב העובדים חיו על משכורות שהיו ברמה שואפת לאפס.

     

    הגנת היישוב מהטרור הפלסטיני הפכה לצורך קיומי. הטרור פרץ בגלים בשנות ה-20 וה-30. האחרון, שהחל ב-1936, היה המסוכן והארוך ביותר. לערבים זה היה "המרד הגדול" נגד הממשלה שתחתיה התפתח הישוב היהודי. במכבסת המלים העברית היו אלה רק "מאורעות". אבל בחדרי חדרים הנהגת היישוב היתה על סף פאניקה. הגל הרביעי שפרץ באביב 1936 תפס את ארגון ההגנה מפורר, בלתי מוכן, במשבר שלאחר פילוג, שמתנהל במבנה מפוצל של סניפים ללא הנהגה מרכזית. 

    אזרחים תורמים כספים לקרן כופר היישוב של ההגנה (צילום: קלוגר זולטן)
    אזרחים תורמים כספים לקרן כופר היישוב של ההגנה(צילום: קלוגר זולטן)

    אזרחים תורמים כספים לקרן כופר היישוב של ההגנה (צילום: קלוגר זולטן)
    (צילום: קלוגר זולטן)

    ב-1938, 20 חברי הנהגת הוועד הלאומי של היישוב היהודי, כולם נציגי מפלגות, עשו יד אחת והחליטו על רפורמה מקיפה שהתבקשה מזמן בארגון ההגנה. היא חיסלה את שלטון הסניפים המבצעי בהקמת המפקדה הארצית, ואת שלטונם הכלכלי בהקמת קופה ארצית, במקום הקופות המחוזיות שניזונות מהתרומות המקומיות. לקופה הארצית קראו "כופר היישוב". את השם הגה דוד רמז, לימים שר התחבורה בממשלת ישראל הראשונה, לדבריו "כדי להדגיש כי מי שמסיבות בריאות, עבודה וגיל אינם יכולים לממן את חובת ההגנה בגופם – ישלמו לקופת ההגנה 'כופר נפש".

     

    משמעות נוספת נבעה מסמל הארגון, מגן צבאי עתיק עם מוטו הקופה – "כופר היישוב – מגן לכפר ולספר", המבטא את החלוקה החדשה של הכנסות הקופה הארצית, כך שגיוס ההון המרוכז בערים יוקדש למימון צרכי הקיום הפיזי והכלכלי של הכפרים ויישובי הספר. רמז היה חבר ועדת המשנה לביטחון, שהוקמה במסגרת הוועדה היישובית הארצית, אשר שסימלה את הרפורמה הארגונית במדיניות הריכוזית ובמבנה הוועד הלאומי. יצחק בן צבי, לימים נשיא המדינה השני, עמד בראש שני הגופים. יו"ר ועדת הביטחון היה יוסף שפרינצק, לימים יו"ר הכנסת.

    בולי כופר היישוב ()
    בולי כופר היישוב

    המהפכה הארגונית התחוללה באולם עיריית תל-אביב ב-24 ביולי 1938, שם התכנס המושב השני של הוועדה היישובית לאישור המלצות ועדת הביטחון. הוחלט ש"למתן ביטחון הכפר יוקדשו 75% מההכנסה ולצרכי ביטחון הערים - 25%; ההכנסה מכל המקומות תרוכז בגזברות ארצית שנבחרה למטרה זו". במלים אחרות, "כופר היישוב" יהיה מכשיר ארצי לגיוס המימון לפעולות ההגנה וקופה מרכזית לתקצוב המפקדה הארצית.

     

    הריכוז התקציבי סייע עד סוף 1939 למימון מפעלים ארציים ומקומיים בעיקר של משטרת הישובים העבריים (הנוטרים), שרשרת יישובי חומה ומגדל, שהכתיבה את גבולות המדינה היהודית בהחלטת האו"ם והקמת הפלמ"ח שהיתה לימים התשתית של רוח צה"ל.

     

    ההיטלים נגבו מכרטיסי תיאטרון וקולנוע

    "כופר היישוב" היה מוסד כספי חוקי שפעל בגלוי בראשות נשיאות ציבורית. הוא גייס כספים מתרומות ובגבייה מסודרת לניכוי תרומה מתוצרת ומשכר העובדים. למשל, קבלת אחוזים מסחורות מיובאות על פי מידע שתרמו עמילי מכס, אך בעיקר מהיטלים עקיפים על מוצרים ושירותים. היה זה אחד הגילויים הארציים והמקיפים להתנדבות היישוב לשלם את המס מרצון, למעט מיעוט של עוסקים, דוגמת העגלונים מוכרי הנפט, שסירבו לשמש "גובי מס". הגביה והניהול הפתוחים היו גם "פרצה הקוראת לגנב", אך ככל הידוע לא נוצלו לרעה ואם כן, העיתונות העברית העלימה עין.

     

    בדרך כלל ההיטלים היו בסכומים סמליים ביחס למחירי המוצרים והשירותים. הם נגבו מכרטיסי נסיעה באוטובוסים בין עירוניים, מכרטיסי תיאטרון, קונצרטים וקולנוע (הסכום הופיע על הכרטיס לפי מחירו), מכל חפיסת סיגריות (18 מיל), גפרורים (1 מיל), צ'ק בנקאי (2 מיל), נפט (לבישול, אפיה וכביסה לפני הגז והחשמל), יין ומשקאות חריפים. רשימה חלקית מאד לדוגמא. היטל שנתי יקר ייחודי בסוגו (100 מיל) נגבה ממי שהחזיק במקלט רדיו שהיה מוצר חדש יחסית בארץ לפני מלחמת העולם. ההיטל נכלל בדמי הרישיון הממשלתי שמוטל על פי חוק משנת 1927 ועד היום על מקלט הרכב.

    אזרחים תורמים כספים לקרן כופר היישוב של ההגנה (צילום: קלוגר זולטן)
    אזרחים תורמים כספים לקרן כופר היישוב של ההגנה(צילום: קלוגר זולטן)
     

    קבלות על ההיטלים, שמחירם לא הופיע על אריזות מוצרים, ניתנו בבולים שהודבקו או כתווים שקיבל העוסק בפנקסים כמו "תו הנפט", או ה"תו למתפלל" תמורת עליות לתורה בבתי הכנסת בשבתות וחגים, או כתוספת קבועה (5 מיל) לחשבונות אירוח בבתי מלון, מסעדות ובתי קפה. ערב הקמת המדינה נותרו במחסני כופר היישוב עשרות אלפי בולי כופר שהיו במתכונת בולי דואר בערכים שונים. הם החליפו זמנית את הבולים החוקיים של הדואר המנדטורי המושבת לקראת תום המנדט, לאחר שהוטבעה עליהם ועל המעטפה החותמת "דואר עברי", בדומה לבולי קק"ל שעליהם הוטבעה חותמת דואר.

     

    ל"כופר היישוב" היתה גם מטבע משלו, אסימון של פח עם שנת ההנפקה בלוח העברי, והערך המקורי הנדיר – "חצי מיל". זו היתה תרומת נהגי האוטובוסים שניתנה לנוסעים כעודף על דמי נסיעה בתקופות של מחסור ב"כסף קטן". הארגון נתן אותו כמזכרת למי שתרמו כלי כסף וזהב בנוסף לטבעת "כופר היישוב" שקבל מי שתרם טבעת נישואין.

     

    כל זה התפתח כשהלירה המנדטורית נשקלה בזהב ונפרטה ל-1,000 מיל, כשבגרוש עם החור היו 10 מיל, ובקיוסקים מכרו סוכרייה במיל וכוס גזוז בגרוש. הפיחותים שאחרי מלחמת העולם הפכו אותו למטבע הלשון העממית "לא שווה אפילו חצי-מיל של כופר היישוב". כיום שווי ה"חצי מיל" 60-80 דולר רק במכרזים לאספנים.

     

    אחרי מלחמת העולם השנייה פחת חלקו של "כופר היישוב" במימון ההגנה, אולם ערב הקמת המדינה נדרש להגדיל את הכנסותיו בפקודת דוד בן גוריון. הוא סייע למאמץ של מלחמת העצמאות בתרומה לא מבוטלת של 304 אלף לירות מנדטוריות, שהיו הסכום השנתי הגבוה היותר שלו החל מ-1939. בכל השנים מאז הסתכמו הכנסותיו ב-1.131 מיליון לירות מנדטוריות. הון עתק באותם ימים.

     

    מה נותר מ"כופר הישוב" אחרי הקמת המדינה? רק שם הכיכר המרכזית ברמת גן, כתובת הסניף המקומי של כופר היישוב, שגם הוא הוסב כעבור שנים ל"כיכר העצמאות".

     

     

     

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים