המקום שאפשר לברוח אליו בחופשת לידה

"אני לא מבינה את המונח חופשת לידה", אומרת מוראג רובננקו דיין. "זה כאילו אומר 'אחלה, את בפנאן כל היום. את נופשת לך. יושבת עם קוקטייל של מטרנה ומתפנקת. זו הרי לא המציאות. במציאות רוב הנשים הן לבד בתקופה הזו. את מותשת, את במניעת שינה, את עייפה, עצבנית ואוכלת סיר שגירדת לפני יומיים בעמידה. וזה מוציא ממך מחשבות נוראיות. זה מצב פסיכולוגי נורא מאתגר. את שומעת דברים כמו מה את עושה כל היום? את כל היום בבית, איך לא הספקת ABC?"

"מה שאותי הכי עצבן זה שאומרים לך מה לעשות", מוסיפה מעין בראלי. "את מקבלת ביקורת 'למה את מחזיקה אותו ככה?', 'אולי הוא רעב?' זה תמיד התינוק. אבל מה איתי? תשאלי אותי איך אני מרגישה. תשאלי אותי אם אני צריכה משהו. אולי אני זקוקה לחיזוק? איפה אני בתוך כל הסיטואציה הזו?"

התמקדות בצרכים של האם(צילום: תומריקו)

נדמה כי הנושא שבראלי ורובננקו דיין מדברות עליו הוא אחד הטאבואים הגדולים ביותר שקיימים, בעיקר בחברה הישראלית. זו שתופסת חופשת לידה כמעין תקופה ורודה מלווה בחדי קרן בה את נחה ומתחברת לולד החדש. כחלק מהרחבת השיח וניפוץ הטאבו החליטו השתיים לפתוח את "אימהון" (צירוף המילים אימא והון, ג.ק.), מרכז לנשים אחרי לידה ותינוקות עד גיל שנה, שנפתח בכרכור עם התמקדות באם, בצרכים שלה. המקום היה חלום ישן של רובננקו דיין והפך למציאות לפני כמה חודשים, לאחר חופשת הלידה של בראלי.

קראו עוד:

הקומיקס של האימהות העייפות

כך משפיעים האיומים שלכם על הילדים

הילדה אכלה ג'אנק - אמה מצאה פתרון יצירתי

להתקלח בשקט ולנוח

"פתחנו את המקום כדי לאפשר לנשים לבוא ופשוט להיות כאן", מסבירה רובננקו דיין. "להתחדש, לפגוש עוד אימהות, לנוח, לקבל טיפולים, לאכול טוב, לקבל תכנים ופעילויות (כמו שיאצו, שיעורי TRX, טיפולים מסוגים שונים ועוד). כל מה שאימא לבד בבית בחופשת לידה לא מגיעה אליו. ואנחנו מהניסיון שלנו, לא חווינו את זה. זה בעצם הבית שרצינו לעצמנו בחופשת לידה.

"המקלחת, הרגעים שאת נמצא בבית ואומרת לעצמך אוקי אוכל, אז אנחנו מספקות פה אוכל. מקלחת? איך אני עושה את זה אז דאגנו למקלחת פה. הרגע הזה שאת רוצה רגע לנוח ולישון אז סיפקנו את החדר מנוחה הזה ושיהיה מישהו עם התינוק שלך".

החזון שהנחה את השתיים היה לחזור לשבטיות הנשית של פעם, כמו אוהל אדום (או אוהל ורוד כפי שהן מסבירות עם חיוך) מודרני. הנשים ב"אימהון" שמות את התינוק במתחם המשותף בטווח הראייה של האם אומנם אבל עם חופש נלווה.

לחזור לשבטיות של פעם(צילום: תומריקו)

"יש ימים שאני לא אוכלת"

"זו לא באמת חופשת לידה. בשלושה חודשים הראשונים זה היה סוג של הישרדות מבחינתי. להתרגל למצב הפיזיולוגי שלי שדרש זמן החלמה, להבין את הדינמיקה עם הילדה. בבום את נשאבת לחוויה שאת לא מכירה מלפני. הצרכים והרצונות שלי די נעלמים בחופשת לידה", אומרת קופרק פולנסקי, אימא של נעמה בת השבעה חודשים.

"לא הבנתי את זה. חברות סיפרו לי אבל באמת אי אפשר להבין את זה עד שחווים את זה. זה לקום כל פעם שהיא קמה, זה להניק, זה להבין איך להניק ולחוות את החוסר הצלחה ולא לוותר. עכשיו היא מתחילה לזחול אז זה כל הזמן להסתכל עליה, לגרות אותה עם צעצועים. הכול בעצם הוא סביבה. בתוך כל הטיפול בנעמה אני צריכה למצוא את הזמן לעצמי, ללכת רגע לשירותים, להכין לי משהו לאכול.

"יש ימים שאני בכלל לא אוכלת או מנשנשת דברים שהם לא בריאים לי בכלל. כי אפשר רגע לשים בפה. עכשיו נעמה רגועה וכיפית אבל ברגעים שהיא בוכה ואני לא מבינה מה היא רוצה או מה הצורך שלה כרגע והגעתי לקצה של העייפות והסבלנות שלי ואלו רגעים שמעוררים מחשבות מאוד קשות. מצד שני, איך אני מעיזה לכעוס על הפלא הזה שגידלתי במשך תשעה חודשים ברחם וילדתי. איך אני מסוגלת לכועס ולרגע לחשוב שאני רוצה להעיף אותה ממני? זה מחשבות קשות".

ומה "אימהון" נותן לך? מזור למחשבות האלה?

"במרחב הזה מתאפשר לי לנוח. מתאפשר לי לשוחח עם עוד אימהות אני לא רק בארבע קירות של הבית של עצמי. את חולקת עם אימהות אחרות ומבינה שאת לא שונה לא במחשבות ולא בתחושות שלי. יש פה סיפורים על זוגיות ועל קשיים ועל מיניות ותזונה ובעיות הנקה. דברים שבני הזוג לא תמיד מבינים".

"את דואגת לתינוק אבל מה איתך?"

"המקום הזה הוא מציל נפשות", אומרת רובננקו דיין. "אני לא חושבת שזו פריווילגיה. זה משהו שחייב לקרות אחרי לידה, שיהיה לך את המקום הזה ואת הבית הזה. אני יודעת מהחוויה שלי ולא חוויתי דיכאון קליני אבל חוויתי הרבה תחושת בדידות. זה נותן לך הרבה זמן לחשוב על דברים שאת לבד. 100 שקלים לכניסה זה לא סכום מבוטל אבל זה עניין של סדרי עדיפיות ואולי זו קצת ההתקרבנות הנשית, את דואגת לתינוק שהכול יהיה חדש אבל מה איתך? שימי 100 שקלים או תקני כרטיסייה ב-400 לחמישה מפגשים. 80 שקלים זה קפה וכריך בארומה".

אתן מקבלות רק נשים? כי האוכלוסיה פה נראית די הומוגנית.

"זו שאלה מעניינת. לא יודעת ממי שמענו על זוג גייז שאחד מהאבות בחופשת לידה. נדלקו לי העיניים. ברור! שיבוא. אני גם עובדת באופן אישי על זה שיבואו נשים ערביות ואתיופיות. חשוב לנו ליצור פה עסק חברתי. החלום שלנו זה שהעיריות או משרד הרווחה יסבסדו מקומות כאלה. שמישהו יקח אחריות על התקופה הכל כך רגישה הזו ויתן לה מענה בדמות אימהונים. הלוואי ויהיה אימהון בכל עיר".