שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    חלמה להיות פונדקאית מגיל 14 - והגשימה חלום

    דנה עמרמי תמיד חלמה להעניק חיים וללדת ילד עבור מי שלא יכול. אחרי שהפכה לאמא בעצמה, התגברה על סבך הבירוקרטיה והפחד של בעלה כי היא עלולה למות, הגשימה חלום והפכה לפונדקאית. "הרגשתי שאני פשוט חייבת להעביר הלאה את המתנה שקיבלתי - היכולת ללדת ילדים"

    "מגיל מאוד צעיר חיכיתי בקוצר רוח לאמהות וכשבגיל 14 גיליתי שיש אנשים שלא יכולים להביא לעולם ילדים, זה טלטל את כל עולמי עולמי", אומרת דנה עמרמי (36) שלפני שנתיים הגשימה חלום ושימשה כפונדקאית.

     

    "זה היה ביום שישי אחד בשנת 1996. צפיתי עם המשפחה בחדשות והקריין הכריז על כך שהחוק לנשיאת עוברים עבר בכנסת. דודה שלי, אמא לחמישה, אמרה שזה דבר נפלא כל כך ולו יכלה הייתה עושה את זה מייד, ואני נדהמתי.

     

    "מצד אחד הידיעה שיש אנשים שאין להם אפשרות להביא לעולם ילדים גרמה לי להלם, מצד שני ההבנה שיש דרך לעזור להם הדהימה אותי. הסיפור הזה כל כך ריגש אותי שמאותו רגע התחלתי לעקוב באובססיביות אחרי כל מה שפורסם בתקשורת על פונדקאות. לא הייתה ידיעה שפספסתי, לא היה מקרה שלא ידעתי עליו, כל כולי הייתי מכוונת לזה בכמיהה".

     

    דנה עמרמי (צילום: אסף ביגר)
    "הכסף לא היה שיקול"(צילום: אסף ביגר)

    עמרמי גדלה בקיבוץ יד חנה ומתגוררת בו עד היום עם משפחתה. יש לה שני ילדים, בני שמונה ושש, היא נשואה לעפרי ועוסקת בעיצוב גרפי כעצמאית.

     

    "להעביר הלאה את המתנה שקיבלתי"

    בגיל 27 הייתה לה בעיה בעור והקוסמטיקאית הפנתה אותה לבדיקה אצל רופא כי חשבה שמדובר בבעיה הורמונלית. לאחר בדיקות רפואיות, הרופא אמר לעמרמי שהגוף שלה מפריש המון הורמונים, כלומר מדמה היריון ולטענתו במצב הזה כמעט בלתי אפשרי להיכנס להיריון.

     

    "כל החיים שלי חיכיתי להיות אמא, והרופא הסתכל על תוצאות הבדיקות ואמר לי - 'אני אהיה מופתע אם תצליחי להיכנס להיריון'", היא מספרת. באופן מפתיע מיד אחרי החתונה הצליחה להרות בקלות ושנה אחרי לידת בנה הבכור הרתה בפעם השנייה באותה קלות והפעם ילדה בת.

     

    "היינו זוג צעיר שבונה את בית החלומות שלו לפני גיל 30. היו לנו שני ילדים קטנים, כששנתיים קודם לכן לא חשבתי שיהיו לי בכלל, וזו הייתה עבורי תקופה של חשבון נפש. הרגשתי תחושת הודיה ענקית והרצון להיות פונדקאית צמח למשהו שהרגשתי שאני פשוט חייבת לעשות, כדי להעביר הלאה את המתנה הגדולה שקיבלתי - את היכולת להרות וללדת ילדים".

     

    כיצד בישרת את זה לבעלך?

    "תמיד דיברתי על זה אז הוא לא ממש הופתע. כשהחלטתי שזה מה שאני עושה התחלתי לברר ברשת למי פונים ותוך כדי החיפוש המשכתי להזכיר לו ולדבר איתו על הפונדקאות. כשקבעתי פגישה ראשונית מול המשרד המתווך, אמרתי לו שנלך להקשיב ואחרי זה נחליט ביחד".

     

    קראו עוד:

    זו הדרך שלנו לגדל ילדים אלופים

    אני כאן בגלל אשתי - המעבר שלנו לקליפורניה

    לגדל ילדים שמבינים בכסף

     

    מהי התחושה שיצאתם איתה מהפגישה הזו?

    "בתור יתום שגם אמו המאמצת נפטרה, השאלה שהכי הטרידה את עפרי, הייתה מי יכול להבטיח לו שאני לא אמות בתהליך, כי החשש הגדול שלו היה שאני אעניק חיים למשפחה אחרת והמשפחה שלי תישאר בלעדיי. להפתעתי הרבה, ברגע שנכנסנו לאוטו אחרי הפגישה, הוא אמר לי 'דנה לכי על זה, את כל כך רוצה את זה כבר שנים, אז מבחינתי לכי על זה'".

     

    כמה זמן ארך התהליך הביורוקרטי והבדיקות?

    "אחרי חצי שנה קיבלנו אישור שאנחנו עומדים בכל הקריטריונים ונפגשנו עם הזוג, בנוכחות שתי עורכות דין. זה היה זוג שכבר היה להם ילד ושבלידה שלו קרה סיבוך שמנע מהאם להרות שוב. הפונדקאות נועדה על מנת לסייע להם להביא את הילד השני".

     

    לא שאלת את עצמך האם זה הזוג שצריך לעזור לו כשיש כל כך הרבה זוגות שאין להם אפילו ילד אחד?

    "לא, לא בפגישה בכל אופן. אחרי זה מישהו שאל אותי למה בעצם לא לעזור למשפחה שאין לה ילדים בכלל, וזה גרם לי לעצור רגע ולחשוב על זה. התובנה שלי הייתה שאת הילדה השנייה שלי רציתי לא פחות מאת הילד הראשון וזה שיש לאותה אישה בעיה רפואית, לא אומר שהיא תיאלץ לגדל רק ילד אחד".

     

    דנה עמרמי (צילום: אסף ביגר)
    "התהליך עשה טוב לזוגיות שלנו"(צילום: אסף ביגר)

    ספרי על תהליך הפונדקאות שעברת.

    "יום אחרי שחתמנו על כל המסמכים ואחרי כל הוועדות והבדיקות שעברנו גם אני וגם בעלי, התחלתי את התהליך הרפואי ונקלטו שני עוברים שלצערי רק אחד מהם שרד. אחרי שבוע התחילו דימומים וכאבים ונאלצתי לקבל זריקות יום-יומיות של פרוגסטרון.

     

    "במשך חודשיים הייתי מושבתת בבית ללא יכולת לזוז. זה היה השלב הכי קשה בכל התהליך, כי הזריקות נעשו בגב בקו האגן וכל האזור היה מלא שטפי דם. כל התקופה הזו שכבתי על הספה וראיתי את הבית עובר מולי כמו סרט נע".

     

    כיצד זה השפיע על חיי המשפחה?

    "זה עשה לזוגיות מאוד טוב כי לי לא הייתה ברירה והייתי חייבת לשחרר, וגם לעפרי לא הייתה ברירה והוא היה חייב לקחת את הבית בידיים שלו. הוא הצליח בגדול והשתלט על הכול וזה הדהים אותי כי לפני כן לא אפשרתי לו. בעקבות התהליך עפרי קיבל את המקום שלו בבית שלפני זה לא נתתי לו והיום הוא שותף מלא לחיי הבית. זה שיפר לא רק את היחסים שלנו אלא גם את הקשר שלו עם הילדים".

     

    היו לכם משברים במהלך התהליך?

    "משברים לא היו אבל עפרי חשש לבריאות שלי כל הזמן, גם בהתחלה עם הדימומים וגם אחרי זה כשאחד העוברים נפל ודיממתי שוב במשך חמישה ימים. אני דאגתי לעובר שבבטן שלי כי היה לי חשוב לתת את החיים הלאה ועפרי דאג לי כי היה לו חשוב לשמור על החיים שלי".

     

    לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

     

    כיצד בישרת למשפחה על הפונדקאות?

    "בשבוע ה-12 כשסיימנו את הזריקות וחזרתי לעצמי קצת, התייעצנו עם פסיכולוגית ילדים כדי לדעת איך לספר לילדים והם היו מדהימים והפתיעו אותנו עם ההבנה המוחלטת של המצב. הדבר שעניין אז את הבן הגדול שהיה בן חמש זה למה הילד שלהם בכלל רוצה שיהיה לו אח או אחות.

     

    "אמא שלי, שאמרתי לה אחרי הלידה של בתי שאני לא רוצה ללדת יותר בחיים, הייתה המומה כי לא רק שהייתי מוכנה ללדת שוב, אלא גם לא לביתי שלי. אחרי שהיא שמעה את הסיפור של המשפחה וידעה מיהם הנפשות המעורבות, היא הבינה, קיבלה ותמכה מאוד".

     

    איך הגיבה הקהילה של הקיבוץ לידיעה שאת פונדקאית?

    "אחרי שקיבלתי את אישורה של אם התינוקת, הרגשתי שהדרך הנכונה ביותר תהיה לספר על זה בפייסבוק כי אני חיה בקהילה קטנה וזה ימנע ממני את הצורך לעצור כל רגע על השבילים ולספר לכל אחד מההתחלה את כל הסיפור, וזה עבד. אחרי הפוסט אף אחד לא עצר אותי, רק עשו לי מרחוק סימן של לייק כדי לאשר שראו ויודעים.

     

    "היה לי גם מאוד חשוב להוציא את זה החוצה, גם בקהילה הקטנה שבה אני חיה וגם מעבר לה, כי יש לי אח הומו והרגשתי שהתפקיד שלי הוא לקחת את הסיפור הזה הכי רחוק שאפשר כדי שביום מן הימים, כשהוא יבשיל להורות, יקרה כאן שינוי שיאפשר לו זאת. את כל ההריון ליוויתי בפוסטים בפייסבוק מתוך תקווה שזה יכול לשנות את הדעה על הפונדקאות".

     

    דנה עמרמי (צילום: אסף ביגר)
    דנה ואחיה, עומרי אסולין. "היה לי חשוב להעביר מסר"(צילום: אסף ביגר)

    אילו תגובות קיבלת לתיעוד של ההריון בפייסבוק?

    "התגובות היו מדהימות וזה שיחרר אותי ופרחתי לאורך כל ההריון. ואז, אחרי הלידה מישהו שלח לי מייל אנונימי בעילום שם שבו הוא האשים אותי שמכרתי את גופי בשביל כסף. הוא כינה אותי זונה וזה טלטל אותי. זה היה חודש אחרי הלידה. ישבתי מול המחשב ובכיתי. לא האמנתי שמישהו יכול להגיב ככה וזה חיזק בי את הידיעה שאני חייבת להעביר את הסיפור הזה הלאה, אחרת לא יקרה כאן שינוי".

     

    עד כמה הכסף היה שיקול?

    "הכסף לא היה שיקול בכלל. אני לא אשקר ואגיד שהוא לא עזר לנו, אבל לא מדובר על סכום שמשנה סדרי עולם. זה סכום שכיף לקבל כפיצוי לתהליך הרפואי שעוברים וזה סכום שיכול בהחלט לסייע לזוג צעיר, אבל לא מעבר לכך".

     

    מה דעתך על סוגיית ניצול הנשים הנקשרת לפונדקאות בחו"ל?

    "יש פורום פונדקאיות בארץ שבו משתתפות הרוב הגדול של הפונדקאיות ואני יכולה לומר בוודאות שכולן הגיעו לשם מבחירה וממקום של רצון לתת. ההליך הבירוקרטי, הביקורת המפוקחת על התהליך והערכה הפסיכולוגית שמקפידים לעשות בארץ, מונעים כל סיכוי לניצול.

     

    "מה שקורה במדינות העולם השלישי זה סיפור אחר וזה עצוב. אני חושבת שכל עוד חוק הפונדקאות בארץ לא הורחב, אנחנו ממשיכים להיות חלק לניצול הזה בלית ברירה. אם יחקקו כאן חוק שיאפשר גם להומואים לעשות תהליך פונדקאות, אנחנו הישראלים נצא ממעגל הניצול הזה ובכך נקטין את היקף התופעה".

     

    יש חוסר הבנה סביב הנושא

    בעקבות הפוסטים של עמרמי בפייסבוק פנו אליה עשרות נשים, גם כאלו שהיו פונדקאיות וגם משפחות ששוקלות את עניין הפונדקאות ומתלבטות. היא גם קיבלה הזמנה להרצות על התהליך ומאז היא מרצה בכל מקום שמתאפשר לה.

     

    "אני חושבת שיש המון חוסר הבנה סביב נושא הפונדקאות ובורות גדולה סביב ההליך, וזה מונע מהאנשים לראות את היופי שבדבר וגורם לכך שאנשים רואים בזה רק ניצול. אחרי שחוק הפונדקאות יורחב, אני רוצה להיות פונדקאית בפעם נוספת, אבל הפעם של זוג הומואים".

     

    כיצד עברה הלידה?

    "החלטתי לעשות אותה בלי אפידורל כי ידעתי שההחלמה אחרי האפידורל הרבה יותר קשה והיה לי חשוב לחזור לילדיי כמה שיותר מהר, וזה מה שהיה, אחרי 24 שעות שוחררתי הביתה. חיכיתי מאוד ללידה הזו והיא הייתה עוצמתית יותר משתי הלידות של ילדיי.

     

    "האמא של התינוקת הייתה איתי בחדר והייתה לי הרגשה חוץ גופית כי ראיתי אותה מולי מקבלת את התינוקת שלה. חוויתי יחד איתה את הלידה כי הרגשתי שזו הלידה שלה בעצם, ולא שלי. ריכזתי את כל האנרגיות שלי בשבילה ובשביל המשפחה שלה".

     

    מה לקחת מהתהליך הזה לעצמך?

    "ההריון הזה שינה אצלי את הכול מקצה לקצה. גדלתי בקיבוץ כילדה שתמיד היה לה אכפת מה אומרים עליה. היום לא אכפת לי יותר מה יגידו, אני מרגישה חזקה כמו שלא הרגשתי בחיים. הפכתי משכירה לעצמאית, דבר שכל החיים חששתי ממנו. הפונדקאות הייתה הדבר שהייתי הכי שלמה איתו בחיי. אם לפני זה הייתי שקטה, ביישנית ומופנמת, אחרי ההריון הזה נולדה גם דנה חדשה, שמאמינה בכוח שלה ושום דבר לא יכול לערער אותה יותר". 

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים