שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    הבדואים מחוץ לבריכה: "שורף בלב, זו גזענות"
    גם הקיץ מתארים ערבים ובדואים מקרים שבהם נאסר עליהם להיכנס לבריכות שחייה ביישובים יהודיים. קאיד מרהט: "לא מאחל זאת לאף אבא, יהודי וערבי". מנהל בי"ס בעיר: "כואב להיות מופלה". תושבת באר שבע: "כועסת ששתקתי ולא התערבתי". בקרוב תיפתח בריכה ראשונה ברהט. זה הפתרון לאפליה?

     

     

    הקיץ מגיע, הטמפרטורות עולות וזה בדיוק הזמן להתקרר קצת בבריכת שחייה. אבל יש רבים שהאופציה הזו לא קיימת עבורם. ברשויות הערביות בדרום אין אפילו בריכה אחת, ותושבים שמקווים להעביר שעה קלה וצוננת אצל השכנים נשארים לא פעם בחוץ. "הבריכה היא לתושבי היישוב בלבד", מתרצים לא פעם ביישובים היהודיים, אבל הבדואים והערבים בטוחים: "זו אפליה, זו גזענות".

     

    הנה כמה מקרים מהעבר הלא רחוק. ב-2007 קאיד מלאחי הגיע לבריכה באופקים, אך מנהל המקום סירב להכניס אותו ואת אשתו, העוטה כיסוי ראש. שנתיים אחר כך עו"ד נביל דכואר, נוצרי מבאר שבע, בא לבריכה במבועים וגילה שאין כניסה לערבים. ב-2015 סירבו ביישוב אלון הגליל לקבל אזרח ערבי לבריכה ושנה אחר כך הכריז ראש מועצת גליל תחתון מוטי דותן: "אני לא שונא ערבים, אבל אני לא רוצה אותם אצלי בבריכות". באותה שנה בבריכה בירוחם התבשרו ערבים שהכניסה מורשית רק לתושבי היישוב. (מירוחם נמסר אז כי הבריכה מיועדת לתושבי ירוחם ולתושבי היישוב הבדואי רחמה שנמצא בסמוך למועצה המקומית, והאחרונה ערכה עם המפעיל בירור בעקבות הדברים, כמו גם חידוד נהלים).

     

    אין כניסה לערבים ובדואים? הבריכה בירוחם    (צילום: בראל אפרים חגי דקל)

    אין כניסה לערבים ובדואים? הבריכה בירוחם    (צילום: בראל אפרים חגי דקל)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    השנה היא 2017 ותושבי פסגת זאב מביעים זעזוע לנוכח הידיעה כי בריכת השחייה שתוקם בשכונה תהיה משותפת עבור ערבים ויהודים. באותה שנה בני זוג ערבים מבקשים להיכנס לקאנטרי ביישוב כוכב יאיר ונאמר להם שהם עמוסים מדי. אנחנו כבר ב-2018, אבל דבר לא משתנה. עדאל חמאמדה, מורה לאזרחות משגב שלום, מגלה את מה שכולם כבר יודעים שנים: ערבים נכנסים לבריכה משעה 18:00. יום לאחר מכן מנהל בית ספר סאלם אבו מדיעם מרהט מגיע לבריכה בקרית גת ומסרבים להכניס אותו.

     

    האפליה בבריכות שחייה בולטת בהרבה בדרום. עבור למעלה מ-200 אלף תושבי העיר רהט, היישובים הערביים והפזורה, אין ולו בריכה אחת. בקרוב צפויה להסתיים בניית הבריכה הראשונה ברהט, אבל עד אז הבדואים נאלצים להגיע לבריכות ביישובים היהודים ולקוות לטוב. בצפון יש כמה בריכות שחיה ביישובים ערביים, בין היתר באום אל פאחם, בקה אל גרביה וקלנסוואה, והאזרחים הערבים בדרום מצפינים לעתים לבריכות הללו.

     

    אחד המקרים הבולטים היה ביישוב כוכב יאיר. רופא מטירה ביקש לרכוש מנוי לקאנטרי, אך סורב בטענה לעומס. הרופא, ד"ר אחמד מנסור, החליט לא להבליג ותבע את המועצה המקומית, באמצעות האגודה לזכויות האזרח, בבית המשפט המחוזי בלוד. השופט עופר גרוסקופף דחה את התביעה וקבע כי אין בהחלטה למכור מנויים לתושבי היישוב אפליה מחמת לאום או מקום מגורים, אך פסק כי 10% מהמנויים יימכרו לתושבי חוץ וד"ר מנסור יוכל לרכוש מנוי. האגודה לזכויות האזרח ערערה לבית המשפט העליון. בינתיים, השנה נבחר השופט גרוסקופף על ידי הוועדה לבחירת שופטים בראשות שרת המשפטים איילת שקד לבית המשפט העליון.

    סאלם ובנו (צילום: רועי עידן)
    סאלם אבו מדיעם ובנו. "הגזענות לא תעצור אותי"(צילום: רועי עידן)

    בריכה בירוחם. רק לירוחמים (צילום: בראל אפרים, חגי דקל) (צילום: בראל אפרים, חגי דקל)
    בריכה בירוחם. רק לירוחמים(צילום: בראל אפרים, חגי דקל)

    "הרבה פעמים גבול השיפוט בין הרשויות מקרי ומבוסס על שיקולים היסטוריים המנציחים פערים בין יישובים", מסביר עו"ד גיל גן-מור מהאגודה לזכויות האזרח את האפליה הנסתרת בישראל. מדי שנה, הוא אומר, מגיעות אליהם פניות של אזרחים ערבים בנושא. "היישובים שלנו מופרדים על פי לאום, יהודים וערבים, דת ורמת דתיות ואפילו מוצא. יש יישובים שיותר מזרחים ויש שיותר אשכנזים. יש עשירים ועניים יותר. רוב הסכסוכים מתקיימים באזורים שבהם כמה יישובים עם פערים והבדלים בסוג האוכלוסייה ורמת היכולת הכלכלית. כוכב יאיר הוא יישוב יהודי מבוסס לעומת טירה, שם לתושבים אין אפשרות לקיים קאנטרי. אלה המקומות שבהם אנחנו רואים את הניסיונות למנוע שימוש בבריכות מתושבי חוץ. משתמשים בקריטריון של תושבי חוץ במקומות שבהם תושבי החוץ הם האחרים, אלה שאינם רצויים. הקריטריון הפך להיות מסווה של גזענות".

     

    "תמיד ימצאו סיבות לא להכניס אותך"

    הקאנטרי קלאב של כוכב יאיר הוא מקום ציבורי. ככזה, חל עליו חוק איסור אפליה ומפעיל הבריכה אינו רשאי להעדיף מנויים על בסיס מקום מגורים. אלא שרשות רשאית, במקרים מסוימים, להעדיף את תושביה במתקנים המופעלים על ידה. המועצה טענה כי היא מעוניינת שהקאנטרי ישרת בראש ובראשונה את תושבי היישוב כדי לחזק את תחושת השייכות והקהילתיות. השופט גרוסקופף ציין כי די בכך שתושבי היישוב יהוו את רוב משתמשי הבריכה כדי שתושבי החוץ לא יאיימו "על ההגמוניה" של התושבים ו"אופיו הקהילתי" של הקאנטרי, ואפשר להגביל את מכירת המנויים לתושבי חוץ. מנסור למעשה ניצח ויוכל להיכנס לבריכה, אבל מבחינתו מדובר בניצחון מר.

     

    האזרחים הערבים שמוצאים את שערי הבריכות סגורים בפניהם מספרים על תחושת שבר קשה. סאלם אבו מדיעם, שביקש להיכנס לאחת הבריכות בקריית גת וסורב, אמר כי הדבר שהכי כאב לו היה לראות את תגובת הילדים שלו. "אלה ילדים שחינכתי לכבד את הזולת", מסביר אבו מדיעם, מנהל בית ספר ברהט. "כאב לי. אני מקיים פרויקטים של דו קיום בין המגזר היהודי והערבי וכל מה שצריך לקבל קיבלתי. אמרתי למנהל הבריכה שאנחנו מתנגדים להתנהגות שלו. הרגשתי ששורף לי בלב. כל אדם במדינה הזו צריך לתמוך בחיים משותפים. זה כואב להיות מופלה ולראות את הגזענות, אבל אסור שזה יעצור אותך. צריך לדעת איך למגר את התופעה, להפיק לקחים ולשמור על מרקם היחסים הנורמטיבי במדינה". אבו מדיעם לקח את המשפחה שלו לבריכה אחרת, שם איפשרו לו להיכנס.

    קאיד (צילום: רועי עידן)
    קאיד מלאחי. זכה בפיצוי, אבל לא יחזור לבריכה באופקים(צילום: רועי עידן)

    אחמד מנסור: "זה רק הולך ומחמיר" ()
    אחמד מנסור: "זה רק הולך ומחמיר"

    קאיד מלאחי מרהט מעולם לא חזר לבריכה באופקים לאחר שלא נתנו לו ולאשתו ולילדים להיכנס. "לכל בריכה אני חושב פעמיים אם ללכת או לא. או שאני נוסע לבריכה בצפון, לוואדי ערה או לאום אל פחם, או שאני הולך לים". מלאחי תבע את מפעיל הבריכה ואף זכה בפיצוי, שאותו תרם לאגודה למלחמה בסרטן, אבל לבריכות ברשויות היהודיות הוא לא יחזור. "עברנו עוגמת נפש עם הילדים. אני לא מאחל לאף אבא בארץ, יהודי וערבי, שיעבור את מה שעברתי. הגשתי תביעה וזכיתי אבל אני לא חושב שהאחראים בבריכות יכבדו את זה. תמיד ימצאו סיבות לא להכניס אותך. או שיגידו שלא מכניסים אנשים מבחוץ או שיגידו שיש עומס או יש אירוע. לצערי במגזר היהודי המצב הולך ומחמיר. זה מושפע ממה שקורה במדינה. ברמה הפוליטית אנחנו רואים שאנשים בוחרים במפלגות יותר קיצוניות וזה מתבטא במה שקורה בשטח, בבריכות".

     

    אף אחד לא רוצה להודות בגזענות או בפחד מפני השכנים הערבים. בכוכב יאיר מסבירים כי אין מדובר באפליה, בוודאי שלא על רקע לאום. הרי בכוכב יאיר מתגוררות משפחות מוסלמיות, הם אומרים. ראש מועצת גליל תחתון מוטי דותן, שאמר ברדיו כי אינו רוצה ערבים בבריכות, הסביר כי "כל הכוונה שלי הייתה להניע את הרשויות הערביות לבנות קאנטרי ובריכות שחיה. מי שעשה עליי סיבוב היו הפוליטיקאים והתקשורת. מה שהיה בכוכב יאיר לא יכול לקרות אצלנו. יש לנו מפעילים פרטיים וכל אחד יכול להיכנס. יש פה חוגי שחיה של קבוצות שלמות של ילדים מהשכונות הערביות".

     

    אצלנו ברהט לא תהיה אפליה"

    כאמור, בקרוב תיפתח בריכת שחייה ראשונה בעיר רהט, אחת הרשויות החלשות בדרום. ראש העיר טלאל אלקרינאווי הסביר כי "אנחנו בשלבי בנייה מתקדמים ואני מקווה שבאוגוסט נחנוך את הבריכה. בניית בריכות שחייה זה הרבה מאוד כסף. תחזוק בריכה היא הוצאה כבדה שקשה להתמודד איתה. גם יזמים לא לוקחים את זה עליהם. בריכת השחייה ברהט תופעל על ידי החברה הכלכלית. גם יהודים יוכלו לרכוש מנוי ויהיו ימים לנשים ולגברים, כך שהאוכלוסייה החרדית תוכל לבוא אלינו. אצלנו לא תהיה אפליה".  

    הבריכה ברהט (צילום: רועי עידן)
    בריכת השחייה הנבנית ברהט. עד עכשיו: אפס בריכות ביישובים הערביים בדרום(צילום: רועי עידן)

    ומה חשים היהודים שראו לא פעם את שכניהם נשארים בחוץ? "זו בעיה", אומר א', תושב הדרום. "אני לא יודע אם הייתי מרגיש בנוח בבריכה שחצי ממנה ערבים". תושבים אחרים סיפרו על החשש מאלימות ולכלוך: "למה שרשות תשקיע בבריכה ובתחזוקה אם מעמיסים עליה תושבים מבחוץ?"

     

    ש', המתגוררת בבאר שבע, הייתה עדה לאפליה באחת הבריכות בעיר: "באנו לקנות כרטיסים עם הילדים לבריכה. לפנינו הגיעה קבוצה של נערים בדואים. פקידים בקבלה אמרו להם שהבריכה סגורה ושהיא רק לאורחי המקום. הם התווכחו איתם, אמרו שדיברו בטלפון ושהפקידה אמרה להם שהבריכה פתוחה לכולם. הפקידים אמרו - אין מה לעשות, הבריכה סגורה. הם קראו לאבטחה. עמדנו אחריהם בתור וכשהגיע תורנו מכרו לנו כרטיסים בלי בעיה. אני כועסת על עצמי שלא התערבתי כי אני חושבת שאם הייתי מתערבת לכל הפחות הייתי מלמדת את הילדים שלי מסר חשוב, שאסור לשתוק כשרואים שנעשה עוול".

     

    "כולם שתקו. לשתוק זה אומר להסכים"

    אחמד נאטור, מרצה במכון וינגייט בבית הספר למאמני שחייה ודמות מוכרת במגזר, תולה את בעיית התשתיות ברשויות עצמן. "זה שלא הוקמו בריכות זו לא אשמת המדינה. במשולש יש בריכה עירונית בטירה. בטייבה שופצה בריכה. יש גם בבאקה אל גרבייה. הבריכות באום אל פחם ובקלנסוואה הן פרטיות. אבל אין לנו ידיים מקצועיות בהדרכה, אימונים וניהול בריכות. חלק מהבריכות קרסו כי לא היה מי שינהל אותן, לא ידעו איך לגייס כספים".

     

    אז האם זה הפתרון? הרשויות הערביות יקימו בריכות שחיה וידאגו לתחזוקתן, על מנת שחלילה תושביהן לא יגיעו לבריכות השחייה ביישובים היהודיים? לכאורה, כל רשות צריכה לדאוג לתושביה. השופט גרוסקופף שם חותמת על הגישה הזו. אבל האם זה הדבר הנכון והמוסרי לעשות? "זה לא צודק ולא נכון", אומר ד"ר אחמד מנסור מפרשת כוכב יאיר. "האם אדם שגר בתל אביב, שם העירייה מתחזקת את החופים, יכול לומר שזה חוף ים לתל אביבים? הוא הרי משלם ארנונה ואני לא. ככה לא חיים במדינה דמוקרטית. מדובר רק בעניין של הדרה וגזענות. אי אפשר לפרש את זה אחרת".

     

    "כשהתחלנו עם ההליך המשפטי התרענו שמדובר במצב מסוכן, שיכול להידרדר", אומר ד"ר מנסור, "אמרנו שזה יכול לעבור לכל הארץ. ועובדה - זה קורה. זה אותו תירוץ כל פעם. בקריית גת אמרו להם שהם לא תושבי המקום. בכוכב יאיר אמרו שזה רק לתושבים. זה רק הולך ומחמיר. אני לא מאמין שזה הולך להשתפר, במיוחד אחרי פסק הדין המאכזב שקיבלנו במחוזי". אבל עיקר הבעיה, לדבריו, היא שתיקת הציבור. "ציפיתי שתהיה תמיכה של אנשים מכוכב יאיר, אבל לא ראיתי שהתנגדו. כולם שתקו. מחינו מול הקאנטרי והרמנו שלטים. לא ראיתי אנשים שתמכו בנו. זה מאכזב. כשאתה רואה שדבר כזה קורה בעיר שלך אתה צריך להתנגד. לשתוק זה אומר להסכים".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים