שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "כשהילדה ניסתה לפגוע בעצמה, הבנו שמשהו רע קורה"
    יש ילדים שעבורם פתיחת שנת הלימודים היא סיוט של ממש: דו"ח של המועצה הלאומית לשלום הילד מצא ש-14 אחוז מהתלמידים בכיתות ד'־ו' נפגעו מאלימות מינית בבית הספר. נעם ברקן דיברה עם הורים לילדים שעברו התעללות, ושמעה איך המערכת לא תמיד יודעת לתת מענה
    שנת הלימודים נפתחה בהתרגשות גדולה, אך לילדים שעברו פגיעה מינית בתוך בית הספר בידי תלמידים אחרים, השנה נפתחת עם חשש גדול. מיכל בת התשע נפגעה בשנה שעברה מידי ילד בכיתה ד'. במשך מספר שבועות הוא אילץ אותה להגיע עימו לפינה נסתרת בחצר, שם הפשיט אותה בניגוד לרצונה, נגע בה והכריח אותה לגעת בו, תוך שאיים עליה שיכה אותה אם תספר. כשהסיפור נחשף, ספגה הילדה התנכלות ואלימות מחבריו לכיתה, ואפילו המורים ומנהל בית הספר ביקשו ממנה שלא תעשה סיפור מ"משחק תמים של ילדים".

     

    "לא היה לנו מושג מה הילדה שלנו עוברת מאז שהסיפור נחשף", מספר בכעס האב. "חשבנו שהנושא מטופל אך הילדה הייתה בלחץ, לא הצליחה לישון, סבלה מקוצר נשימה וחששה ללכת לבית הספר. שבוע אחרי שהסיפור נחשף היא ניסתה לפגוע בעצמה.

     

    מה היא סיפרה?

    "היא הייתה חוזרת הביתה עם ביטויים מבית הספר ואומרת שהמורים אומרים לה, 'מה את עושה מזבוב פיל', יצרו עליה לחץ מטורף שהיא לא תספר. אחת המורות צעקה עליה לפני החברות שלה שהיא המציאה את כל הסיפור".

     

    אימא ובת נותנות יד (צילום: shutterstock)
    הילדה הייתה בלחץ, לא הצליחה לישון(צילום: shutterstock)

    הילד הפוגע המשיך להגיע לבית הספר ואילו מיכל פחדה לחזור לאותה כיתה ולראות מדי יום את הילד שפגע בה. הוריה פנו גם למשרד החינוך ונעזרו בעו"ד רוני אלוני־סדובניק. עם פתיחת שנת הלימודים עברה ללמוד לבית ספר אחר. גם הילד הפוגע הועבר לבית ספר בעיר אחרת, תחת פיקוח של גורמי מקצוע מטעם משרד החינוך. למרות ההפרדה מיכל עדיין חוששת להיתקל בו או שיקרה לה משהו דומה בבית הספר החדש. בשבוע שעבר כתבה הילדה לפסיכולוגית המטפלת בה באופן פרטי "(שם הפסיכולוגית), אני ממש ממש מעוצבנת מ(שם הילד) ואני לא יודעת מה לעשות. תוכלי לעזור לי".

     

    המערכת מתבלבלת

    מקרים בהם דווקא הילד או הילדה שנפגעו מינית על ידי ילדים נאלצים לעזוב את בית הספר ולהתרחק מהפוגעים או ממקום הפגיעה מתרחשים לא מעט. עו"ד אלוני־סדובניק טיפלה בשנים האחרונות בשישה מקרים דומים.

     

    באחד המקרים נאנסה ילדה בכיתה ג' על ידי מספר ילדים בכיתה ו'. לאורך תקופה ארוכה הם לקחו אותה לשירותי בית הספר והכריחו אותה לבצע בהם מין אוראלי. "הילדה התקשתה לספר להוריה מה קרה, לכן השאירה במכוון מחברת לעיני ההורים ובה ציורים המצביעים על הפגיעה המינית שחוותה, כנראה כסוג של זעקה לעזרה ללא מילים", מספרת עו"ד אלוני־סדובניק.

     

    בציורים נראית ילדה עירומה וילדים משני צדדיה, עירומים גם הם, שולחים ידיים אל אבריה הפרטיים. בדף אחר במחברת כתבה הילדה במפורש: "אני רוצה שיהיה לא' יום הולדת ההורים שלו יהיו בחו"ל והוא יהיה לבד בבית. הוא יעשה מסיבת פיז'מות עם כל הבנים ובת אחת, אני. ואז נתפשט ונעשה סקס על הספה אני והבנים. זה יהיה כיף!" המשפטים המצמררים מנוקדים בשגיאות כתיב ילדותיות, ותיאורם מהווה עדות קשה לקריאה.

       

    סרטון האנימציה "הסוד של תום" מסביר על פגיעה מינית:

     

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    בציור אחר יושב ילד על כיסא ופוקד על ילדה מצוירת "תורידי את הבגדים עכשיו!" הילדה מביטה בו במבט מבוהל ועונה "אוקיי, אני מורידה". ההורים ההמומים פנו באותו היום למחנכת הכיתה אך לדבריהם, לא קיבלו שום מענה או עזרה, ואילו הילדים הפוגעים כלל לא נענשו. לבסוף עזבה ביתם את בית הספר והפוגעים נשארו ללמוד במוסד.

     

    באיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית מכירים היטב את התופעה. "הנושא של הניצול של ילדה או נערה באופן מיני ואלים לא מקבל את המקום הראוי ברמה החינוכית", אומרת קרן רובינשטיין, רכזת חינוך והסברה במרכז סיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית גליל־גולן. "ככל הנראה, גם המערכת מתבלבלת בין סקרנות מינית טבעית, לאלימות מינית. אנחנו עדיין לא מצליחים לזקק את הפגיעה הזאת ולקרוא לה אלימות. כשאנחנו מצוותים אותה למין נקשרות אליה אסוציאציות של הפקרות, התנהגות מוזנחת או כל סיבה אחרת שעונה על מערכת ההגנות שלנו. כך אותם נפגעים ונפגעות לא מקבלים את המענה והגיבוי שהם באמת צריכים מהמערכת - גם מצד הצוות וגם מצד החברות והחברים".

    ההתמודדות היא לא רק של הנפגעת עצמה  (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    ההתמודדות היא לא רק של הנפגעת עצמה (צילום: shutterstock)
     

     

    איך את מסבירה את התופעה הזאת?

    "יש חוסר יכולת להתייחס באמפתיה לנפגעת בגלל האלמנט המיני, במיוחד בקבוצת השווים. לרבות מהנפגעות אין הרבה ברירות והן עוזבות את המסגרת. עצוב לי בשבילן, אבל אני מבינה אותן. עבורן זאת ההזדמנות היחידה להתחיל מחדש. לדעתי צריך לעשות סדר ולדבר על אלימות מינית כעל אלימות - ולא לדבר עליה בהקשר של מין. כמו כל מקרה אחר של אלימות פיזית, שם קל לעשות את ההפרדה ולדעת מי אשם ומי הנפגע". רובינשטיין מדגישה שבשנים האחרונות רואים עלייה דווקא במקרים של פגיעה מינית המתבצעת ברשת.

     

    איפה הליקויים הגדולים ביותר בטיפול המערכתי?

    "לרוב כשיש אירוע בתוך בית ספר בין ילדים, בית הספר ינהג לפי חוזר מנכ"ל ויטפל במקרה. הבעיה היא שפעמים רבות בית הספר מתקשה לטפל במה שקורה אחר כך: הנפגעת נתקלת בפמליה של מי שהיא טוענת שפגע בה, והיא צריכה להדוף האשמות שהיא הרסה לו את החיים. אם היא טענה שהוא נגע בה או אנס אותה או צילם אותה והפיץ, האשמת הקורבן מאוד חזקה. זה בעיקר נפוץ במקרים של צילום והפצה ואלה מקרים שחוזרים על עצמם הרבה.

     

    "ההתמודדות היא לא רק של הנפגעת עצמה אלא גם של המשפחה שלה, של האחים הנוספים בתוך בית הספר. איך המורות מסתכלות עליה, מאשימים אותה שהיא עשתה מעשה שבעיניהם נתפס חסר אחריות ומטופש. אלינו הגיעו מקרים רבים של נערות שנאלצו לעזוב עם המשפחות שלהן את מקום המגורים ולהתחיל מחדש. שמעתי אפילו על נערות שעזבו לעיר אחרת, והסרטונים והתמונות הגיעו עד למקום החדש".

     

    "הנערים לא הפנימו"

    במרכזי הסיוע ברחבי הארץ מקיימים סדנאות בבתי הספר היסודיים, בחטיבות ובתיכונים. "אחרי הסדנאות אנחנו מדברות עם הילדים ותמיד יש הצפה של המון סיפורים", מספרת רובינשטיין. "במקרה אחד שבו ילדים בכיתות ב' ו־ג' פגעו בילדה בכיתה א', למרות הזיהוי המהיר של הצוות המקרה לא טופל עד הסוף.

     

    "במקרה אחר הייתה נערה שנפגעה באונס קבוצתי, זה דווח למשטרה והילדה עברה חקירה אבל אותם ילדים המשיכו להגיע לבית הספר והילדה עצמה נשלחה לפנימייה. המחשבה הראשונה הייתה שזה אולי פתרון נוח למערכת, אבל פנימייה זה לא בהכרח מקום מוגן עבור הילדה. המשכנו לעשות שם סדנאות והבנתי שאותם ילדים השתתפו בהן. פגשתי אותם וראיתי שלא הייתה הפנמה של מה שהם עשו".

     

    אבל איך יודעים לזהות מתי מדובר בהתעללות ומתי במשחקים תקינים?

    "משחקים מותאמי גיל שמתבצעים בהדדיות הם חלק מההתפתחות הנורמטיבית הבריאה של הילדים. מותר לשחק ברופא וחולה. אבל צריך לעזור לילדים לזהות מתי זה נעשה בהדדיות ומתי בכוח".

     

    רבות מהנפגעות עוזבות את המסגרת (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    רבות מהנפגעות עוזבות את המסגרת(צילום: shutterstock)

    במקרה נוסף שבו טיפלה לאחרונה עו"ד אלוני־סדובניק, הגישה נערה בכיתה י"א תלונה במשטרה נגד נער שהטריד אותה מינית לאורך תקופה ארוכה בבית הספר שבו למדה. "הוא נגע לה בחזה ובאיברים האינטימיים וכשביקשה שיפסיק הוא המשיך. מרגע שהתלוננה חשכו חייה. מנהלת בית הספר דרשה ממנה לבטל את התלונה ושאלה, 'למה את רוצה להרוס לו את החיים?' הוריה פנו אליי כדי לסייע להם להוציא נגדו צו הרחקה. בסופו של דבר היא נאלצה לעזוב את בית הספר", מספרת עו"ד אלוני־סדובניק.

     

    "החל מגן הילדים ובית הספר היסודי דרך הצבא, האוניברסיטה ומקומות העבודה, חזור הדפוס הקבוע שבו המתלוננת איננה יכולה להמשיך לשהות באותו מרחב יחד עם הפוגע, מאחר והיא מפחדת מנקמתו. כך דווקא היא נאלצת לעזוב את המסגרת שהיא כל כך מעוניינת להישאר בה, מאחר שהמערכת לא מרחיקה את הפוגע באופן מיידי", היא אומרת. "ברגע שיש פגיעה מינית שמתבצעת על ידי ילדים, הילד הפוגע חייב להיות מורחק מהמסגרת שבה נמצאת הנפגעת או הנפגעות, ואותו ילד בוודאי זקוק גם הוא לטיפול".

     

    קראו עוד:

    - איך לדבר עם הילד על פגיעות מיניות?

    - "הבן שלי בכיתה א' ואני בהתקף חרדה"

    - החיים המשפחתיים לצד מכונת הנשמה

     

    מקרי התעללות פיזית ומינית בילדים מצד תלמידים אחרים הם מורכבים מאוד, שכן גם התלמידים הפוגעים הם חלק ממערכת החינוך והמערכת לא יכולה פשוט להתנער מהם. יותר מכך, המערכת חייבת גם לטפל בתלמידים הפוגעים כדי למנוע הישנות מקרים כאלה בעתיד ולמנוע מצב בו פנייה לא נכונה הובילה ילד למסלול שאין ממנו חזרה. היא גם חייבת לבחון אם הפוגעים הם בעצמם נפגעים שזקוקים גם לטיפול כקורבנות פגיעה.

     

    דו"ח של המועצה הלאומית לשלום הילד שבוחן מעורבות תלמידים באירועי אלימות, מצא שאחד מכל חמישה ילדים בכיתות ז'־ט' נפגע מאלימות מינית, 18 אחוזים מהתלמידים בכיתות י'־י"א נפגעים ו־14 אחוזים מהילדים בכיתות ד'־ו' נפגעו מאלימות מינית.

     

    "בית הספר צריך להיות מקום שתלמידים ירגישו בו בטוחים ומוגנים, שירגישו שיש מבוגר משמעותי אליו אפשר לפנות במקרה של פגיעה וגם ידאג לטפל במקצועיות וברגישות הנדרשת בכל מקרה", אומרת עו"ד ורד וינדמן, מנכ"לית המועצה לשלום הילד. "אם בית הספר לא הצליח למנוע פגיעה מבעוד מועד, הוא חייב לגייס את כל משאביו החינוכיים והטיפוליים כדי להבטיח סביבה בטוחה.

     

    כשילדים נפגעים מידי ילדים אחרים בתוך מוסדות החינוך, גם למוסד החינוכי וגם לגורמי המטה במשרד החינוך יש אחריות לפני הכל לספק תמיכה, השגחה והגנה לילד שנפגע".

     

    לעו"ד וינדמן חשוב להדגיש שאסור להתעלם גם מהילד הפוגע. "חשוב לזכור שגם הוא ילד, וזקוק לטיפול", היא אומרת, "לכן, מעבר לנקיטת האמצעים החינוכיים הנדרשים מבית הספר, חובה על המערכת גם לוודא שכל הילדים המעורבים, פוגע ונפגע כאחד, ולפעמים גם העדים למעשים, יקבלו טיפול, ושהוריהם יקבלו הדרכה. גם הרקע לפגיעה חייב להיבדק כדי להבטיח שהמענים הטיפוליים והחינוכיים יהיו אפקטיביים".

     

    ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "משרד החינוך פועל למניעה ולהתמודדות עם אירועי פגיעה והטרדה מינית בין ילדים ובני נוער. על פי המדיניות, כאשר מתרחש אירוע של פגיעה של תלמידים בתלמידים, מונחים הצוותים החינוכיים בהתאם לחוזר המנכ"ל לבדוק את המקרים לעומקם, ולבנות תוכנית התערבות פרטנית ומערכתית, תוך התייחסות לכלל התלמידים המעורבים באירוע.

     

    "ככלל, המשרד מחויב ופועל ליצירת מוגנות ובמידת הצורך, הפרדה בין הפוגע לנפגע. על פי המדיניות, ההפרדה תתקיים במידת האפשר בתוך המוסד החינוכי, ובמקרים שבהם לא מתאפשרת הפרדה בתוך המוסד החינוכי, תיבחן הפרדה והעברה של הפוגע למוסד חינוכי אחר.

     

    "השיקולים לוקחים בחשבון היבטים רבים, כגון: גיל התלמידים, סוג האירוע, אפיון התלמידים, משאבי התמודדות, ועוד. מערכת השיקולים נבחנת על ידי הצוות החינוכי המפקח ובסיועם של מדריכים מומחים בתחום".

     

    הכתבה פורסמה היום (ג') במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות"

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    המערכת חייבת גם לטפל בתלמידים הפוגעים
    צילום: shutterstock
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים