שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    רבקה ושרה: האמהות שהלכו בשקט אל האונס שלהן
    העובדה שרבקה הולכת בשקט אל האונס שלה, בלי להתלונן ובלי להמרות את פיו של יצחק, מלמדת כמה קל לרמוס גם את החזקות והחזקים שבנו, כמה קל לשכנע אותנו שמגיע לנו לסבול, כמה קל לסתום לנו את הפה. לכן מובן שאין הצדקה לשאלה: למה לא התלוננת כשזה קרה

    מי רוצה להיות "בת של מלך"?

    התחקות אחר דמותה וקורותיה של רבקה, גיבורת פרשת השבוע, מעלה שאלות על הבחירה לדמות אישה ל"בת של מלך" או ל"יהלום". ברגעי מבחן רבקה, כמו שרה, מכונה "אחות", ופירושה המצער של קרבה זו הוא שהגבר שלה, "אחיה", יכול למסור אותה לגבר המאיים על חייו - ובתמורה להציל את עצמו ולקבל מוהר נכבד.

     


     

    << הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

     

    לתארים "בת של מלך", "יהלום" וגם "אחות" מהות אחת: הם ממצבים נשים במעמד של רכוש, וכמו רכוש - האישה מעידה ביופייה, בנועם הליכותיה ובייחוסה, על מעלת בעלה ויוקרתו. אני לא פגשתי יהלום שזכה למעמד של סובייקט; לכבוד, אהבה והתחשבות. יהלום הוא האובייקט של בעליו, והוא שמור היטב רק בשל האינטרסים של המחזיקות בו.

     

    ובבית המדרש של הטוקבקים

    ובבית המדרש של הטוקבקים

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    נשים "שמורות היטב" רק כיוון ש"פריצתנו" מעידה על חולשת הבעלים שלנו. אך כפי שנראה בסיפורה של רבקה, ברגע של מצוקה גדולה הגיוני להפעיל על האישה את נוהל "אחותי את", ולהשתמש בה כמגן אנושי של בעלה, בדיוק כפי שהגיוני למכור יהלום בעת מצוקה כלכלית.

     

    פרשת השבוע מלמדת שגם א.נשים טובים מאוד, כמו יצחק, מסוגלים לעשות מעשים ממש רעים, וגם א.נשים חזקות מאוד, כמו רבקה, עלולות להימצא חסרות יכולת להגן על עצמן.

     

    לשבש את רבקה

    בראשית דרכה מוצגת רבקה כאישה עצמאית ודעתנית. האישה הצעירה הזו (ולא, המספר לא חושב שהיא הייתה בת 3) מגלה תושייה ויוזמה בפגישתה עם עבד אברהם ליד הבאר. השוואה למפגש רומנטי אחר ליד הבאר, בין משה לשבע בנות יתרו, מבליטה את עוצמתה של רבקה.

     

    בנות יתרו סובלות מיחסם הרע של הרועים וזקוקות לגבר מושיע, ורבקה מוצגת כמלכת הבאר. בנות יתרו ממהרות הביתה, לספר על המפגש לאבא ולקבל ממנו הנחיות, ורבקה מנהלת בעצמה את הקשר עם העבד, מקבלת את התכשיטים ומיוזמתה מבהירה שיוכל להתארח ברווחה בביתם.

     

    את החינוך הזה קיבלה רבקה מבית אמא, שהרי בשיחה על מועד נישואיה משתתפים אחיה ואמה. וכאשר מתגלעת מחלוקת בין משפחתה לבין עבד אברהם, פוסקים האח והאם (בראשית כ"ד, נ"ז): "נִקְרָא לַנַּעֲרָ(ה) וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ".

     

    השבת, בשעת קריאת התורה בבית כנסת, כדאי לעצור ולקרוא לפחות פעמיים את הפסוק הזה: "נִקְרָא לַנַּעֲרָ(ה) וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ". אמן.

     

    הדרשנית הראשונה

    דעתנותה של רבקה מוסיפה ללוותה גם לאחר נישואיה ליצחק. הסיפור אודות ההריון של רבקה מציג את ההבדל בין ההורים המיתולוגיים שלנו (בראשית כ"ה, כ"א-כ"ג): "וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִיא, וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ. וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה'. וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר".

     

    יצחק הוא אב נדיר והוא דואג לרבקה מיוזמתו. עוד בטרם פצתה את פיה, הוא מעתיר לאלוהים. בדיקת השורש ע.ת.ר במקרא מלמדת שמשמעותו לבקש או להתפלל תפילת בקשה. אלוהים מקבל את בקשתו של יצחק, וגם לפעולה זו משמש השורש ע.ת.ר: "ויעתר לו ה'".

     

    כאן מסתכמים מעשי יצחק, ורבקה נכנסת לתמונה. רבקה לא מבקשת, היא "דורשת". רבקה מתבוננת בחוויות הגופניות של ההריון ומסיקה מהן מסקנות עצובות: "אם כן, למה זה אנוכי". היא לא נעצרת בשלב הדאגה והולכת לתבוע תשובות מאלוהים: "ותלך לדרוש את ה'".

     

    אמא חזקה לי

    לשורש ד.ר.ש משמעות חזקה, והוא מופיע לראשונה בברכת אלוהים לנוח ולבניו לאחר המבול (בראשית ט', ה'): "וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם".

     

    אלוהים מתיר לבני נוח לאכול חיות, ובאותה נשימה אוסר לשפוך את דם האדם. מי שתעבור על האיסור תתמודד עם דרישת הדם שנשפך. דרישה היא תביעה חמורה, וזה מה שעושה רבקה לאלוהים: דורשת את הדם שעוד לא היה לאדם, דורשת את ההריון, דורשת את מהות האימהות והשפעתה על משמעות חייה: "למה זה אנוכי". אלהים משיב לרבקה כגמולה בתשובה אמיתית, גם אם לא נעימה: "שני גויים בקרבך... רב יעבוד צעיר".

     

    היזהרו מלשון חלקות

    נפלאה בעיניי הבחירה לכנות את הלימוד מתוך הפסוקים "מדרש", ובכך לסמן גם את תובענותה של הפעולה הדרשנית. תפקידה של הדרשנית איננו לקשט וללטף את פסוקי התורה, אלא ללכת בעקבות רבקה, לחפש משמעות ולדרוש אמת. ככל שהדרשה פחות נעימה לאוזן, גדל הסיכוי שהיא מכוונת אל האמת.

     

    אוי רבקה, מה עשה לך בעלך

    בשלוש התרחשויות סמוכות מתאר המקרא נוהג קשה של אברהם ויצחק; בבואם למחוזות זרים הם הכריזו על נשותיהם כעל "אחיות", מסרו אותן לבעלי הכוח והצילו את נפשם באונס נשותיהם. את האסטרטגיה פורש אברהם בפני מלך גרר (בראשית כ', י"ג): "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִתְעוּ אֹתִי אֱלֹהִים מִבֵּית אָבִי וָאֹמַר לָהּ זֶה חַסְדֵּךְ אֲשֶׁר תַּעֲשִׂי עִמָּדִי אֶל כָּל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָבוֹא שָׁמָּה אִמְרִי לִי אָחִי הוּא".

     

    לא מעידה מוסרית לפנינו, כי אם שיטה שאברהם לא מבקש להסתירה. במקרה הראשון, מסירת שרה לידי פרעה, אף מבהיר המספר שהיא אכן נאנסה על ידי המלך, או מוטב לומר על ידי בעלה שהערים על המלך, שהרי פרעה מעיד: "וָאֶקַּח אֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה".

     

    השאלה שמכה בי בעת קריאת סיפורה של רבקה היא כיצד הצליח יצחק לקחת אישה דעתנית, אמיצה וחכמה ולהוליך אותה על מסלול האונס. איך הוא הצליח לגרום אפילו לרבקה להפוך לאסקופה נדרסת ולמגן אנושי של בעלה.

     

    #לא התלוננתי

    התשובה הכואבת היא שיש סיכוי שזה קרה ממש בקלות. הסללה תרבותית, אפילו למחוזות ההשפלה, הניצול והאונס, קלה לביצוע כשהיא זוכה לתמיכה מלאה וארוכת שנים.

     

    ולפני שמישהו יעז להלין או להישען על שתיקתה של רבקה, כדאי להתבונן בדוגמאות מקראיות נוספות למדיניות השימוש באישה כמגן חי: כאשר לוט הצדיק (זה שצדיקותו מזכה אותו בהגנה מפני השמדת סדום) מבקש להציל את אורחיו מידי ההמון, הוא מציע לפורעים הצעה נפלאה (בראשית י"ט, ח'): "הִנֵּה נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אִיש.ׁ אוֹצִיאָה נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל אַל תַּעֲשׂוּ דָבָר כִּי עַל כֵּן בָּאוּ בְּצֵל קֹרָתִי".

     

    אותו דפוס מופעל גם בסיפור פילגש בגבעה, כאשר בני הבליעל צובאים על ביתו של האיש הזקן, מציע "השומרוני הטוב" (שופטים י"ט, כ"ד): "הִנֵּה בִתִּי הַבְּתוּלָה וּפִילַגְשֵׁהוּ אוֹצִיאָה נָּא אוֹתָם וְעַנּוּ אוֹתָם וַעֲשׂוּ לָהֶם הַטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם וְלָאִישׁ הַזֶּה לֹא תַעֲשׂוּ דְּבַר הַנְּבָלָה הַזֹּאת".

     

    ונחתום את הכאב הזה בסיפור המפגש בין יעקב לעשיו. במפגש מתוח זה יעקב אמנם מציב את עצמו בראש המחנה המשפחתי, אך הוא מסדר את נשותיו וילדיהן על פי היררכיית האהבה והייחוס, שאם חס וחלילה יפגע עשיו במשפחתו - יתחיל ההרג בשפחות ויעבור ללאה, רק לאחר שתי שורות הגנה ממוקמת רחל. ככה זה כשבנות ובני חווה הם אובייקט.

     

    העובדה שרבקה הולכת בשקט אל האונס שלה, בלי להתלונן ובלי להמרות את פיו של יצחק, מלמדת כמה קל לרמוס גם את החזקות והחזקים שבנו, כמה קל לשכנע אותנו שמגיע לנו לסבול, כמה קל לסתום לנו את הפה. לכן מובן שאין הצדקה לשאלה למה לא התלוננת כשזה קרה, ומוטב לומר לנפגעת: אחותנו, כמה טוב שאזרת כוח לדבר עכשיו, ואשרינו שזכינו באמונך.

     

    ובבית המדרש של הטוקבקים

    בשבוע שעבר כתב לי אבי מהמרכז: "השאלה היא מה נקודת המוצא של עיון במקורות. האם לבסס את העמדה ההתחלתית של המעיין, או לנסות באמת ובתמים להבין מה התורה... מנסה להגיד לנו, גם אם זה סותר את התיאוריה שאיתה 'באנו מהבית'. כיוון שאת... תמיד מוצאת צידוק בכתובים לעמדתך, אני נוטה להאמין שהעיון שלך בכתובים אינו 'נקי' אלא מתוך רצון לבסס את העמדה שכבר גיבשת. אשמח להתבדות ולראות אותך פעם אומרת - אני אומנם חושבת X, אבל מה אעשה והאמת בכתובים אומרת אחרת".

     

    אבי יקר, תודה. זו טענה רצינית ומעוררת מחשבה. בדרך כלל טוענים נגדי בדיוק ההיפך, ואני שמחה להרהר בדבריך ולהתייחס אליהם בסרטון המצורף.

     

    לכל הטורים של רוחמה וייס

     

    שבת שלום!

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים