שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    40% מהנשים סובלות מהתקרחות: מה עושים ואיך מטפלים

    אחרי שנים ארוכות שנשים סבלו אך מיעטו לשתף, ההתקרחות הנשית יוצאת אל האור. כ־40% מהנשים סובלות מהידלדלות השיער עד כדי התקרחות והסיבות לכך שונות ומגוונות. איך אפשר לטפל, וגם כמה מפורסמות שנותנות השראה

    תוכנית פייסבוק זניחה שהיא מנחה, הפכה בשבועות האחרונים את השחקנית האמריקאית ג'יידה פינקט־סמית', המוכרת בעיקר כאשתו של השחקן ויל סמית', לכוכבת. כשלצידה אמה הדומעת, ובתה בת ה־17 וילו, גילתה השחקנית היפה כי היא סובלת מבעיה חמורה של אובדן שיער. את שיערה השחור, הסמיך והיפה קצצה פינקט־סמית' בתספורת נערית קצרה, והיא נוטה להסתיר אותו במטפחות. לאור השאלות הרבות שצצו סביב השינוי בהופעתה, סיפרה, החליטה לצאת לאור ולספר על הבעיה שעימה היא מתמודדת מזה תקופה.

      

    "לא דיברתי על זה, לא קל לי לדבר על זה, אבל אני עומדת לעשות את זה", הצהירה השחקנית באומץ, כשחשפה את אחת הבעיות הנשיות הפחות מדוברות בעולם. "שואלים אותי הרבה למה אני מסתובבת עם המטפחות האלה, ובכן - אני מתמודדת עם בעיה של נשירת שיער. זה היה מפחיד כשזה התחיל. יום אחד הייתי במקלחת, ואגרוף מלא שערות נשאר בידי. שאלתי את עצמי 'האם אני מתקרחת?' זו הייתה אחת הפעמים בחיי שפשוט רעדתי מפחד. לכן הסתפרתי, ואני ממשיכה להסתפר. השיער שלי היה חלק משמעותי ממני. לטפח אותו היה טקס נפלא. ויום אחד התברר לי שייתכן שלא תהיה לי יותר ברירה".

      

    בהצהרתה האמיצה, שברה פינקט־סמית' את אחד ממושאי הטאבו הנשיים החזקים ביותר: התקרחות נשית. זה קורה, מתברר, כמעט למחצית מהנשים, אבל אף אחת לא ששה לרוץ לדבר על זה.

     

      (צילום: גטי אימג'ס)
    ג'יידה פינקט סמית. רעדתי מפחד כשזה קרה(צילום: גטי אימג'ס)

      

    שחקנית נוספת שסיפרה לאחרונה בגילוי לב על התמודדות עם אובדן שיערה היא שרה היילנד בת ה־27, כוכבת "משפחה מודרנית", שסובלת ממחלת כליות קשה. לפני חודש, חשפה היילנד באינסטגרם כי התרופות שהיא נוטלת גרמו לשיערה להידלדל. "הצילו הצילו הצילו", כתבה. "אילו מוצרי טיפוח לשיער אתם מכירים לשיער מדולדל?".

     

    ב־2012 חשפו תמונות פפראצי של דוגמנית העל נעמי קמפבל, אז בת 42, שהראו קו שיער גבוה במיוחד, שלא לומר קרחת שפיארה חצי מראשה. חמש שנים מאוחר יותר, הסבירה קמפבל כי הידלדלות השיער החמורה שלה נובעת משימוש בתוספות שיער שמלוות אותה כל הקריירה שלה כדוגמנית. גם השחקנית האנגלייה קירה נייטלי גילתה לפני שנתיים כי היא חובשת פאות זה שנים בגלל אובדן שיער, וכך גם זמרת הקאנטרי דולי פארטון.

      

    ליידי גאגא, רק בת 31, ששיער הפלטינה שלה הוא אחד מסימני ההיכר שלה, התוודתה ב־2011 כי היא מאבדת את שיערה בגלל צביעות מרובות. הזמרת, ששיערה חום במקור, אמרה שהיא מתגעגעת לשיער הטבעי שלה. שלוש שנים מאוחר יותר פירסמה תמונה באינסטגרם שחשפה את מצבו העגום של שיערה. התמונה הראתה בבירור נסיגת שיער מובהקת בחלק הקדמי של הקרקפת.

      

    מצב הפדחת

    על פי ההערכות, 40% מהנשים סובלות מהתקרחות בשלב כזה או אחר בחייהן. למרות החשיפה הנקודתית, המאולצת לעיתים, של נשים אמיצות בתעשיית הזוהר העולמית, התקרחות נשית נותרה אחת הבעיות המטרידות והכי פחות מדוברות בתחום הרפואה. האיגוד האמריקאי לאובדן שיער הגדיר את הבעיה אצל נשים כ"מצב רציני ומשנה חיים" שפוגע בדימוי העצמי ובמצב הרגשי ועלול לגרום נזק פסיכולוגי של ממש.

    אובדן שיער עשוי להיות זמני או קבוע, ולהיגרם עקב חוסר איזון הורמונלי, מחלה או מצב אחר, או ממצבים זמניים וחולפים ובהם סטרס, היריון ותרופות מסוימות. מצבים אחרים עלולים אף הם לגרום לשינויים קבועים ובלתי הפיכים בדפוסי צמיחת השיער.

      

    הסיבות לנשירה נשית רבות ומגוונות. אחת העיקריות שבהן היא נגזרת של טסטוסטרון, הורמון המין הגברי, שנקראת דיהידרוטסטוסטרון. במצבים מסוימים, הופך ההורמון הזה לאויבם של זקיקי השיער שבראש.

      

    "איבוד שיער על רקע תורשתי פוגע בדרך כלל בנשים בגיל המעבר", אומרת ד"ר אתי שגיא, מומחית ברפואת עור במחוז שרון שומרון ב"שירותי בריאות כללית". "השחלות מפסיקות להפריש הורמונים ורמות הטסטוסטרון שלנו עולות לעומת האסטרוגן. במובן הזה, של תפקוד השיער, נשים הופכות דומות לגברים והגנטיקה המשפחתית של התקרחות פועלת גם עליהן, כי אין להן את האסטרוגן שיגן עליהן מפניה. אובדן השיער יכול להתרחש בדפוס גברי של מפרצים, או בהידלדלות נרחבת יותר על כל שטח הקרקפת. כך או כך, זו התקרחות לכל דבר ועניין, למרות שצריך להתייחס אליה כאל תופעה ולא אל מחלה, כי היא תלוית גיל".

      

    סיבה שכיחה אחרת להתקרחות שכיחה בנשים נקראת טלוגן אפלוביום (Telogen Effluvium), והיא מבטאת מצב טראומטי כגון היריון ולידה, או מצב תזונתי ירוד שגרמו לנשירה. התופעה מתחילה מספר שבועות לאחר האירוע המדובר וחולפת לרוב עד שנה אחריו, אולם אצל חלק מהנשים היא עלולה להפוך לכרונית, ללא הסבר של ממש. "יש נשים שאחרי היריון מגיעות כמעט להתקרחות, אבל כאן מדובר לרוב בשינוי עונתי והפתרון הוא רק להמתין, כי הנשירה לא סופית. לפעמים אישה אחרי היריון סובלת משילוב של נשירה רגילה והתקרחות גברית מהסוג שהזכרנו קודם. במקרה כזה, צריך לעקוב ולהבין למה השיפור המצופה לא מגיע".

     

    גם תרופות נפוצות עלולות, כך מתברר, לחסל את הרעמה שלנו. "אחת הנפוצות שבהן הן תרופות ממשפחת חוסמי הבטא, שמשמשות לטיפול במגוון רחב של מחלות למניעת מחלות לב", אומרת ד"ר שגיא.

      

    סוג נוסף של נשירה, המכונה התקרחות כתוצאה ממשיכה (Traction alopecia) נגרם עקב טראומה מקומית לזקיקי השיער, שנובעת ממשיכה ממושכת. תסרוקות מודרניות, ובהם זנב סוס הדוק, תוספי שיער או צמות, עלולות לגרום לנזק כזה.

      

    "יש לי הרבה מטופלות שאוהבות לעשות קוקו גבוה", אומרת ד"ר שגיא, "אבל לא מומלץ להשתמש בזה כשיטה למתיחת פנים, כי שורש השערה רגיש מאוד למתחים. אסור להפעיל עליו יותר מדי לחץ, וגם חום או כימיקילים עלולים להחליש אותו. כל זה 'מתיישב', כמובן, על הנטייה הטבעית שלנו להתקרחות. יש נשים שלא יקרה להן כלום, לא משנה כמה ימשכו, ויש כאלה שיסבלו מנשירה חזקה בעקבות טיפולים כאלה. אצל נשים אפרו־אמריקאיות, למשל, שמטפלות בשיער באופן אגרסיבי מאוד מאז הילדות, מצמות ועד החלקות, תופעת ההתקרחות שכיחה במיוחד. בגיל מסוים, רובן נאלצות ללכת עם פאות בגלל הנזקים שנגרמו להן".

     

     

    לאתר את מקור הבעיה. התקרחות בקרב נשים (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    לאתר את מקור הבעיה. התקרחות בקרב נשים(צילום: shutterstock)

    התקרחות מתחילה בצלחת?

    הבסיס לטיפול בנשירה הוא איתור מקור הבעיה. בניגוד לגברים, שאצלם הנשירה מופיעה לרוב על רקע תורשתי, נשירת שיער בנשים יכולה להופיע ממגוון סיבות וגורמים, ולעיתים קשה לדעת מה גרם לה.

      

    השלב הראשון הוא אבחון אצל רופא עור מנוסה, שיבצע מספר בדיקות במקום, ולרוב ישלח את המטופלת לסדרה של בדיקות מעבדה. בדיקות אלה נועדו לזהות חסרים תזונתיים שכיחים ומצבי מחלה שעלולים לגרום להתקרחות כגון אנמיה, מחסור בוויטמין B12 ובעיות בתפקוד בלוטת התריס.

      

    "השלב הראשון באבחון הוא בדיקה רצינית, שבמהלכה בודקים את הקרקפת, נוגעים בשיער ומבינים את המרקם שלו", אומרת ד"ר שגיא. "יש מבחן משיכה, שבמהלכו מושכים את השיער לראות את צורת השיער והנשירה ומסתכלים גם על שורש השערה כדי לאבחן באיזה שלב של הצמיחה אירעה הנשירה. הרופא משקלל את כל הדברים האלה כדי להבין את הסיבות לנשירה".

      

    אבל למרבה הצער, החלק הבעייתי ביותר בנשירה הוא הטיפול המוגבל בה. אם לא מתגלה מצב מסוים כמו מחסור בוויטמינים ובמינרלים, שתיקון פשוט כגון שימוש בתוספי תזונה עשוי לפתור אותו, שק הטיפולים בנשים אינו גדול, בין השאר משום שחלקם מיועדים לגברים בלבד, עקב השפעותיהם הכוללות על הגוף בעת השימוש. כזוהי למשל פרופסיה, הגלולה הראשונה בעולם נגד התקרחות שמסייעת בהפסקת הנשירה ובהצמחת שיער, אולם ניתן לרשום אותה לגברים בלבד, למעט מקרים מיוחדים.

      

    טיפול אחר שניתן במריחה או בחומר הוא מינוקסידיל, שנבחן במקור כתרופה ליתר לחץ דם והתגלה כמצמיח שיער. יצרניות החומר ממליצות על שימוש בגרסה המרוכזת פחות בנשים, 2 אחוז בלבד ולא 5 אחוז, כפי שניתן לגברים, אולם ניסויים קליניים הראו כי התמיסה המרוכזת יעילה יותר גם בנשים. ניסויים אחרים בחומר בנשים עד גיל 45 שסבלו מנשירה קלה עד בינונית הראו כי חמישית מהן דיווחו על צמיחה בינונית לאחר שימוש של שמונה חודשים בתכשיר, לעומת 7 אחוז שהשתמשו בפלצבו.

     

    "מינוקסידיל מעודדת צמיחת שיער אבל השפעתה מוגבלת", אומרת ד"ר שגיא. "אין ספק שהריכוז הגבוה יותר גם יעיל יותר. אנחנו מבקשים מכל מטופלת לצלם את עצמה בתחילת הטיפול ואחרי שנה כדי להראות תוצאות, אם יש כאלה. אנשים מצפים לשיפור של 100 אחוז, אבל גם תוספת של 40־30 אחוז בצמיחת השיער יכולה להיות משמעותית. השיפור הזה איטי מאוד ולעתים לא מורגש, והצילום עוזר לקבל פידבק על תוצאות הטיפול.

      

    "חלק מתפקידו של הרופא במצב כזה הוא לעשות תיאום ציפיות ולהסביר לפציינטית למה היא יכולה לצפות, ומה כנראה כבר לא יקרה. חלק מההתמודדות היא לדבר עם המטופלת ולהסביר לה שהיא צריכה ללמוד לקבל את המצב החדש. אנחנו יכולים אמנם לעזור לה קצת, אבל בסך הכל הפתרונות מאוד מוגבלים, ורובם ממושכים ודורשים התמדה. אין פה קיצורי דרך".

      

    בדרך הטבע

    הרעמה המדלדלת והמחסור בפתרונות רפואיים טובים מעלים את הפופולריות של שיטות טיפול טבעיות, שיעילותן שנויה במחלוקת. בין השיטות האלה: אכילת מאכלים עשירים בברזל בחומצה פולית ובויטמינים מקבוצת B, בעיקר בי-7, המכונה גם ביוטין. מומחים ממליצים על צריכה מוגברת של גזרים, ביצים, שעועית, אורז ואגוזים מסוגים שונים.

      

    "ברוב המקרים, אני נותנת תוספי מזון שעשויים לעזור. יש מחקרים שמצביעים על יעילות של ויטמין בשם ביוטין, וגם קומפלקס של ויטמין בי יכול להניב תוצאות טובות, אומרת ד"ר שגיא.

      

    טיפים אחרים למי שמעוניינת לנסות לשמר את מה שנותר על הקרקפת שלה הם ביצוע מסאז' יומי עדין לקרקפת באמצעות האצבעות במקלחת, בזמן החפיפה, כדי לשפר את זרימת הדם אליה, ושימוש בשמנים טבעיים, כמו שמן סומסום או שמן קיק כדי לנסות לעודד את צמיחת השיער. אם לא יועיל, כנראה גם לא יזיק.

      

    מי שחוותה את הנושא הכאוב על בשרה היא נעמי (48) מתל־אביב, שהשיער הגלי והשופע היה אחד מסימני ההיכר שלה כבחורה צעירה. "אחרי כל לידה סבלתי מנשירה איומה, שאיכשהו נעצרה בשלב מסוים", היא מספרת, "אבל הרעמה שלי הלכה והידלדלה עם השנים, עד שגיליתי לזוועתי שהקרקפת שלי נראית היטב דרכה".

     

     אחרי שחקרה את הנושא באינטרנט, הבינה שלרפואה הרגילה אין מה להציע לה. "התחלתי לחפש עצות עממיות של נשים שסבלו מבעיה דומה ומצאו מה עוזר להן", היא נזכרת. "כאלה היו בשפע. בסופו של דבר, החלטתי לנסות לקחת ג'לטין, המופק מעצמות דגים טחונות ומלא בחלבון. קניתי צנצנת של החומר המיועד לבישול בחנות הבישול השכונתית, והתחלתי לקחת חצי כפית ביום, כפי שהומלץ. החוויה הייתה מזעזעת. לג'לטין אין טעם, אבל יש לו מרקם גבישי וניחוח דגי קל, שהיקשה על ביצוע המשימה. אחרי חודשיים התחלתי לראות תוצאות. הנשירה נעצרה והייתה לי הרגשה שהשיער חזק יותר, וכך גם הציפורניים שלי, שהיו שבירות ומפוצלות. אני לוקחת ג'לטין עד היום, ונדמה לי שהמצב באמת השתפר. האם זה מובהק, והאם אחזיק מעמד לאורך שנים? אני לא בטוחה. לפחות בינתיים, זה החזיר לי קצת את תחושת השליטה על מה שקורה לי בתחום השיער. גם זה משהו".

     

    הכתבה מתפרסמת במוסף "זמנים בריאים" של "ידיעות אחרונות"

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    התקרחות נשית
    צילום: shutterstock
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים