שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    חשפנות היא זנות בתחפושת
    רוב מי שהולכים למועדונים לא מסתפקים בלאפ דאנס. הם ממשיכים לחדרים או למכוני זנות שבמקרה נמצאים בסמוך. היוזמות החדשות הן התחלה טובה

     

     (צילום: AFP) (צילום: AFP)
    (צילום: AFP)

    יוצאת חבורת גברים למועדון חשפנות ומבקשת לשתות דרינק משחרר ולשזוף את העיניים ברקדניות שמבצעות מופעים ארוטיים על הבמה. זאת אמנות לשמה, הם ישכנעו את עצמם, אין כאן שום דבר שנעשה בכפייה. האומנם?

     

     

    המצב החוקי של מועדוני החשפנות בישראל לא ברור. אין איסור גורף אבל גם אין היתר. ביקורים במועדוני חשפנות הפכו לרעה חולה במסיבות גיוס, מסיבות שחרור, מסיבות רווקים ואפילו במסיבות סיום תיכון.

     

    ב-2015 ערכנו מחקר תחת השם: "חשפנות - זנות בתחפושת", שבחן את המתרחש במקומות הללו. מטרתו הייתה להניח תשתית איתנה לאיסור בחוק, והמסקנות היו ברורות: חשפנות אינה "בידור", וההבחנה בין בתי הבושת למועדוני החשפנות היא מלאכותית בלבד.

     

    קשה למצוא גבר שמגיע למועדון חשפנות רק בשביל לצפות באישה רוקדת או מתערטלת על עמוד. רובם מגיעים בשביל "הלאפ דאנס" – אותה התחככות מינית זולה שהם קונים בכספם. צריך לראות את המבטים שלהם באותם רגעים: אדוני העולם, שיכורים מכוח. זה לא ריקוד כלל וכלל. זאת אלימות חייתית.

     

    ככה זה עובד: החשפנית קודם לוקחת את המזומן, אחר כך מתיישבת על ה"לקוח", גונחת לו באוזן, מצמידה את הישבן שלה לאיבר אחר שלו, ולקינוח – פותחת את החזייה ונותנת לו למשש קצת. אחר כך היא מחככת את אחוריה באזור החלציים שלו וסופרת את הדקות עד שהיא מחליטה שהגיע הזמן לעבור ללקוח הבא.

     

    יקפצו מיד המתנגדים ויגידו: "הבחורה היא ששולטת במשחק. לגבר אסור לגעת באיבריה, ורק היא מנהלת את ההצגה". אבל גם אם יש נשים שמצליחות לנטרל את הניסיונות הרבים לגעת בהן – הגבול כבר נחצה, ועל כך יעידו החדרים הסודיים שכל מועדון חשפנות מחביא במסדרון האחורי.

     

    שיקום הגבר שזה עתה סיים לאפ דאנס ארוטי ויודה שזה מספיק לו. זוהי כמובן רק ההתחלה. משם ממשיכים הגברים לדירות הזנות ומכוני האומללות הנשיים שמחכים להם – ממש במקרה - בקרבת מקום.

     

    קשה לדעת לאן יגיעו הצעדים השונים של הרשויות להוציא את הלאפ דאנס מהחוק. קשה עוד יותר לראות מי יאכוף אותם, ובעיקר איך, אבל גם אם מדובר בבלון ניסוי שנועד להרתיע את מועדוני החשפנות, הרי שהוא מבורך.

     

    לא מדובר בפגיעה בחופש העיסוק כפי שסבורים גברים וסבורות גם חלק מהחשפניות. כשם ש-90%-70% מהעוסקות בזנות עושות זאת על רקע פגיעה מינית בילדותן, או על רקע מצוקה כלכלית חמורה, גם החשפניות לא חלמו על העבודה הזאת עוד כשהיו קטנות. יש נשים יוצאות דופן, מיעוט שבמיעוט, שבחרו במודע את תחום עיסוקן ואולי אף מצליחות להתעשר, אבל בפועל רוב הנשים העוסקות בשיווק גופן היו שמחות לעבוד במשהו אחר.

     

    התמיכה שהעניקה ועדת השרים לענייני חקיקה בקיץ להצעת החוק שהביאה שרת המשפטים, איילת שקד, שעניינה הטלת קנס על צרכני הזנות, היא תחילת הדרך לפתרון.

     

    כדאי לשוב ולשנן את המסר: נשים אינן מוצר צריכה ולכן יש לשים לכך סוף. ויש גם מסר טראגי: זנות הורגת. לא פחות ולא יותר. נשים לא בוחרות מרצונן לעסוק בחשפנות או בזנות, ומאחורי כל חיוך מזמין נמצאת מצוקה אמיתית. אז גבר, שמור על הידיים שלך.

     

    • פלביה סלוודה היא מנכ"לית מכון ירושלים לצדק, שהוא חלק מהקואליציה למאבק בזנות

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים