שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    התסמונת שפוגעת קשות במבוגרים - ולא מטופלת

    כ-30% מבני הגיל המבוגר סובלים משלפוחית רגיזה הפוגעת קשות באיכות חייהם ומעלה את הסיכון לתחלואה. אורולוגית מומחית מסבירה מה הם התסמינים, נותנת הנחיות פשוטות לבירור וטיפול ואומרת "הפתרון לדליפת שתן הוא לא על ידי שימוש באמצעי ספיגה"

    בשיתוף "מגדלי הים התיכון" 

     

    תסמונת הפוגעת בנשים וגברים שמתביישים לדבר. שלפוחית רגיזה היא תסמונת קלינית המתאפיינת בדחיפות למתן שתן, קושי להתאפק עם או ללא דליפת שתן, תדירות גבוהה למתן שתן, בדרך כלל מעל 8 פעמים במהלך היום, עם או ללא נוקטוריה, קימה בלילה לצורך הטלת שתן, כל זאת בהיעדר פתולוגיות אחרות במערכת השתן היכולות לבוא לידי ביטוי בתסמינים דומים, כגון: זיהום בדרכי השתן, אבנים בדרכי השתן, גידולי מערכת השתן ועוד.

     

    שכיחות התסמונת עולה עם הגיל, בעשור השישי והשביעי יכולה להגיע לכדי 25-30 אחוז מהאוכלוסיה. השכיחות נמוכה יותר בגילאים הצעירים. שכיחות התסמונת זהה בין גברים ונשים, אך נשים נוטות להתייצג עם דליפת שתן בשכיחות גבוהה יותר מאשר גברים.

     

    לשלפוחית רגיזה השפעה שלילית על איכות החיים, הקושי המשמעותי להתאפק פוגע לעתים ביכולת לקיים פעילות יומיומית סדירה, מקשה על תפקוד בעבודה, על שהייה ממושכת מחוץ לבית, לדוגמא השתתפות בפעילויות פנאי כמו טיולים, תיאטרון, קולנוע, אירועים חברתיים. וודאי כאשר מתלווה לתסמונת גם דליפת שתן יש צורך להתמודד עם ריח לא נעים והחלפות תדירות של אמצעי ספיגה.

     

    בנוסף, תיתכן פגיעה בתפקוד המיני בשל דליפה בעת קיום יחסי מין. הבושה לדבר על הנושא עם הרופא/ה המטפל/ת יחמיר את קושי ההתמודדות היומיומית ולא יוביל לפתרון, וחבל.

     

    כל זאת עלול להוביל לדיכאון ולירידה בהערכה העצמית. חשוב לזכור שתסמונת השלפוחית הרגיזה אמנם קשורה לרוב לאיכות החיים, אך לעתים עלולה להוביל לתחלואה נלווית משמעותית. נפילות כתוצאה מהצורך לקום באמצע הלילה להטיל שתן, גירוי עורי באזור הגניטליה ודלקות חוזרות בדרכי השתן כתוצאה מדליפת שתן, ועוד.

     

    עוד במדור 60 פלוס:

    מחקר מצא: 5 הרגלים שיוסיפו 12 שנים לחיים

    4 סיבות להתחיל לתרגל טאי צ'י - היום

    מניסיון: 6 שינויים מבריאים לשנה החדשה

     

    מתביישים ופוגעים באיכות חייהם ובבריאותם (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    מתביישים ופוגעים באיכות חייהם ובבריאותם(צילום: shutterstock)

    טיפולים אפשריים לשלפוחית רגיזה

    קיימים מגוון טיפולים לשלפוחית רגיזה. ראשית, חשוב להקפיד על הרגלי שתיה מתאימים. להימנע משתייה של משקאות משתנים כגון קפה, תה, קולה ומיצים ממותקים ולצמצם שתייה ואכילה לפני השינה. במקביל, מומלץ לעבור הדרכה של פיזיותרפיה של רצפת האגן על ידי מטפל/ת מוסמך/ת.

     

    אם עדיין אין הטבה משמעותית ניתן להתחיל טיפול תרופתי. במידה וכל הטיפולים הללו לא עזרו בצורה נאותה יש אפשרות להתקדם לטיפולים זעיר-פולשניים, לדוגמא הזרקה של בוטולינום טוקסין (בוטוקס) לשריר השלפוחית, גירוי חשמלי עצבי.

     

    במקרים מסויימים כאשר ההפרעה חמורה מתקדמים לניתוח בטני שמטרתו הגדלת נפח השלפוחית או כריתת השלפוחית, מדובר במקרים נדירים יחסית.

     

    טיפול תרופתי עם תופעות לוואי

    בעבר הלא רחוק הטיפול התרופתי היה מוגבל לקבוצת תרופות אחת - משפחת התרופות האנטי-כולינרגיות. התרופות השכיחות בשימוש בארץ הינן טוביאז, ווזיקר, ספזמקס, דטרוזיטול. התרופות האנטי-כולינרגיות הן יעילות אך לא ניתן להתעלם מפרופיל תופעות הלוואי המלווה את נטילתן הכרונית, ומהקושי של המטופלים להישאר על טיפול זה לאורך זמן.

     

    תופעות הלוואי השכיחות ביותר הן יובש בפה, נטייה לעצירות וטשטוש ראייה. תרופות אלו אסורות לשימוש בחולים עם לחץ תוך עיני מוגבר (גלאוקומה זוית סגורה) וכן לא מומלצת נטילתן במטופלים עם הפרעות בקצב הלב.

     

    הדבקות לטיפול האנטי-כולינרגי לאורך זמן היא נמוכה. מחקרים הראו שכעבור שנה מתחילת הטיפול, פחות משליש המטופלים המשיכו בו. הסיבה העיקרית להפסקת הנטילה הייתה חוסר שביעות רצון והסיבה השנייה בשכיחותה הייתה פרופיל תופעות הלוואי.

     

    הסיכון לפגיעה קוגנטיבית בגיל מבוגר

    בנוסף, ידוע הקשר בין נטילת תרופות בעלות אפקט אנטי-כולינרגי לבין ירידה אפשרית ביכולת הקוגניטיבית. על כן, מומלץ להימנע באוכלוסייה המבוגרת מריבוי תרופות בעלות אפקט אנטי-כולינרגי.

     

    באוכלוסיית גיל זו, מספר לא מבוטל של המטופלים בעלי מספר מחלות רקע וכבר נוטלים מספר רב של תרופות, חלק מהן בעלות אפקט אנטי-כולינרגי במידה כזאת או אחרת, כך שלמעשה תוספת של טיפול אנטי-כולינרגי לשלפוחית רגיזה עלולה להוות "עומס אנטי-כולינרגי" ולהוביל להשפעה שלילית על היכולת הקוגנטיבית .

     

    אפשרות טיפול נוספת: אבל לא לכולם

    לפני כשלוש שנים, החלה להיות משווקת בישראל תרופה חדשה לטיפול בתסמונת השלפוחית הרגיזה, הפועלת במנגנון אחר (לא אנטי-כולינרגי). התרופה נקראת בטמיגה (מירבגרון) והיא משתייכת למשפחת תרופות מסוג בטא 3 אגוניסטיות. קיימים שני מינונים - 25 מ"ג, 50 מ"ג. המינון המקובל לתחילת טיפול הינו 50 מ"ג, אלא אם כן יש ברקע אי-ספיקת כליות או אי ספיקת כבד ואז המינון יהיה 25 מ"ג. נוטלים את התרופה פעם ביום.

     

    פרופיל תופעות הלוואי של בטמיגה דומה לפרופיל תופעות הלוואי של פלצבו. כלומר, לרב אין תופעות לוואי משמעותיות בחומרתן/שכיחותן. נציין כי התרופה אסורה לשימוש במטופלים עם יתר ל"ד לא מאוזן (לחץ דם סיסטולי מעל 170 מ"מ כספית) ואינה מומלצת לשימוש במטופלים עם הפרעות קצב.

     

    5 הנחיות לפעולה למי שסובל מתסמיני שלפוחית רגיזה

    1: פנו להערכה בסיסית ע"י אורולוג מומחה.

     

    2: ביצוע של בדיקות פשוטות ישלול סיבות אחרות לתסמינים.

     

    3: תוכלו לקבל הנחיות והמלצה למגוון הטיפולים.

     

    4: כך תובילו לשיפור משמעותי באיכות חייכם, בכל הקשור להפרעות בהטלת שתן.

     

    5: חשוב להבין ולזכור - הפתרון לדליפת שתן הוא לא על ידי שימוש בפדים או באמצעי ספיגה אחרים! אלו יכולים לעזור ולהקל על ההתמודדות באופן חלקי, עד למציאת פתרון רפואי מתאים, על מגוון סוגיו.

     

     

    הכותבת הינה רופאה אורולוגית מומחית מהיחידה לנוירו-אורולוגיה בבית החולים רמב"ם בחיפה

     

     

     

     

     

    בשיתוף "מגדלי הים התיכון"

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מגדלי הים התיכון
    צילום: shutterstock
    השפעה קשה על איכות החיים
    צילום: shutterstock
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים