חופשת הלידה שלי והמבטים שלכם

נוכחתי לראות על בשרי כי כאשר אישה עם תינוק בעגלה ממתינה בנימוס למעלית, אנשים יידחפו לפניה, יעקפו אותה בחוצפה והיא אף עלולה למצוא עצמה מחכה להיכנס למעלית למעלה מרבע שעה. אין זה משנה צעירים או מבוגרים, ילדים או סבתות, כולם במדינה שלנו מסתבר מאד ממהרים ואם לא תדחפי בכוח למעלית ותדרסי בדרך מספר אנשים, כנראה שלא "תזכי" להיכנס למעלית כלל.

רואה אחרת את הסביבה(צילום: אלבום פרטי)

עניין נוסף הוא המבטים. אוי המבטים. התינוקת צורחת, זה נכון. היא בסך הכל רעבה. לוקח דקות ספורות עד שהבקבוק מוכן. אפשר בהחלט ואף רצוי לחסוך מאתנו האימהות את המבטים בסגנון "גברת, תשתיקי את התינוק! את לא שומעת שהוא צורח?" פעם אחת קרה לי שאישה בקניון שאלה אותי אם אני צריכה עזרה, עד היום אני בהלם וסביר להניח שאזכור אותה לעד בתור המלאך מהקניון.

מלבד להסתובב בקניונים, חובה גם לטייל בחופשת הלידה, סך הכל זו הזדמנות וכדאי לנצל אותה לפני שאנו חוזרות לעבודה. בעלי ואני החלטנו שנהיה קלילים, נזרום ונארוז עצמנו היישר לבית מלון באילת. ארזנו ואז ארזנו עוד ועוד, עד שהגענו למצב שנראה כאילו אנחנו טסים לחו"ל למינימום שבועיים. אם פעם המזוודה שלי הייתה מלאה בבגדי ים ובתלבושות לעצמי, היום המזוודה מלאה בבגדי תינוקת, חיתולים, מוצצים, בקבוקים, סינרים ועוד.

קראו עוד:

חלמה להיות פונדקאית מגיל 14 - והגשימה חלום

זו הדרך שלנו לגדל ילדים אלופים

אחרי הלידה עם בטן של חודש רביעי

הבוקר הגיע, התלבשנו ויצאנו לדרך. הספקנו לנסוע בדיוק שבע דקות עד שהתינוקת פלטה על כל הבגדים שלה. כמובן עשינו אחורה פנה, חזרנו הביתה, החלפנו לה בגדים ושוב יצאנו לדרך. לשמחתנו הרבה, אלית, התינוקת שלנו, מאד אוהבת לישון בנסיעה, כך שמהבחינה הזו לא דאגנו והגענו לאילת נטולי מיגרנה.

כמובן שבהמתנה בקבלה אלית התחילה לצרוח כי רצתה לאכול וכולם הסתכלו עליי במבט של "גברת, תשתיקי את היצור הצווחני הזה" בגדול למדתי להתעלם מהמבטים האלו ולהבין שפשוט מאד אנשים שוכחים שגם להם היה פעם תינוק.

"למדתי להתעלם מהמבטים"(צילום: אלבום פרטי)

עבור הבת שלנו לקחנו את החדר הטוב ביותר, עם יציאה אישית לבריכה, כך שלא נצטרך להסתובב יותר מדי בחום או להתערבב בתוך ההמון. לצערנו נוכחנו לגלות שבאילת יש חוקים נפרדים ממדינת ישראל ושם נותנים לכולם מאפירות, ועשן סיגריות אפף אותנו מכל כיוון. ניסינו לא לתת לזה להרוס לנו את החופשה והמשכנו בשלנו.

אסכם בכך שאומר שכל יציאה, לא משנה לאן, דורשת הכנה רבה, דאגה ולחץ. כל הקושי הזה יכול היה להיות הרבה יותר פשוט וקל, שלא לומר אפילו נעים וכייפי, לו אנשים היו מעט יותר מתחשבים וחביבים. אז פעם הבאה שאתם רואים אישה עם תינוק בעגלה - במקום לנסות לעקוף אותה בזיגזגים ובמקום להביט בה במבט כועס כשהתינוק שלה בוכה, פשוט תחייכו ותאמרו לה "יום טוב". לפעמים זה עושה את כל ההבדל וזה כל מה שצריך.

הכותבת היא אמא לתינוקת בת ארבעה חודשים, פרליגל במשרד עורכי-דין בתחום קניין רוחני