רבקה ושרה: האמהות שהלכו בשקט אל האונס שלהן

מי רוצה להיות "בת של מלך"?

התחקות אחר דמותה וקורותיה של רבקה, גיבורת פרשת השבוע, מעלה שאלות על הבחירה לדמות אישה ל"בת של מלך" או ל"יהלום". ברגעי מבחן רבקה, כמו שרה, מכונה "אחות", ופירושה המצער של קרבה זו הוא שהגבר שלה, "אחיה", יכול למסור אותה לגבר המאיים על חייו - ובתמורה להציל את עצמו ולקבל מוהר נכבד.

<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

לתארים "בת של מלך", "יהלום" וגם "אחות" מהות אחת: הם ממצבים נשים במעמד של רכוש, וכמו רכוש - האישה מעידה ביופייה, בנועם הליכותיה ובייחוסה, על מעלת בעלה ויוקרתו. אני לא פגשתי יהלום שזכה למעמד של סובייקט; לכבוד, אהבה והתחשבות. יהלום הוא האובייקט של בעליו, והוא שמור היטב רק בשל האינטרסים של המחזיקות בו.

לשבש את רבקה

בראשית דרכה מוצגת רבקה כאישה עצמאית ודעתנית. האישה הצעירה הזו (ולא, המספר לא חושב שהיא הייתה בת 3) מגלה תושייה ויוזמה בפגישתה עם עבד אברהם ליד הבאר. השוואה למפגש רומנטי אחר ליד הבאר, בין משה לשבע בנות יתרו, מבליטה את עוצמתה של רבקה.

הדרשנית הראשונה

דעתנותה של רבקה מוסיפה ללוותה גם לאחר נישואיה ליצחק. הסיפור אודות ההריון של רבקה מציג את ההבדל בין ההורים המיתולוגיים שלנו (בראשית כ"ה, כ"א-כ"ג): "וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִיא, וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ. וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה'. וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר".

אמא חזקה לי

לשורש ד.ר.ש משמעות חזקה, והוא מופיע לראשונה בברכת אלוהים לנוח ולבניו לאחר המבול (בראשית ט', ה'): "וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם".

היזהרו מלשון חלקות

נפלאה בעיניי הבחירה לכנות את הלימוד מתוך הפסוקים "מדרש", ובכך לסמן גם את תובענותה של הפעולה הדרשנית. תפקידה של הדרשנית איננו לקשט וללטף את פסוקי התורה, אלא ללכת בעקבות רבקה, לחפש משמעות ולדרוש אמת. ככל שהדרשה פחות נעימה לאוזן, גדל הסיכוי שהיא מכוונת אל האמת.

אוי רבקה, מה עשה לך בעלך

בשלוש התרחשויות סמוכות מתאר המקרא נוהג קשה של אברהם ויצחק; בבואם למחוזות זרים הם הכריזו על נשותיהם כעל "אחיות", מסרו אותן לבעלי הכוח והצילו את נפשם באונס נשותיהם. את האסטרטגיה פורש אברהם בפני מלך גרר (בראשית כ', י"ג): "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִתְעוּ אֹתִי אֱלֹהִים מִבֵּית אָבִי וָאֹמַר לָהּ זֶה חַסְדֵּךְ אֲשֶׁר תַּעֲשִׂי עִמָּדִי אֶל כָּל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָבוֹא שָׁמָּה אִמְרִי לִי אָחִי הוּא".

#לא התלוננתי

התשובה הכואבת היא שיש סיכוי שזה קרה ממש בקלות. הסללה תרבותית, אפילו למחוזות ההשפלה, הניצול והאונס, קלה לביצוע כשהיא זוכה לתמיכה מלאה וארוכת שנים.

ונחתום את הכאב הזה בסיפור המפגש בין יעקב לעשיו. במפגש מתוח זה יעקב אמנם מציב את עצמו בראש המחנה המשפחתי, אך הוא מסדר את נשותיו וילדיהן על פי היררכיית האהבה והייחוס, שאם חס וחלילה יפגע עשיו במשפחתו - יתחיל ההרג בשפחות ויעבור ללאה, רק לאחר שתי שורות הגנה ממוקמת רחל. ככה זה כשבנות ובני חווה הם אובייקט.

ובבית המדרש של הטוקבקים

בשבוע שעבר כתב לי אבי מהמרכז: "השאלה היא מה נקודת המוצא של עיון במקורות. האם לבסס את העמדה ההתחלתית של המעיין, או לנסות באמת ובתמים להבין מה התורה... מנסה להגיד לנו, גם אם זה סותר את התיאוריה שאיתה 'באנו מהבית'. כיוון שאת... תמיד מוצאת צידוק בכתובים לעמדתך, אני נוטה להאמין שהעיון שלך בכתובים אינו 'נקי' אלא מתוך רצון לבסס את העמדה שכבר גיבשת. אשמח להתבדות ולראות אותך פעם אומרת - אני אומנם חושבת X, אבל מה אעשה והאמת בכתובים אומרת אחרת".

שבת שלום!