"ואז אבא שלה מזג לי שוט וודקה"

אתם בוודאי מכירים לפחות זוג אחד כזה: היא ילידת חבר העמים, הוא צבר (או הפוך), יש להם ילדים יפים, קריירות מצליחות וזוגיות פוטוגנית. אבל - רק אחד מהם שומר כשרות, או שרק אחד מהם מסוגל לאכול סלט עם מיונז. ואז מגיע חג כל החגים - הנובי גוד! מה עושים? מי מוותר ומי מתפשר, או שפשוט מפצלים את הכוחות לערב אחד כדי לגשר על פערי התרבות?

אבישי גוזלן (36) שעוסק בנדל"ן אחרי שהיה במשך שנים דמות מוכרת בחיי הלילה של אשדוד, וג'ני גוזלן ריינדוביץ (34) עורכת דין, אף פעם אפילו לא חשבו לוותר על החוויה המשותפת: "במקרה זה גם יום ההולדת של חמי, אז אנחנו תמיד חוגגים את שני האירועים יחד ותמיד עם עץ אשוח מקושט, שידורי הטלוויזיה הרוסית ברקע וחברים נוספים שעלו מברה"מ. אני אחראי על הסיר של הדגים המרוקאיים שניצב במרכז השולחן לצד הזקוסקי".

חודש נובי גוד ב"פורטר אנד סאנס"(צילום: אנה פוליאקוב)

כתבות נוספות שיכולות לעניין אותך:

מסעדות לערב סילבסטר 2018-19

מתכונים לברוסקטות לאירוח

גם עניין הכשרות במקרה של אבישי וג'ני לא מהווה בעיה; משפחתה של ג'ני מכבדת את החתן שומר הכשרות, ובמשך עשור לא מגישה פירות ים, בשר לבן וגם לא שילובים בין בשר לחלב.

גוזלן. אוהב את סלט האוליבייה(צילום: מתוך אוסף פרטי)

גוזלן: "הייתי כל כך לחוץ, בעיקר בגלל שזו הייתה הפגישה הראשונה שלי עם ההורים של ג'ני, כך שלא באמת הספקתי להרגיש את ההלם. ואז אבא שלה מזג לי שוט של וודקה והאוכל הטעים של חמותי הגיע לשולחן, ובסוף זה עבר ממש חלק".

"את סלט האוליבייה אני ממש אוהב, וחמותי תמיד דואגת שהקערה תהיה קרובה אלי. את החולודץ (הרגל הקרושה) חמי מנסה לשכנע אותי לטעום כבר עשר שנים, אבל לא משנה כמה אני שותה באותו הערב - בסוף אני משתפן. יש לי רקע עשיר בחיי לילה ואירוח, והרגלתי את עצמי להיות פתוח לאוכל, אבל שום עבודה פסיכולוגית לא תשכנע אותי לטעום את זה".

ג'ני גוזלן(צילום: מתוך אוסף פרטי)

הלם למרות המוטיב המודרני

מגוזלן ההלם התרבותי אמנם נחסך בשל הנסיבות, אבל אצל ענית אורלב (40), מנהלת דיגיטל ב"איצטרובל adv", זה התחיל הרבה לפני שראתה את האוכל בארוחת הנובי גוד של חברים אליה הוזמנה על ידי בן זוגה ארקדי פורטנוי (35), מנכ"ל "AP בורגר מדיה" ומי שהביא לעולם את קהילת ההמבורגרים הישראלית. "ידעתי שכולם יהיו לבושים בצורה מאוד נוצצת, ולא הצלחתי להבין איך אני אשתלב. בסוף מצאתי את עצמי כל הערב שותה, אוכלת ורוקדת כשאני חנוקה בתוך שמלת ערב שחורה ונעלי עקב", מתארת אורלב.

אורלב, תל אביבית ממוצא ליטאי-רומני, אף פעם לא חיבבה את הרעש והצלצולים של הסילבסטר, אבל מאז שפגשה את הקונספט המודרני של חגיגות הנובי גוד שהחברים של ארקדי מקיימים מדי שנה, הכול השתנה.

פורטנוי: "אני הוא זה שעומד במטבח כל היום, התרומה של ענית מתבטאת בכך שהיא מסכימה לסבול את הריח שמפיצה הלשון שאני מבשל כל שנה".

אורלב ופורטנוי: "בארוחה הראשונה נפלה לי הלסת"(צילום: מתוך אוסף פרטי)

אורלב: "נתתי לזה צ'אנס, ואני חייבת לומר שאין לי בעיה עם אף אחד מהמרכיבים בנפרד, אבל איכשהו ביחד זה מאוד מוזר לי, למרות שאני בחורה שיכולה בכיף לפתוח "סלודקה" (דג מלוח, ל"ל) ולנשנש אותה עם בצל חי, ותמיד חלמתי שאמצא גבר שלא ייבהל מזה. מה שכן, במקפיא שלנו בבית יש "סאלו" (שומן חזיר קפוא, ל"ל) באופן קבוע, אני קוראת לזה 'הכספת של ארקדי'".

"זה נכון ששותים במהלך הארוחה הזו כל שעה וזה מלווה בברכות משעשעות, אבל מצד שני גם אוכלים המון. בהתחלה לא הבנתי למה דוחפים לי כל כך הרבה חמאה ומיונז, אבל אז נפל האסימון. 

"בשנתיים הראשונות הייתי תמימה, ואפילו לא לקחתי חופש מעבודה ביום שלמחרת. בשנה השלישית הבנתי שאי אפשר לקום בבוקר לעבודה אחרי הארוחה הזו, והסברתי לבוס שלי שזה חג של העדה שלי בדיוק כמו המימונה. לפעמים יש עקיצות די מיותרות בנושא הזה, אבל לא אכפת לי".

שולחן הנובי גוד של ארקדי פורטנוי(צילום: מתוך ארקדי פורטנוי)

"המשפחה שלי עלתה מרוסיה בעלייה של שנות ה-70, שניסתה להיטמע כמה שיותר מהר. לא דיברו איתי ועם אחיי ברוסית ונובי גוד לא נחגג כי נתפס כסילבסטר, ולמרות שלא הייתה לנו שום זיקה דתית לאף דת - לא חגגנו. חוץ מזה, הצד הרומני היה יותר דומיננטי בבית".

ספרי על החוויה הראשונה שלך בנובי גוד.

"זה היה מטורף. לגלות את סממני החג הנוצרי, את 'דד מורוז' - שהוא ממש סנטה קלאוס אבל עם מעיל כחול, את הברכות ואת כמות האוכל והשתייה. בהתחלה הרגשתי שנקלעתי לכת מוזרה, אבל לאט לאט הכרתי את הסיפור של החג, והבנתי שיש לו קטע: אסור לכנות אותו כריסמס או סילבסטר, כי זה ממש פוגע ברגשותיהם של יוצאי ברה"מ. נובי גוד הוא הגאווה שלהם, ואי אפשר לקחת את זה מהם. כל זה הדהים אותי".

פורטנוי: "אנחנו לא חוגגים את הנובי גוד הקלאסי, אלא עושים לחג הזה אדפטציה עם חומרי גלם ישראלים ועם צורות הגשה מודרניות והרבה הומור. כולנו גדלנו בארץ מגיל מאוד צעיר, אני בעצמי עליתי בגיל שש, ואנחנו מכינים שולחן רוסי מודרני כי כולנו מושפעים מהקולינריה העולמית והישראלית, וכבר די רחוקים מהמסורת הסובייטית. אצלנו יש הרבה פחות מיונז, אנחנו משחקים עם המרכיבים של המנות, וכולנו שואבים השראה מעולם המסעדנות של היום.

"וכך גם באלכוהול - לא שותים רק וודקה, יש גם קמפרי וקוקטיילים. ואז מגיעים הקינוחים, וזה יוצר מעבר חד ולא שיגרתי מהסובייטי והמסורתי - לעדכני של כאן ועכשיו. אני, אישית, מכין מנות עם גימיקים ששוברים מסגרות וקושרים חיבורים חברתיים חדשים. בשנה שעבר למשל, הכנתי ברזאולה בשלושה צבעים - ירוק כמו עץ האשוח, לבן כמו השלג ואדום כמו הדגל הקומוניסטי".

הרבה פחות מיונז. סלט אוליבייה(צילום: ירון ברנר)

אורלב: "בתור ילדה תמיד הייתי עושה פרצופים על הרגל הקרושה של סבתא, והיום כבר אין לי את זה כי היא כבר לא בחיים, אז כל פעם שיש ברדיוס שלי את המאכל הזה - אני חייבת לטעום כדי להיזכר בטעם של הילדות. לפעמים בנובי גוד עומדות לי דמעות בעיניים, כי טעמי האוכל מציפים אצלי זיכרונות מהילדות. בחיים הישראלים היום יומיים שלי זה לא היה קורה".

ואם נדמה לכם שזה ששרדתם את ה'שובה' מצביע על כך שתצליחו לשרוד גם את הקונצרט שאחרי, אז כדאי שתחשבו שוב: בן זוגה של אורה דרוקר (34), אומנית ואשת יחסי ציבור, נדהם דווקא מהתוכנית האומנותית שמלווה את ארוחת הנובי גוד המסורתית.

אנוש בר טור (36) הוא ממוצא אוקראייני, אמריקאי, בולגרי ופולני. מאז ומתמיד הייתה לו חיבה רבה לאוכל רוסי ולמזלו, אמה של דרוקר - שעלתה ממוסקווה בגיל חמש - היא גם בשלנית דגולה.

חוויה אנתרופולוגית. דרוקר ובר טוב(צילום: מתוך אוסף פרטי)

עם מזוודה של נקניקים - אבל בהתחשבות

עומר נוי (35), שעבד בעבר בקבוצת R2M ומאז שחזר הביתה - למושבה הצפונית ראש פינה - מנהל את מסעדת "שירי ביסטרו", תופס את עצמו כמי שפתוח לכל סוגי הטעמים, ואת הנובי גוד הראשון שלו הוא עומד לחגוג השנה יחד עם אשתו, אליסה נוי (34), שעלתה ארצה מרוסיה לפני ארבע שנים.

שומרים את הקוויאר לערב החגיגי. עומר ואליסה נוי(צילום: מתוך אוסף פרטי)

"ההורים של אליסה באו עם שתי מזוודות - אחת עם מתנות והשנייה עם אוכל. יש מלא נקניקים שכבר טעמתי וקוויאר שאנחנו שומרים לערב החגיגי. הולך להיות ברווז, אוליבייה וקינוח נפוליאון. אבל זה 'לייט' לעומת ה'סאלו' (שומן חזיר קפוא, ל"ל) שטעמתי אצל סבא של אליסה בביקור האחרון שלי בעיר הולדתה. כשהוא הוציא את זה מהמקפיא לא הבנתי איך להסתכל על זה, אבל לראות את האיש בן ה-90 אוכל את זה תוך כדי לגימת ליקרים שהוא מייצר בעצמו מפירות, היה מחזה מטורף, אז לא יכולתי שלא לטעום גם. זו הייתה חוויה".

"בשנה שעברה הייתי בור לגבי חשיבות החג הזה, ובטעות קבעתי משמרת. מיותר לציין ששילמתי על זה ביוקר אחרי זה. השנה ארגנתי והפקתי את האירוע שיהיה במסעדה, אבל אני לא אעבוד כי מאוד חשוב לי להיות עם המשפחה שלי בנובי גוד".

קוויאר ומופלטות

האם אי התייצבות בנובי גוד אצל ההורים שווה ערך לוויתור על הירושה? אם אינטרפטציות מודרניות למאכלי נובי גוד נשמע לכם כמו מעשה ביזארי, מה דעתכם על סלטי מיונז ומופלטות עם קוויאר אדום? ומה תגידו על שולחן נובי גוד שסביבו יושבים חרדי, מרוקאי וחוזר בשאלה, שאוכלים יחד אוכל אוזבקי ודגים מרוקאיים חריפים?

הכירו את בני הזוג מונסטירסקי: קונסטנטין (30) עלה לישראל מטשקנט שבאוזבקיסטן כשהיה בן שבע, אבל משפחתו היא בכלל ממוצא אוקראיני. אביו חזר בתשובה בארץ וקונסטנטין, שעבר את התהליך יחד איתו, כבר הספיק לחזור בשאלה מאז.

אשתו של קונסטנטין, אפרת (40), מעידה על עצמה שהיא מרוקאית גאה שנולדה להורים מרוקאיים טיפוסיים. היא שפית והוא איש לוגיסטיקה ויד ימינה במותג הממרחים והחמאות שלה - "השוק של פרנצ'סקה". יחד הם מגדלים את בנה בן ה-11 של אפרת מנישואיה הקודמים, וכלב שנקרא "נובי דוג".

קונסטנטין ואפרת. לא מוותרים על ערב הנובי גוד(צילום: מתוך אוסף פרטי)

מזה שנתיים שהם מקפידים לחגוג את הנובי גוד בבית הוריו של קונסטנטין, שבו על האוכל אמון אביו של קונסטנטין שמכין מלבד המאכלים הסובייטים הקלאסיים, גם מאכלים בוכריים. "זה תמיד מתחיל מארוחה אצל ההורים, וממשיך אצלנו בבית בערב חברים", מספרת אפרת. "כדי לשמור על רוח החג, אני גונבת מאמא של קונסטנטין את כל שאריות החולודץ והאוליבייה", היא מוסיפה.

קונסטנטין: "במשפחה שלי הבינו שבשביל שלום בית, צריך לתת לכולם את מרווח הנשימה. אבא שלי התחרד, אבל אמא שלי רואה טלוויזיה. אני חושב שאבא חגג נובי גוד תקופה מאוד ארוכה מהחיים שלו, וזה נדבך חשוב בזהות שלו. שנה אחת הוא ניסה לוותר על זה, אבל שנה אחרי זה חזר לחגוג בשביל המשפחה. אני מאמין שהוא ממשיך לעשות את שולחן החג יותר בשביל אימא שלי וגם כי עדיין יש לו איזו זיקה לחג, וגם אם היא ממש קטנה - היא עדיין שם".

אפרת: "לא קשור, אבל זו חוויה מדהימה להיות שם בבית שלו בחג הזה. כשאנחנו מגיעים לארוחה אני טובלת ידיים, מה שבחיים לא עשיתי בבית הוריי. ויש גם עץ אשוח מדהים, שמקושט בכל מיני קישוטים שההורים של קונסטנטין אוספים מכל העולם. אחרי שראיתי את כל זה, התנפצו אצלי כל המיתוסים על עדות אשכנז, והבנתי שזה חג מאוד שמח וצבעוני ויש בו הרבה מעבר לוודקה ולאוכל".

מופלטה עם קוויאר על שולחן הנובי גוד של קוסטה ואפרת(צילום: מתוך אוסף פרטי)

"הבן שלי, ירין, בהתחלה לא הבין ושאל אותי האם אנחנו הולכים לחגוג את חג המולד, והיום הוא ממש מצפה לנובי גוד ואפילו מזמין שנה מראש את המתנות שהוא רוצה לקבל. ההורים שלי התארחו פעם אצל ההורים של קונסטנטין בנובי גוד, וחמי הכין להם דג מרוקאי. הם יצאו מעולפים ומוקסמים. כולנו היינו בהלם לגלות שיש את התרבות המדהימה הזו.

"אני מגיעה ממשפחה של חמישה ילדים, במשפחה של קונסטנטין יש 'רק' 3 ילדים, וזו הפעם הראשונה שאני מגלה כמה אינטימיות וחום יכולה להיות במשפחה קטנה. גם במשפחה שלי יש חגיגות עם המון אוכל, אבל הנובי גוד הוא משהו אחר. זה נכון שיש בין שתי המשפחות פער תרבותי עצום, אבל זה היה מאוד מרגש לגלות מסורת חדשה שלא ידענו על קיומה".

מסורת חדשה שלא הכרנו. פלמני(צילום: shutterstock)

"אני לא רק אוכלת את זה, אני גם מתרגשת מזה. לפני שהלכנו לחגוג נובי גוד בפעם הראשונה, קראתי ברשת מדריך ולמדתי את השמות של המנות בעל פה כדי שלא לצאת מטומטת ולזהות את הכול. הבטחתי שאני טועמת את הכול, ובאמת טעמתי. האמת שמה'שובה' קצת נלחצתי, אבל מסתבר שגם למשפחה של קוסטה המנה הזו הייתה יותר מדי והם לא מגישים אותה. את החולודץ אני מחממת במיקרו. בפעם הראשונה שטעמתי אותו, אמרתי שזה מרק הבשר הכי טעים שיצא לי לטעום וחבל להקריש אותו. הם נקרעו מצחוק, ואחרי שבדקתי שזה לא פוגע ברגשות של אף אחד, הלכתי למטבח כדי לחמם.

"אבא של קוסטה הוא אחד הבשלנים המדהימים שיצא לי להכיר, והוא מכין את כל המאכלים האוזבקיים המסורתיים. יש לי אפילו שני ממרחים בסדרת הממרחים שלי, שהוא מכין לי במיוחד: הראשון הוא ממרח מיוחד עבור מנת 'עוף טבקה', והרוטב השני הוא אדג'יקה. יש לי קהל רוסי קבוע שמגיע כל שבוע לקנות את הממרחים האלה".

חלק בלתי נפרד מהתפריט בערב החגיגי. עוגת נפוליאון(צילום: קירה קלצקי)

"אימא שלי הכינה מופלטות, אז אחרי הארוחה הבאנו את זה הביתה ואחד החברים גילה שהמופלטה והקוויאר האדום הם שילוב מנצח ביחד. באופן כללי, אני חושבת שהחיבור שלי למטבח הרוסי גם שינה את המטבח הביתי שלי. היום, למשל, אין מצב שאין לי במקרר שמיר, ופעם לא ידעתי מה עושים איתו".

נובי גוד דור 1.5

לעומת רוב רובם של העולים ברה"מ שרואים בנובי גוד מסורת משפחתית, עבור הזוג הבא מדובר על תוכנית חינוכית לכל דבר: נעמה סובול (40) בעלת הבלוג "תרבות אכילה" ומדריכת סיורי אוכל, אמנות ותרבות בחיפה, ובן זוגה מזה עשרים שנה - אלכס סובול (39), שעלה לישראל מאוקראינה בגיל עשר, החליטו להפוך את הנובי גוד לחגיגה שמטרתה לחשוף כמה שיותר חברים ישראלים לנפלאות החג.

אז הם הזמינו 20 חברים, ועשו להם מסיבת היכרות עם הנובי גוד שכללה מאכלים כמו סלט אוליבייה ועוגת נפוליאון, הקרנת סרטי אנימציה סובייטים, משחקי חברה, שמפניה תוצרת רוסיה, צ׳ייסרים של וודקה עם ברכות מסורתיות לשנה החדשה והשיא, הקרנה של הברכה של הנשיא פוטין שמתורגמת לעברית על ידי אלכס. כל זה, כמובן, לצד עץ אשוח מפלסטיק מקושט עם לדים ואוסף צעצועי נובי גוד.

אלכס ונעמה סובול. רוצים ללמד את החברים הישראלים איך חוגגים נובי גוד(צילום: מתוך אוסף פרטי)

הביצים הממולאיות על שולחן הנובי גוד של בני הזוג סובול(צילום: מתוך אוסף פרטי)

אלכס: "המשפחה שלי כבר לא ממש חוגגת את הנובי גוד ולי זה קצת חסר, בעיקר כי זה אחד מזיכרונות הילדות המשמעותיים ביותר שלי מאוקראינה. אני חושב שהגעגוע התעצם גם בזכות מה שעושה ה'בריגדה תרבותית', שהיא קבוצת צעירים יוצאי ברית המועצות המכנים את עצמם בני דור 1.5, ופועלים להפוך את הסיפור והתרבות של יוצאי ברית המועצות לחלק מהתרבות הישראלית".

נעמה: "תמיד הייתי מוקפת בהמון חברים עולים מחבר העמים והייתי מעורבת בקהילה, אפילו קראו לי פעם 'רוסיה של כבוד'. זה הפך למעין מוטיב מרכזי בחיים שלי, שהנובי גוד הוא חלק בלתי נפרד ממנו, לכן אני ממש רוצה להעביר את זה הלאה".